פולקסווגן קראוול הטרנספורטר של
פולקסווגן הוא כבר מזמן הרבה יותר מרכב מסחרי. גיבור מעמד פועלים, שכמו ג'ון לנון יצא מהחיפושיות כדי לגלות עולם חדש, הפך לאחד הסמלים הבלתי מעורערים של שנות השישים, ההיפים והדור שדרש שלום ואהבה. והמיתולוגיה המשיכה הלאה לתוך שנות השבעים והשמונים. פליטי שנות השישים עדיין אהבו אותו ללא גבולות ובאמריקה הוא הפך לאחד הסמלים הלא רשמיים של ה"גרייטפול דדס". אוהדי הלהקה המיתולוגית, כת גדולה וצבעונית, היו נעים אחריה לרוחב היבשת מאיצטדיון להיכל בשיירת טרנספורטרים צבעונית. רק מעשן המפלטים היה ניתן להתמסטל.
ייתכן והמורשת הזו היא שהפכה אותו לאחד הכלים המבוקשים לסיבובי הופעות של להקות הרוק, או שאולי הוא פשוט באמת כל כך טוב. ייתכן שהמיתולוגיה הזו היא גם הסיבה שתמיד הייתה לי נקודה חמה בלב לטרנספורטר למרות שאיני נמנה על חובבי כלים מסחריים מגודלים (עיין ערך פלרמן). אבל בארץ, היכן שלהקות רוק יוצאות לסיבובי הופעות בטרמפים, הן יכולות כנראה רק לחלום על טרנספורטר מהודר בדרך לוומבלי. אבל כאשר התייצב במערכת למבחן הטרנספורטר המחודש, בגרסת קראוול, העמסנו תופים ומגברים ויצאנו למסע פנטזיה - כדי לתהות על הקסם המסתורי.
גרסאות ושינויים
9.5 מיליון כלים ו-60 שנים בדיוק לאחר השקתו נוחת בארץ הטרנספורטר המחודש, אשר נחשף בתערוכת פרנקפורט 2009. וכאשר אני מתקרב אל גרסת הקראוול המהודרת ברור לי שמתיחת הפנים עשתה לו טוב. פרצוף "הגולף החדשה" – המראה המשפחתי העכשווי של פולקסווגן – יוצר מייד תחושה מתוחכמת ועשירה יותר וגם תורם להצנעת המידות הנדיבות שלו. ובצבע המעניין של רכב ההדגמה (חום כהה מטאלי) הוא אפילו משך תשומת לב ושאלות ברחוב.
ולפני שנמשיך בואו נעשה קצת סדר. אפשר לחלק את מבחר הגרסאות לארבע משפחות עיקריות: הטרנספורטר, שהוא שמה של משפחת הכלים העובדים; הקראוול שהיא גרסת הנוסעים המהודרת; המולטיוואן המאוד מפואר, והקליפורניה המבריק שלא רק מסיע אלא גם דואג לסידורי לינה לכל המשפחה. במסגרת מתיחת הפנים אחד השינויים הגדולים שעבר הרכב הוא צמצום וחידוש מבחר המנועים והחלפת התיבה האוטומטית ב-DSG עם שבעה הילוכים. בתחום הבנזין ננטשה גרסת ה-V6 החזקה ויש לנו רק מנוע 2.0 ליטר (115 כ"ס). זהו הנפח היחיד גם בתחום הדיזל עם ארבעה הספקים (84, 102, 140 ו–180 כ"ס). הגרסה החזקה ביותר היא כפולת מגדשים והיא זו ששוכנת בקראוול שלנו.
נכנסים
כמו החוץ, גם הפנים הוא "פולקסווגן קלאסיק", עם פרטים המוכרים מה
פאסאט וה
גולף. הוא אינו עמוס ב"פטנטים", בין היתר כי זה בכל זאת יותר רכב עבודה, אבל דווקא העובדה שהוא אינו מקושקש יוצרת אווירה עניינית ואיכותית עם תחושה של עומק. סביבת הנהג נעימה ורמת הציוד טובה: יש בקרת אקלים מפוצלת לשלוש עם שליטה אלקטרונית לנוסעים ותצוגה כחלחלה ונאה. יש מחשב דרך מפורט, בקרת שיוט קלה לתפעול ומערכת שמע איכותית שנשלטת מההגה. מאחור יש לכל נוסע (למעט זה שבמרכז השורה המרכזית) פתח אוורור ותאורה. חבל שהריפוד האפרורי פוגע באווירה, עם שינוי קטן בלבד ניתן היה ליצור כאן משהו הרבה יותר מיוחד.
המושבים הקדמיים נוחים, ומייצרים תנוחת נהיגה טובה ושלטת עם הרבה ביטחון לנהג. זאת גם אם ההגה האופקי לא מותיר ספקות בקשר למוצא הוואני. התכנון הכל כך נכון אומר שהראות החוצה לכל כיוון מצוינת ולכן המכונית אינה מרגישה ענקית וקל להיכנס עימה לסמטאות הצרות של העיר.
צילום: תומר פדר
הכניסה לאחור נוחה, בגלל מנגנון הקיפול האיכותי של המושב, אבל יש רק דלת הזזה אחת. הבחירה בשלושה מושבים בכל שורה (בקראוול), אומרת שיש שפע מקום לכל נוסע. המרחב לרגליים עדיף בשורה המרכזית אבל הנוסעים שלנו, להקת הרוק או המשפחה המורחבת והרעשנית, נהנו בכל מקום בו הושבנו אותם. עם זאת, קצת חבל שאין אפשרות כיוון למרחק של כל שורת מושבים, כי אז ניתן היה להגדיל את המקום למטען על חשבון החלל העצום בין השורה הראשונה לשנייה. זה לא נורא כי גם כך תא המטען הקל לטעינה (בזכות הרצפה הנמוכה) גדול למדי. עם קצת תכנון מוקדם הוא יצליח להכיל סט תופים מזווד ומגברים במידה בינונית. קיסריה - here we come. ורק טרוניה קלה – הדלת האחורית פשוט ענקית, היא מזנקת מעלה באופן מפתיע וקצת קשה להוריד אותה. מנגנון חשמלי בהחלט היה מתקבל בברכה.
מניעים
הקראוול שלנו חמוש במנוע הדיזל כפול המגדשים בנפח 2.0 ליטר שמציג נתונים מרשימים - 180 כ"ס ו-40.8 קג"מ כבר ב–1500 סל"ד. על הנייר הביצועים מצוינים (בייחוד כשזוכרים שהרכב שוקל יותר משני טון) - 191 קמ"ש מרביים והאצה למאה ב-11.3 שניות. אז כן, יש השהיית מגדש קלה ואין ממש כוח מתחת ל-1,500 סל"ד, אבל משם והלאה היכולת פשוט מרשימה, גם כשהוא עמוס לעייפה. יחידת הכוח פשוט מפתיעה בנינוחות שלה ובביצועים שכה קל לייצר עימה, ואחרי שלב החימום היא גם שקטה למדי.
עם כל כך הרבה כוח ושפע הילוכי ה-DSG, קל לשייט איתו במהירויות כביש 6 ואפילו בקצב אירופאי של 140-160 קמ"ש הוא מרגיש נעים. וגם אם מעל 120 קמ"ש הופכים רעשי הרוח בולטים יותר (מחיר העיצוב הקופסתי) עדיין התחושה מאוד שלווה, רגועה ובטוחה – וזו אולי גדולתו האמיתית. פשוט רכבת אקספרס.
בעיר תיבת שבעת ההילוכים נותנת לעיתים תחושה עסוקה מדי ומדי פעם בהרפיה מהמצערת מורגשת החלפה לא חלקה. אבל רוב הזמן מדובר בתיבה שעושה את העבודה ומאפשרת לייצר ביצועים טובים ביותר. מבחינת צריכת דלק רשם הקראוול תוצאות מצוינות ביחס לגודל ולקצב. הוא נע בין 9 ק"מ לליטר תחת עומס ל-12 ק"מ בנסיעה רגועה יותר וממוצע של 11 ק"מ לליטר עם עומס רב הוא בהחלט טוב.
התנהגות
אבל הקראוול לא גיבור רק על הכביש המהיר. עם צמיגי 235/55 הוא יודע איך להתנהג גם בכביש הצדדי והמפותל - ומציע נימוסים טובים יותר מלא מעט משפחתיות. למרות שתנודות המרכב על ציר האורך בפירוש מורגשות, עדיין ביחס לכלי כזה מדובר בריסון מוצלח - ואם הגובה הרב לא ירתיע אתכם תגלו עד כמה עמוקה היכולת של הרכב הזה. תת-ההיגוי קיים כמובן, אבל הוא לא טרמינלי והטרנספורטר לא מאבד את הראש אף פעם. גם יכולת הבלימה טובה אם כי הנשיכה הראשונית מעט עצבנית מהרצוי (מפריע קצת בעיר).
ההגה מעט מעורפל וסובל מחופש במרכז. הוא גם קצת ארוך ביחס למה שאנחנו רגילים היום, אבל מפצה על כך עם יכולת תמרון מרשימה ביותר. הטרנספורטר גם אינו רגיש לרוחות צד, עוד פרט שמשפר את הביטחון. הוא שומר על התחושה העמוקה והמאוזנת גם תחת עומס מלא ואז אפילו נהיה נוח יותר. בעיר, בייחוד ללא מטען, הוא מעט נוקשה על שיבושים קטנים, אבל אנחנו מוכנים לסלוח לו.
VIP
בסוף היום קשה שלא להתלהב או אפילו להתאהב בטרנספורטר. יש כאן, באופן מעניין, רכב כמעט מושלם: שופע יכולות עם ביצועים טובים, ולמרות שהוא אינו מפואר במובן הנוצץ הוא מייצר תחושה של שלמות ועומק. כאילו כל פרט כאן בוצע אחרי שיקול דעת מעמיק וניסיון ארוך שנים. ככה זה כנראה כשיש מסורת של הצטיינות. אלא שהתחושה הזו מגיעה עם מחיר, במובן הפשוט ביותר של המילה, זה שנמדד בשקלים. גרסת הנוסעים הפשוטה של הטרנספורטר עולה כמעט 300,000 שקלים, והקראוול שנבחן כאן עולה 363,000 שקלים. אז נכון, הוא יכול להיות פתרון מעולה למשפחה גדולה באמת, שנמאס לה להצטופף במיניוואנים, והוא מתאים ככפפה לתפקיד רכב הסעות VIP או רכב תיירות.
אבל במחיר הזה, כנראה שרק מי שממש צריך רכב כזה בדיוק וכיסיו עמוקים, יוכל לקנות אותו. 
