כתבה זו, הראשונה בסדרה, תביא בפניכם את המספרים האמיתיים אותם פגשו אנשי Auto, Motor & Sport בתחנות הדלק. אז נכון שהמבחנים בוצעו על אדמת אירופה עם אוויר קר יותר ואספלט איכותי יותר, אבל בהחלט ניתן להקיש מהם גם על אותן המכוניות אצלנו, כאשר היתרונות שם והמגבלות אצלנו שווים לכל המכוניות המופיעות כאן, כך שהשורה התחתונה דומה למדי.
כיצד נערך המבחן?
אנשי AMS חושפים את שיטות העבודה שלהם ותנאי המבחנים והבדיקות אותם עוברות המכוניות ומספרים כי בנו מסלול באורך 93 ק"מ שכל מכונית הנבחנת על ידם עוברת אותו 3 פעמים. הדגש הוא על כל מכונית, כאשר הפואנטה היא תנאים שווים בכדי לאפשר השוואה והתייחסות. כל מכונית שעברה את המסלול מולאה בדלק בתחילתו ובסופו על-ידי בוחן אחד (אותו הבוחן) שזה היה תפקידו, ומאותה המשאבה (שתיים, למעשה – אחת לבנזין ואחת לדיזל). כל מכונית נסעה את המסלול עם חלונות סגורים ובמקרה של גג נפתח – עם גג סגור. גם המזגן לא פעל... המסלול עצמו מהווה תמהיל של נסיעה עירונית צפופה (13%), כביש באיזור כפר (16%), כביש בינעירוני (52%) ואוטובן (אוטוסטראדה – 19%) במהירות של 130 קמ"ש. המסלול מתחיל בגובה של כ-240 מטרים מעל לפני הים כאשר הנקודה הגבוהה ביותר אליה מגיע הרכב במסלול היא בגובה 530 מ'. הבוחנים – 2 ברכב – מונחים לנהוג חסכוני ככל הניתן כאשר הניסיון לעשות כן יחד עם תנאי הדרך המקשים והמגוונים אמורים ליצור ממוצע אמיתי וריאליסטי של צריכת דלק.

גם כשמשווים בין המובטח לבין המצוי בקטגוריית הפאר, נגלה פערים מטרידים. והאמינו לי, גם שיש לך רכב ששווה מיליונים, אתה מתבאס שהוא לא מספק "את מה שהובטח". הקרובה ביותר לנתוני היצרן היא אודי A8 בגרסת ה-V8 בנזין, הרחוקה ביותר מהצהרות היצרן היא ב.מ.וו 740 דיזל. אגב, מעניין לראות שהדיזל עדיין האופציה החסכונית ביותר, גם כשעור משובח עוטף אותך. על כן פיצלו את טבלת הפאר למנועי דיזל ובנזין.

