כשהעורך שאל האם אני מעונין לנסוע לאירוע השקה של פורד מודל T, אודה על האמת – התרגשתי. רגע... השקה זה לא מסוג האירועים בהם מציגים לראשונה אוטו חדש? אז זהו, שלא. בעולם האספנים, אירוע השקה, זהו אירוע בו מציג אספן את רכבו לראשונה לאחר סיום תהליך השיפוץ, ובתנאי שהשיפוץ בוצע ברמה גבוהה. במקרה של המודל T הזה, מדובר באירוע השקה של רכב בן כמעט מאה שנה, משופץ ברמה גבוהה מאוד.
ההשקה התקיימה במסגרת המפגש השבועי של מועדון 5. מפגשים מסוג זה הפכו לנפוצים בקרב אספנים בכל חלקי הארץ. מתוך הכרות והבנה, החלטתי שאת הפורד הזה אפגוש בדרך שלי, כדי לתת לו את הכבוד הראוי לגילו. בן 95 האדון, שנולד ב-1921.
סיפורו של מודל T, הרכב הראשון שיוצר בשיטות יצור מודרניות שהוזילו את מחירו והפכו אותו לרכב להמונים, מוכר היטב – ולכן אחסוך מכם את החזרה עליו. במקום אתמקד בסיפור הפורד T הזה, שלמזלו הרב הגיע לידיו הטובות של יעקוב אלעזר ממושב רינתיה.
בשיחה הטלפונית המקדימה, מספר לי יעקוב שאת הרכב קנה לפני שנתיים בארצות הברית, ממשפחה שהחזיקה אותו במשך ארבעה דורות. חשבון פשוט מלמד שאותה משפחה הייתה יד ראשונה - ויעקוב הוא בעצם יד שניה. סיכמנו להיפגש בשישי, כמה שעות לפני ההשקה.
VIDEO
המפגש
יעקב מקבל אותי בשער עם חיוך גדול על פניו ומלווה אותי אל החצר האחורית, שם הכל מתרחש. הפורד עומד בגאווה בפתח הגראז' ולצידו דודג' קורונט בצבע חום מיוחד, מודל 49', גם הוא משופץ עד לרמת הבורג. וישנו רכב נוסף שגם הוא נקנה בחו"ל, פקארד 41', שנמצא בתהליך שיפוץ מתקדם, במוסך אחר. לא משעמם לו ליעקוב, והוא עוד לא פנסיונר. אנו ניגשים לאלבום בו מתועד כל תהליך השיפוץ של הפורד. כבר מהתמונות הראשונות אני לומד על המצב העגום בו הובא הפורד לארץ. וכשאני מביט שוב במה שעומד מול עיניי, אני מבין את גודל ההשקעה.
חיצונית הפורד נראה ממש טוב, כמו שיצא מהמפעל. אבל זהו שלא. כידוע, המודל T הוצע לאורך שנות יצורו (כמעט 20 שנה) "בכל צבע, ובלבד שיהיה שחור". אבל יעקוב לקח את השיפוץ לכיוון שונה וצבע את רכבו בלבן. ועדיין זה נראה מצוין בשילוב עם הכנפיים השחורות. התוכנית הייתה לצבוע את הגלגלים, העשויים מעץ, בלכה שקופה שתחשוף את צבע העץ הטבעי, אבל בשל מצבם הלא טוב, הוחלט לצבוע גם אותם בשחור.
צילום: אנדרי נצר
שיעור בנהיגה לרכב יש שלוש דוושות: שמאלית, המשמשת לשני ההילוכים הקידמיים; האמצעית, המשמשת להילוך אחורי והימנית המשמשת כבלם. הגז, כמו גם קידום ההצתה, נשלטים מההגה, ע"י שני מנופים. ידית ההילוכים נמצאת בצד שמאל של הנהג ועליה ידית בלם יד. וזה עובד כך: עולים לאוטו מהדלת הימנית, היחידה לשורת מושבים הקדמית. אוחזים בהגה, מסובבים את המפתח בסוויץ' (ב1921 קיבל ה-T לראשונה אפשרות זאת, עד אז ההנעה היתה עם מנואלה) ומתניעים. לחיצה על הדוושה השמאלית עד הסוף מאפשרת שילוב להילוך ראשון. אמצע הדרך של אותה דוושה היא נקודת הניוטראל. שיחרור הדוושה עד הסוף, וההילוך השני משתלב. בזמן שנותנים גז, לא לשכוח שצריך גם לסובב את ההגה. האוטו הזה נוסע ואפילו מגיע למהירות מקסימלית של כ-65 קמ"ש!
מה לבדוק לפני או בזמן הנסיעה? את מפלס הדלק במיכל (שנמצא מתחת למושב הקדמי) בודקים בעזרת סרגל מעץ ועליו שנתות. סרגל מקורי שעדיין ניתן לרכוש בכמה מקומות בעולם. העיגול המעוטר בכנפיים שמעל הרדיאטור, הוא בעצם מד חום המנוע וניתן לקריאה גם מבחוץ וגם מתוך הרכב. בלוח המחוונים ישנו רק מחוון אחד – מד זרם, אמפרמטר, שמצביע על מצב הטעינה.
צילום: אנדרי נצר
בזמן שיעקוב מניע ומסיע את הפורד ממקום למקום בחצר, הוא מספר שבלימת הרכב נעשית למעשה בעזרת חגורה המתחככת בציר המניע בתיבת ההילוכים, מה שמספק יכולת בלימה עלובה למדי. בלם החניה מופעל על שני הגלגלים האחוריים, כפי שניתן לראות לפי שני המוטות שמתחברים אליהם.
הסיפורים מתגלגלים וככל שהדקות עוברות, אני מוצא עצמי משוחח גם עם עמית, בנו של יעקוב, שהיה אף הוא שותף לשיפוץ. שניהם מדגישים בכל הזדמנות שכל החלקים שהורכבו הם מקוריים – עניין בעל משמעות רבה בשיפוץ רכב קלאסי. אפילו רצועת המאורר מקורית, כפי שמעיד הכיתוב FORD. אבל לצערי, השלב הראשון של המפגש עם יעקוב ויצירת האמנות שלו חייב להסתיים כאן. צריך להעמיס את הפורד על נגרר, כדי להביא אותו למקום ההשקה, שם יוצג לראווה נגד עיניהם של מאות אנשים שהגיעו לתת כבוד לזקן.
צילום: אנדרי נצר ההשקה הפורד עושה את דרכו אל תוך החנייה הריקה בכח מנועו, שם מכסים אותו עד לרגע בו יתגלה לעיני כל. עד אז אני מתחיל להתרשם ממה שמתרחש סביבי. תוך שעה המקום מתמלא ערב רב של אנשים ומכונות, מכל הצבעים, הגדלים והסוגים. המון קימורים והמון זוויות, המון תחכום והמון פשטות. ואם כבר הזכרנו פשטות, מצדדיו של בעל השמחה עומדים דודג' של איציק קובל, משנת 1921 אף הוא, ועוד פורד T ספורט דו-מושבי, צעיר משנת 1925. אני עומד ומתפעל מול שורה של פריטים שפשטות היא המאפיין העיקרי שלהם. מאות אנשים עוברים ושבים בין שורות המכוניות שבאו לחלוק כבוד לפורד מודל T. התמונות יספרו זאת יותר טוב ממני. פה ושם עולה לאוויר צליל בריטוני של מנוע כדי לתת לאווירה את הטון הנכון. אני מתערבב ומביט. הפעם לא יכולתי להתעלם מהמספר הרב של לוחיות הרישוי המצביעות על יבוא אישי של מכוניות אספנות. ומספר זה רק עולה בכל שנה.
צילום: אנדרי נצר
חלק ממכוניות אלה מגיעות לארץ ברמת שיפוץ גבוהה מאוד והמחיר בהתאם. אחרות מגיעות מפורקות לחלקים, ארוזות בארגזים, והבעלים מרכיבים אותן. וחלק קטן מגיעות במצב לא משהו, לקראת שיפוץ, ואנשים כמו יעקוב עמלים שנים ומביאים את המכוניות האלה למצב טוב לא פחות מאשר ביציאה מהמפעל.
צילום: אנדרי נצר
הרגע שכולם ציפו לו הגיע, ולפני הורדת הלוט, הפורד ובעליו מקבלים ברכות ותעודה. באותו מעמד יעקוב מספר כמה מילים על האוטו: מנוע 3000 סמ"ק, 20 כ"ס אבל מומנט גבוה מספיק כדי להתגבר על אותן דרכי עפר שקדמו לכבישי האספלט. עם הורדת הכיסוי נוצרה התקהלות גדולה סביב אחד הקשיש הצעיר. יעקוב הוקף בחבריו למועדון, וכך לא נותר כמעט סיכוי לתמונה שלו יחד עם הפורד. ההתקהלות נמשכה זמן רב והחברים גילו ענין בכל פרט ופרט.
בדרכי הביתה, חשבתי עד כמה פשוט הפורד מודל T, רכב שנולד כדי להביא את בשורת המכונית להמונים בעידן שלא שמע על מערכות אינפוטיימנט ובקרות אקלים. זה לא ה- cup of T של המודל T, אלא רק תחבורה בסיסית בעידן אחר לחלוטין.
צילום: אנדרי נצר
