מבחינתנו כאן ב'אוטו', המבחן ארוך הטווח של
אופל מריבה היה מהמעניינים שערכנו בשנים האחרונות. למה? כי שנים שאנחנו כותבים שההעדפה הישראלית ל"משפחתית–סדאן–1.6 ליטר–אוטומטית" היא העדפה עיוורת, ושיש חלופות עדיפות לניוד משפחות. למשל מיקרוואנים, דוגמת ה'מריבה'. אבל משום מה, הקטגוריה הזו אף פעם לא ממש תפסה בארץ. למרות שהיא מציעה יתרון מחיר מול המשפחתיות הקלאסיות, יחד עם יתרונות נוספים. כך שהמבחן הזה אפשר לנו לבחון לעומק את התאוריה - האם מיקרוואן מסוגל לנייד בנוחות משפחה ממוצעת בחיי היום יום.
את
אופל מריבה , למי שאולי לא עקב, קיבלנו חדשה לחלוטין (10 ק"מ הופיעו על השעון), והיא הוכנסה מיד לפעילות: רכב סיוע למבחני דרכים ולצילומי וידאו, עניינים שוטפים של המשרד, רכב ת"ש לאלו שגרים רחוק וכן הלאה. על הרפתקאותיה אצלנו כבר דיווחנו לכם במספר כתבות בחצי השנה האחרונה.
אני, כתושב חדרה המרוחקת, הייתי אחד מהשניים שבילו במחיצתה הכי הרבה זמן. אבל היא שירתה גם את שאר חברי המערכת, וכך יצא שהתנסו בה משפחות צעירות עם ילד אחד, שניים ושלושה. במסגרת העבודה השוטפת היא אכלסה לא פעם ארבעה, ואף חמישה מבוגרים (לאו דווקא בוגרים, אבל כבר בגודל מלא...) ובכל המשימות הללו עמדה המריבה בכבוד רב. בעלי הילדים הקטנים אהבו את הגישה הנוחה למושב האחורי ואת תא המטען הגדול. היא התחבבה גם על הילדים, שכידוע תמיד אומרים את האמת בפנים ("אבא, למה לא הבאת לי את האופל הלבנה היום? נמאס לי מהפוקוס הישנה") בזכות הישיבה הגבוהה, הראות המצוינת לכל כיוונים ופתחי המיזוג מאחור. גם למבוגרים לא היתה בעיה לשהות במושב האחורי, ואין ספק שמבחינת מרחב פנימי, המריבה לא נופלת מהמשפחתית הממוצעת, ואף עולה עליה בסעיפים מסוימים.
צילום: מנהל
החיסרון העיקרי שמצאנו במריבה היה נושא צריכת הדלק. הממוצע לאורך כל התקופה שהיתה אצלנו נע סביב עשרה וחצי ק"מ לליטר. קצת יותר אצל הנהגים העדינים או במקרים של ריבוי נסיעות רגועות; קצת פחות אצל מי שגר קרוב למערכת (ולכן מבלה יותר בפקקים עירוניים) או אצל הנהגים הפחות רגועים. נכון, זה לא נתון גרוע במיוחד, אבל יש היום כבר טובות יותר, והאמת שמרכב עם מנוע טורבו קטן נפח ותיבת שישה הילוכים פשוט ציפינו ליותר.
היו עוד תלונות - חלק לא אהבו את הקונסולה עמוסת הכפתורים, הנוחות בעיר יכלה להיות טובה יותר, ההגה יכל להיות קל יותר, התיבה היתה מעט גסה לעיתים ותא הנוסעים יכל להיות קצת יותר עליז, אבל אף אחד מסעיפים אלו לא היה ברמת "דיל–ברייקר". תלונות קטנות על דברים שמתרגלים אליהם עם הזמן.
כשקיבלנו את המריבה לא שמנו לעצמנו יעד מוגדר מבחינת נסועה, אבל שמחנו לגלות, ממש לפני סוף התקופה, שהגיע הזמן לטיפול ראשון (שגרת הטיפולים היא כל 15,000 ק"מ). מחשב הרכב הקפיץ תזכורת, ואנחנו צלצלנו למוסך המרכזי בפ"ת לתאם טיפול. לצערנו, הפעם לא הצלחנו להגיע לטיפול בעילום שם (מנהל המוסך שם מיד לב לכך שהרכב רשום על שם היבואן), כך שאנחנו לא יודעים אם הטיפול החם שקיבלנו הוא הסטנדרט, או יחס מיוחד. הטיפול היה שגרתי לחלוטין, כמקובל אצל רב יצרני הרכב, וכלל החלפת שמן ומסנן שמן ותו–לא. המחיר הפתיע לטובה - 610 שקלים, כולל מע"מ. הנמוך ביותר מבין כל רכבי המבחן ששהו אצלנו בשנים האחרונות (אבל חשוב לזכור שבפלואנס, למשל, מרווח הטיפולים כפול).
צילום: מנהל
זה המקום להזכיר כי לא נתקלנו בשום תקלה לאורך התקופה, אפילו לא פנצ'ר. ליתר ביטחון ביקשנו שיערכו בדיקה קפדנית ומקיפה לרכב, כדי לוודא שאין תקלות או בלאי נסתר. לא התגלה כלום - אפילו הצמיגים והבלמים עוד היו במצב טוב, אבוי לבושה (שלנו)...
בסיכומה של תקופה, המריבה עשתה את המוטל עליה - את הדברים לשמם היא תוכננה וגם כמה שכנראה לא עלו בראשם של מתכנניה - בצורה טובה, אפילו טובה מאוד לדעתנו. היא אולי לא המכונית החיננית ביותר בעולם - ולא, זה שהיבואן קרא לה קרוס–וואן לא ממש הצליח לעזור לתדמית - אבל בהחלט נותנת תמורה מעולה לכסף, בעיקר אם תפסתם את אחד המבצעים, בה מחירה יורד לאזור המאה אלף שקלים. היא לא מושלמת - עוד לא פגשנו מכונית בתקציב הזה שהיא כן - אבל היא בהחלט הצליחה להוכיח כי היא יכולה לשמש חלופה (זולה בהרבה) למכונית משפחתית, מבלי לדרוש פשרות כואבות או משמעותיות.
צילום: מנהל דבר המין היפה מכיוון שלא פעם מי שנוהגת במכונית המשפחתית היא אישה, ומכיוון שמערכת ‘אוטו' דלה בנשים באופן מחפיר (מועמדות מוזמנות לשלוח מייל לעורך), החלטנו לתת את הרכב להתנסות גם לנשות חברי המערכת.
כולן אהבו את התנוחה הגבוהה והשלטת, במיוחד בנהיגה עירונית, ואת הגישה הנוחה להכנסת ילדים שמאפשרות הדלתות ההפוכות. אשתו של גיא אף ציינה כי בחניה מול המדרכה, הדלת ההפוכה מונעת מהילד לנדוד לכיוון הכביש. צודקת.
כולן, במידה זו או אחרת, התלוננו על ההגה הכבד. היו תלונות גם על כך שמנוף האיתות רחוק יחסית מההגה, ונדרשת יד גדולה - או הורדת יד מההגה - כדי לתפעל אותו. באותה רוח נרשמה גם תלונה על כך שאין מקום נוח להשעין עליו את מרפק שמאל בנסיעות ארוכות. מצד שני, אשתו של העורך אהבה את הקלילות שבה המריבה מטפסת את העליות לירושלים, ואשתו של אליק אהבה את קלות העמסת עגלת התאומים אל תא המטען.
VIDEO
