זה כבר נהיה מנהג של מר עורך: "תגיד, מה אתה עושה מחר? אני יוצא עם כלי כזה וכזה לשטח, בא לך להצטרף?"
ואני, בניסיון לשמור על פאסון עונה בטון אגבי "אני קצת עסוק, אבל אם אתה ממש מתעקש...".
לו"ז. קצרהמבחן הזה התארגן בלו"ז קצר, אפילו קצר מהרגיל, אבל אם תרשו לי להגניב לכם חלק קטן מהשורה התחתונה – היה שווה את המאמץ.
08:53. אני נכנס למתחם של דל"ב מוטו-ספורט בשורק והלב מתרחב למראה שפע האופנועים, הטרקטורונים וכלי הצד לצד (להלן צל"צ).
"בוקר טוב. נעים מאוד. מפתחות בבקשה – רק תצביעו לי על ה-XP4 1000 RZR שלי, אני כבר אסתדר."
הממדים הולמים בי. 370.8 ס"מ אורך ( 11.3 ס"מ יותר מקיה פיקנטו, לדוגמא). לא מספיק מרשים? מה תגידו על בסיס גלגלים של 297.2 ס"מ – קמצוץ יותר מב.מ.וו סדרה 5! הרוחב והגובה, 162.6 ו-187.3 ס"מ בהתאמה, זהים לאח בעל שני המושבים, מה שרק מעצים את תחושת האורך. אוטובוס...
צילום: אילן קלייןעל ההנעה מופקד מנוע בריון: 999 סמ"ק, 2 ציל' בשורה (4 פעימות, גל זיזים עילי כפול), 107 כ"ס ו-9.6 קג"מ, המועברים לגלגלי "29 דרך תיבה רציפה (PVT) ותיבת העברה עם הילוך כוח, כמקובל בתחום. מערך המתלים – עצמות עצה כפולות מלפנים וזרועות נגררות עם מוטות רדיוס מאחור – מציע מהלך מעורר תיאבון, עם 40.6 ס"מ מלפנים ו-45.7 מאחור. מרווח הגחון עומד על 34.3 ס"מ מכובדים. כל הנ"ל שוקל, לפני נוסעים, נוזלים וכבודה (או חול ובוץ), 723.9 ק"ג בדיוק.
9:35. אנחנו עוד במגרש החניה, וכבר יש לנו טענות. ציפינו לקצת יותר תמורה מכלי שעולה כמו שלוש סוזוקי אלטו ידניות. למשל, טבעות עיגון בתא המטען (הקטן יחסית, 136 ק"ג כושר העמסה). נכון שיש התקנים ייעודיים, אבל עדיין. בעמדת הנהג יש הגה, מוט הילוכים, כפתור להנעה הכפולה וכפתור לאורות הדרך (לדים, אגב) – וזהו. אין פנסי איתות, מראות, צופר או אפילו בלם חניה(!). שני תאי אחסון קטנים ומחזיקי הכוסות לא מצליחים לתקן את הרושם הריק שמשאיר התא.
צילום: אילן קלייןבחו"ל משווק הכלי עם חגורת בטיחות כמו ברכב פרטי, אך בארץ התקנות מחייבות חגורות עם ארבע נקודות עיגון – אבל המושבים (עמוקים, אבל לא מחבקים) לא מתאימים לחגורות שהותקנו בארץ, והתוצאה לא ממש נוחה או הדוקה. ארבע דלתות-חצי (או בעצם דלתות-רבע – הן ממש סמליות), גג, חצי שמשה קדמית ומיגון תחתון משלימים את האבזור, והכל שלכם תמורת סכום פעוט של 151,000 שקלים. מישהו רוצה לדבר על יוקר המחיה?
על ההגה10:59. אני על ההגה, ניצן לידי והצלם שלנו במושב האחורי שמתגלה כבעל מרווח ברכיים גבולי. פנינו לחולות פלמחים, מקום מצוין להרבה חול וחוליגניות, אך לצערנו לא הרבה מעבר; היבואן לא יכול לשנע את הכלי לנקודה לפי בחירתנו (בכל זאת, כמעט אוטובוס...). בדרך לדיונות, על שביל כורכר ארוך וישר, אני מתחיל בנהיגה מתונה, לומד את הכלי לפני שאני מעז למעוך ת'דוושה.
צילום: אילן קלייןוואט דה פאק?! זה מאיץ חזק. חזק יותר ממה שחשבתי. ומהר מאוד אנו מוצאים עצמנו בקצב דומה למכוניות שעל כביש 4 שמקביל אלינו. ה-RZR מרגיש בבית במהירות הזו, בסיס הגלגלים הארוך תורם ליציבות, והתחושה הכללית נינוחה. רק ההגה הקל מדי פוגם מעט בביטחון. מהר מאוד אנחנו בחולות פלמחים וניצן מנצל את יתרון הדרגה ובועט אותי אל מושב הנוסע. החול רטוב ודחוס, לא מאתגר את הרייזר גם בהנעה אחורית בלבד, והשילוב של מתלים ארוכים ובסיס גלגלים אדיר בולעים באדישות במפים וקוליסים במהירות שהייתה מנערת את האישונים ליושבי רכב שטח רגיל. עם הנעה כפולה משולבת, וקצת הקפדה על מומנטום, גם המעלות הכי תלולים וארוכים לא מצליחים לעצור את הרייזר העמוס לעייפה.
11:43. מצלמים. ניצן שולח אותי לרשום הארות ותובנות על הכלי בזמן שהוא מדגמן לאילן התזות חול. אני מסכים, יש לי ברירה? בכל זאת, העורך... אחרי כמה דקות, הניסיונות "לשים את הכלי על הצד" נגמרים בזה שהכלי באמת על הצד – ואל תאמינו לו שהוא רק רצה לראות איך נראית השלדה, ולא היה לו כוח להתכופף. אחרי הרבה דחיפות ומשיכות – הכלי הזה כבד! – הרייזר שוב על הגלגלים ואני שוב מאחורי ההגה, בעוד ניצן מנחם יד שמאל חבוטה (חגורות שלא ממש מהדקות אותך למושב כבר אמרנו?) ואגו חבול.
צילום: אילן קליין12:38. ממשיכים. ההגה, כמקובל בכלים כאלו, לא ממש מדויק, התגבור (החשמלי) מוגזם והמרכוז כמעט לא קיים. בשל קוצר הזמן, אנחנו נאלצים לבחון את הכלי בעיקר בחול, עם מעט שבילים מהירים ואפס אתגרי עבירות סלעיים, וההתרשמות בהתאם. על יכולת הספיגה של המתלים כבר דיברנו (אבל כדאי לשים לב שהם עודכנו ב-2015, עם בולמי 'ווקר אוונס' במקום 'פוקס'). מקסימום מקשיחים בקליק אחד או שניים את שיכוך הכיווץ כדי למנוע מהמתלה האחורי להיסגר במצבי קיצון. מהצד השני, על השביל המהיר הם מאפשרים זוויות גלגול נדיבות. יחד עם שלדה שגמישותה מופגנת התחושה לא הכי מדויקת או ישירה, ובשינויי כיוון חדים יש השהיה מורגשת בין הפניית החרטום לעקיבת הזנב, שפוגעת בפוטנציאל הפאן.
המנוע, הממוקם מאחור, שופע כוח ותגובת הדוושה מיידית. על בלימת מנוע, כמקובל בכלים עם ווריאטור, אין הרבה מה לומר, לפחות לא ביחס ההעברה הגבוה. הבלמים, ארבעה דיסקים, מציעים עוצמה טובה, אך היינו שמחים לנשיכה ראשונית יותר חזקה, כמו גם יותר רגישות ומשוב מהדוושה.
צילום: אילן קלייןשורת המחיר15:58. זמן לחזור. אף אחד מאתנו לא באמת מיצה את מלוא הפוטנציאל – לא של ה-RZR ולא של עצמו איתו. אבל למרות זאת השורה התחתונה ברורה: אין בנמצא הרבה כלים שיוכלו להתמודד עם היכולת של ה-RZR לנייד במהירות – ובכיף – ארבעה אנשים בשטח.
ורק בעיה אחת ויחידה עומדת מול שורה זו – וזו שורת המחיר.
תודה ליונדאי על העזרה בהפקת הכתבה
צילום: אילן קליין
