הכל מתחיל באנשים, ובמקרה של מקלארן מדובר בשניים שהפכו את השם לכל כך מוכר: ברוס מקלארן שהקים אותה ורון דניס שעומד בראשה היום. מקלארן הגיע בסערה לזירת המירוצים, הספיק הרבה במעט השנים שהיה בה, ונעלם לפני שהספקנו להכירו באמת. אבל המורשת שהותיר הפכה מילת מפתח אצל כל חובב מירוצים. רק מעט מהם יודעים שאחד השמות המפוארים בתולדות הפורמולה 1, הוא של ניו-זילנדי צעיר עם כשרון הנדסי יוצא דופן, שהיה בזמנו הנהג הצעיר ביותר שניצח בפורמולה 1. ב-1959 הוא זכה בגרנד-פרי של ארצות הברית, בגיל 22 ו-80 ימים.
ההתחלות
שנת 1963 הייתה טובה לעולם – החיפושיות יצאו לדרך, הפורשה 911 נחשפה, וגם קבוצה שעונה לשם "ברוס מקלארן רייסינג טים" נולדה. זה קרה כאשר מקלארן הצעיר החליט ללכת בעקבות ג'ק ברבהאם הוותיק, חברו לקבוצת המירוצים של ג'ון קופר, ולהקים קבוצה משלו.
.jpg)
צילום: מנהל מורשת של מירוצים
המכוניות הראשונות היו מתוצרת קופר (כן, ההוא שפיתח את המיני קופר) וכוונו לסדרת המירוצים של טסמניה. אחרי כן הגיעה ה'זרקס', למרות שהמכונית הראשונה בספרי ההיסטוריה הרשמית נחשבת ה-M1A. היא הפכה למקלארן הראשונה שנמכרה ללקוחות, אחרי שחברה בשם טרויאן הסבה אותה למכונית מירוץ חוקית לכביש (חברה מוזרה זו ייצרה עד אז מכוניות "בועה" זולות של היינקל ותשתף פעולה עם מקלארן גם בהמשך).
ה-M1B הגיעה ב–1965 ואז עזב מקלארן את קופר כדי לפתח מכונית שעונה לתקנות הפורמולה. ה-M2 שעקבה אחריה נבנתה במיוחד כדי לשמש רכב מבחן לבדיקת צמיגי פיירסטון וכר ניסוי לרעיונות המתכנן ששכר מקלארן, רובין הרד (מהנדס תעופה מוכשר שברזומה שלו גם שותפות בפרויקט הקונקורד).
.jpg)
צילום: מנהל ברוס מקלארן מתחרה פעיל
ב-1966 התייצבה ה-M2B כדי לחנוך את פעילות מקלארן בפורמולה 1, והתגאתה בבניה מחומר מיוחד שכונה מאליט ("סנדוויץ'" של אלומיניום ועץ בלזה שהרד הביא מעולם התעופה). היא לא הצליחה, בעיקר בגלל מנוע ה-BRM, אבל מקלארן התנחם בניצחון בלה מאן עם פורד GT40. שנתיים לאחר מכן, בספא 1968, הפך מקלארן לאחד הבודדים בעולם שהצליחו לנצח בפורמולה 1 במכונית אותה הם ייצרו. מדובר ב-M7A, עם מנוע קזוורט.
המכוניות הכתומות והנאות של מקלארן רכשו שם טוב הן בזירת הפורמולה 1 והן בקטגוריות מכוניות הספורט האימתניות של אותן שנים, עם הישגים באליפות הקאן-אם. מכוניות אימתניות אלה גם היוו את הבסיס לשאיפת מקלארן לייצר כבר אז את מכונית הכביש המוחלטת, שתבוסס על ה-M6 התחרותית. אב טיפוס נבנה כדי שמקלארן, שתמיד היה מעורב בתכנון, יכול יהיה לבדוק בנהיגה יומיומית את פיתוח המכונית. בהמשך גם טרויאן בנתה מכונית כזו.
.jpg)
צילום: מנהל M6GT כמעט הפכה למכונית הסדרתית הראשונה של מקלארן
אבל מכוניות הקאן-אם יהיו גם אלה שיקטעו את הקריירה המופלאה של מקלארן. ב-1970, על מסלול גודווד הפסטורלי שבדרום אנגליה, נהרג מקלארן כשבחן מכונית עבור הסדרה הצפון אמריקאית. המכוניות זכו להצלחה עצומה בסדרה, אבל באותו יום גורלי, על הישורת שלפני פנית וודקוט, התנתק החלק האחורי של המכונית ואובדן כח ההצמדה שיגר אותה אל מחוץ למסלול. היא התנגשה במבנה בצד המסלול ששימש תחנת דגלנים.
אשתו ושותפו, טדי מאייר, המשיכו להחזיק את הקבוצה וב-1972 הוחלט להתרכז בלעדית בפורמולה 1. אז גם הגיע תור הזהב הראשון של הקבוצה, כשתחת שרביט מאייר היא זכתה ב-1974 באליפות העולם הראשונה שלה עם אמרסון פיטפלדי. אחרי שפיטיפלדי עזב כדי להקים קבוצה ברזילאית כושלת, קיבל ג'ימס האנט ב-1976 את המושב שהתפנה וזכה בסוף עונה מרתקת באליפות העולם (סיפור עונה זו, הוא נושא הסרט "ראש" שיצא לאחרונה לאקרנים).
.jpg)
צילום: מנהל מפורמולה 1 לכביש..
דניס מגיעהשנים הבאות היו פחות מוצלחות, עד שב-1980 נכנס לסיפור רון דניס. דניס, כמו מקלארן, החל בקריירת הפורמולה 1 בקבוצה של קופר, אם כי כמכונאי. הוא עבר עם יוכן רינדט לקבוצה של ברבאהאם, ואחרי כן החליט לצאת לדרך עצמאית. זו עברה כמה גלגולים בבניית מכוניות לפורמולות השונות עם מימון של מרלבורו, עד שהגיעה לצירוף המוכר MP4 (ראשי תיבות של MARLBORO PROJECT 4).
אחרי הצלחות בפורמולה 2 ו-3, הוא רקח יחד עם הספונסר המשותף לו ולמקלארן – ענק הסיגריות פיליפ מוריס – את יצירת האיחוד החזק תחת צבעי האדום לבן של מרלבורו. תוך שנתיים נשלח מאייר, השותף המקורי של מקלארן, הביתה, והחזון הסופר-מקצועי של דניס החל רוקם עור וגידים. מקלארן הפכה לאחת המתקדמות והמובילות בתחום הפורמולה 1 בזכות רמה חדשה של ניהול.
.jpg)
צילום: מנהל מקלארן על המסלול בשנות השמונים
את שירותי המתכנן האגדי ג'ון ברנרד הוא שכר עוד לפני האיחוד עם מקלארן, כדי ליצר את ה-MP4 המהפכנית ששנתה את הצורה בה נבנות מכוניות הפורמולה 1. כמו מכונית הפורמולה 1 הראשונה של מקלארן, גם זו התגאתה בבניה מחומרים מיוחדים – זו הייתה מכונית הפורמולה 1 הראשונה שנבנתה מסיבי פחם. הבסיס המוצלח סייע למקלארן להפוך לשחקן מוביל בזירה בשנות השמונים והתשעים. מאז נקראו כל שמות מכוניות המירוץ בצירוף MP. זו דרכו של דניס להזכיר לעולם שהוא הפך את מקלארן למה שהיא היום. מאז 1997, כשמרלבורו עברה לתת חסות לפרארי, מסמנות ראשי התיבות MCLAREN PROJECT.
הפרט החסר בתשבץ היה בזמנו המנוע, ולכן דניס רתם את חברת TAG, אז בבעלות מאנסור אוג'ה (צרפתי ממוצא סעודי שהינו עד היום שותף במקלארן ב-25 אחוזים), שתממן מנוע שיפותח על ידי פורשה. הוא החזיר את ניקי לאודה שפרש למושב הנהג, ותוך ארבע שנים מכניסתו לתפקיד הפך את מקלארן להרכב מנצח עם שתי אליפויות עולם רצופות – אחת ללאודה (1984) ואחת לאלן פרוסט (1985) שזכה גם ב-1986 באליפות נוספת לנהגים. אחרי כן הגיע העידן של איירטון סנה הגדול ומנועי הונדה: ב-1988-1991 זכתה מקלארן בארבע אליפויות (שלוש לסנה אחת לפרוסט).
.jpg)
צילום: מנהל גם איירטון סנה עבר במקלארן
בסוף 1992 הונדה פרשה מהמירוצים, ומקלארן נאלצה לגמגם שנתיים עם מנועי פורד ופיג'ו, עד שהחלה בשותפות עם מרצדס ב-1995 שתסתיים השנה. ב-1997 הצליח דניס להעביר לשורותיו את המתכנן המהולל אדריאן ניואי (שהיה בוויליאמס ונמצא כעת ברד-בול) ותוך שנה חזרה הקבוצה למקום הראשון ולא עזבה אותו גם ב-1998(עם מיקה האקינן כאלוף). 8 אליפויות יצרן, 12 לנהגים ו–186 ניצחונות, הולידו את אחד השמות הגדולים בזירת הגרנד-פרי.
על הכבישדניס, שנתפש בזירה כמתנשא חמוץ פנים, נראה תמיד כמי שהגיע עם אג'נדה ברורה. הוא רצה לבנות חברת מרוצים שמנוהלת ביעילות מופתית, ושתשולב בה בנית מכוניות אקזוטיות. אפשר להגיד שהוא רצה לבנות פרארי חדשה, אבל הרבה יותר מאורגנת ומסודרת. החלום לבנות את מכונית הספורט המוחלטת לכביש, שתהיה גם מנצחת למסלול, נזרע עוד בימי ברוס מקלארן.
וכך, זמן לא רב אחרי שהשתלט על הקבוצה, החל דניס חותר לייצור מכונית-על ותוך קצת יותר מעשור הוצג דגם אקזוטי עם מנוע של ב.מ.וו – חברה איתה היו לדניס קשרים עוד מהימים בהם "פרויקט 4" הכינו מכוניות M1 לסדרת הפרו-קאר, ששימשה כחימום למרוצי הפורמולה 1 ב-79 ו-80.
.jpg)
צילום: מנהל מקלארן לא עזבה את מסלול המרוצים
גורדון מוריי, שהיה אחראי לתכנון מכוניות הפורמולה 1 של מקלארן, והופקד על תכנון ה-F1, התרשם מאוד מה-NSX של הונדה, וביקש מהחברה (שהייתה ספקית המנועים למכוניות המרוץ של מקלארן) לפתח עבורו מנוע 4.5 ל' למכונית הכביש. היפנים סרבו בנימוס וזה פתח את הדלת לב.מ.וו, שפתחה עבורה את מנוע ה-V12 האימתני בנפח 6064 סמ"ק עם 627 כ"ס.
האובססיה של מוריי למאפייני ניהוג טהורים, יחד עם משקל קל (1137 ק"ג בלבד) בזכות שימוש בחומרים מרוכבים, כמו גם סידור המושבים המקורי (הנהג במרכז, ושני מושבים נוספים מצדדיו ומעט מאחוריו) יצרו מכונית מיוחדת ומהירה מאוד. עד 2005 זו הייתה המכונית ה"סדרתית" המהירה בעולם עם 391 קמ"ש (או 371 ללא ביטול מנתק ההצתה) והיא האיצה ל60 מי"ש (97 קמ"ש) ב-3.2 ש'.
.jpg)
צילום: מנהל מקלארן F1
ה-F1 יוצרה בין 1992 ל–1998, ורק 106 מכוניות כאלה נבנו (71 מכוניות כביש, שבעה אבות טיפוס ו-28 מכוניות מירוץ מגרסת ה-GTR). זה היה הרבה פחות מהתכנון המקורי, אבל העובדה שמחירי המכוניות קפצו עם השנים אומרת שהעולם הכיר בחשיבותה. באופן די נדיר, מכונית כזו, ללא שינויים גדולים, הצליחה לנצח את הלה-מאן של 1996.
למעשה, היה זה אב-הטיפוס ששימש את החברה לפיתוח ושופר בהתאם לתקנות, ולא דגמי ה-GTR הייעודיים יותר (שנבנו עבור השתתפות במירוצים רק אחרי בקשות של קבוצות ספורט). אגב, מכוניות ה-LMR12 של ב.מ.וו, שנצחו בלה-מאן ב-1998- 2000, השתמשו באותו מנוע.
.jpg)
צילום: מנהל גרסאות מרוץ של מקלארן
עוברים למרצדסהשותפות שנרקמה בין מרצדס למקלארן באמצע שנות התשעים על המסלול, הניבה פירות גם בתחום המכוניות. דיימלר רכשה ארבעים אחוזים ממניות מקלארן, וב-2003 הושקה המרצדס-SLR מקלארן. זו הייתה מכונית משותפת לשני השמות הגדולים, שיוצרה במפעל חדש שבנתה מקלארן במרכז שלה בווקינג. הציפיות היו אדירות, וגם התכניות. ואולם בסופו של דבר זו לא הייתה יורשת ה-F1 לה ציפו כולם, אלא יותר מרצדס שעברה השבחה על ידי מקלארן (מה שבאמת היה נכון).
הייצור הופסק ב-2009 וההצלחה הייתה קטנה משמעותית מהצפוי (במקור תכננו לייצר 500 מכוניות בשנה). התוכנית לייצר שלושה דגמים נוספים נדחתה שוב ושוב, עד שב-2009 הודיעו החברות על פירוק השותפות, כאשר מרצדס רכשה את קבוצת המירוצים של בראון וצמצמה את בעלותה במקלארן.
.jpg)
צילום: מנהל מה יוצא ממקלארן ומרצדס - לפניכם
עידן חדשבספטמבר אותה שנה, 2009, כבר נחשף מראה ה-MP4-C12, שהוצגה ב-2011 וסימנה גל חדש ועצמאי לגמרי במקלארן, כאשר הפעם היא אחראית גם על המנוע. מאוחר יותר הצטרפה למבחר גם גרסה פתוחה. בג'נבה 2013 הושקה ה-P1, מכונית הדגל של החברה, עם גרסת 727 כ"ס ממנוע 3.8 ליטר כפול המגדשים, כשמשודך לו גם מנוע חשמלי לטובת הצד הירוק (לפחות מבחינת התדמית).
עכשיו הוצגה (ראו מדור עולמי) ה-650S שמבוססת על ה-C12, ובהמשך צפויה חטיבת המכוניות להציג דגמים נוספים – כולל מכונית זולה יחסית שתתחרה בפורשה 911. החל מינואר 2014, מחזיקה בחמישים אחוזים ממקלארן חברת השקעות של משפחת המלוכה מדובאי.
גם מקלארן זוכרת את סנה
