קשה לתאר את מה שמתרגש בתוך אוהב מוטוריקה בזמן שהוא מתהלך בין מעשה ידיו של חיקה ברנשטיין. ישנה ההתלהבות נוכח מנועים וצינורות השלדה המונחים סביב. ישנה הערכה ליכולת ההנדסית למי שבנה את המכונות האלה. הבנה עמוקה משתלטת - היה כאן אדם שאהב מכוניות, ידע מה לעשות איתן, איך לבנות אותן. מישהו שיכל לחלום רגע אחד ולהגשים ברגע שאחרי. האבק מונח על אלפי פריטים. אין סוף כלי עבודה, חלקים, חומרים. לסקור אותם או לקטלג אותם תהיה משימה סיזיפית וארוכה מחד, אבל מרתקת מאידך. את האף ממלא ניחוח, זה לא ריחן של המתכות ואלו הם לא השמן או הדלק שנספגו אל תוך האוויר כאן במהלך השנים. זה ריח של היסטוריה. של מקום שחי ונשם. מקום בו נשמעו רעשי מנועים והלמות פטישים שריקעו יריעות אלומיניום. מקום שהיה בו יצר ויצירה. עופר ואורי, שני בניו של חיקה, נמצאים כאן כעת. מספרים, מסבירים. חיקה נולד לתוך המכאניקה, על ברכיי אביו מכונאי הטרקטורים, והמשיך למוסך משל עצמו. את המכונית הראשונה שלו, ג'יפ קטן, בנה לילדיו. ואז החל לבנות מכוניות. בגודל מלא. בלי שרטוטים, בלי תוכניות. הם מספרים שהיה מניח מנוע, גיר וכיסא על הרצפה, ומתחיל לבנות סביבם. מייצר שלדות, רכיבי מתלה, חלקי גוף ופנים. ראשו מתכנן וידיו מייצרות, הכול.
ג'יפ 1958ה
ג'יפ הקטן הוא חיקוי מדויק כמעט לגמרי של וויליס 48'. המנוע הוא מנוע של מרסס וישנם שני הילוכים חצי אוטומטיים קדמיים ואחד אחורי. אף אחד לא יודע מאיפה קיבל חיקה את הרעיון להעברת הילוכים ידנית עם הפרדה אוטומטית בישראל של 1958. היו ניסיונות כאלו כבר בעולם, אבל לא הייתה שום דרך שהמכונאי ממזכרת בתיה ידע על קיומם. בכדי לדעת על אילו עקרונות הנדסיים נסמך במנגנון הזה נצטרך לפרק אותו, וזה לא משהו שהעזנו אפילו לבדוק או לשאול. זו הייתה הפעם הראשונה שחיקה בנה כלי רכב בעצמו.
.jpg)
צילום: שחר אלגזי
נץ 1978המכונית הראשונה בגודל מלא שחיקה ייצר, נראית מלהיבה ומעוררת חשק גם היום. היא נבנתה סביב מנוע של נ.ס.או פרינץ נטושה. בסה"כ שני צילינדרים מקוררי אוויר, אבל עם משקל של כ-350 ק"ג, בלי גג, דלתות או מיגון רוח מינימאלי, אתה מסתכל עליה ויודע שיהיה כיף לנהוג בה. בלי שום קשר למהירות או יכולת. ממדיה הקטנים וכוחה הדל הפך אותה, כמו שמגדירים זאת בניו, ל'מכונית אימונים', וכמו הג'יפ הקטן, נראה כאילו מה שביקש חיקה בבנייתה היא מכונית שתתאים ללימוד עקרונות הנהיגה לבניו הצעירים.
.jpg)
צילום: שחר אלגזי
סופה 1983הסופה היא מכונית חד-מושבית בעלת פרופורציות קלאסיות. מעיין שעטנז בין פורמולה-
פורד ללוטוס סופר 7. אפשר להסתכל עליה שעות, וקשה לעמוד בפיתוי של תא הנהג, שעושה חשק להיכנס אליה ולא להפסיק לנהוג לרגע. מלפנים מנוע 1.6 ליטר של קורטינה, המוטה בזווית של 45 מעלות (גל הינע עובר מצידו הימני של הנהג). הוא מוזן דרך ארבעה קרבוראטורים ומהצד השני – צנרת פליטה חופשית מאוד המורכבת מארבעה צינורות. הצבת מנוע בזווית האמורה חייבה את חיקה לשפר גם את מערכת הזנת השמן במנוע.
.jpg)
צילום: שחר אלגזי
הפנתר הוורוד 1984במרכזו של הפנתר מנוע 1.6 ליטר מ
אלפא ג'ולייטה. הטווין-קאם האיטלקי על שני הווברים הכפולים שלו שודך לגיר קצר של סובארו. חיקה השתמש כאן לראשונה בלוחות אלומיניום לעיצוב המרכב – אם כי עיצוב היא אולי מילה קצת גדולה. הערכת המשקל של הרכב הזה נעה סביב ה-700 ק"ג. מה שאומר יחס הספק משקל של כשישה ק"ג לכ"ס. בין הקרבוראטורים והסעפות רצים צינורות דקיקים המזינים אליהם דלק ישירות. על הבלימה מופקדים ארבעה בלמי דיסק. כן, זה נשמע טוב גם בסטנדרטים מודרניים.
.jpg)
צילום: שחר אלגזי
טייגר 1986הטייגר התחיל את דרכו כ
רנו 30. חיקה קיצר את המרכב ב-30 ס"מ (מתוך בסיס הגלגלים!) העביר את המנוע (V6, בנפח 2.6 ליטר, 150 כ"ס) אל מאחורי המושבים הקדמיים והגדיר אותו כרכב ראלי. המכונית חפה מכל אביזרי נוחות ואת לוח השעונים המקורי מחליפה קופסת אלומיניום המכילה שלל שעונים ומתגים. ממש גרופ B בישראל... את התוצאה חיקה לא אהב – קיצור השלדה והעברת המנוע לא התאימו לתכנון הבסיסי של הכלי. חיקה החל לבנות את הטייגר 2 עם שלדה מייצור עצמי, כמו בכל המכוניות האחרות שבנה, אך לא הספיק לסיים את מלאכתו.
.jpg)
צילום: שחר אלגזי
סופר סטאר 1988גולת הכותרת של פס הייצור של חיקה. לסופר-סטאר יש שני מנועים מתוצרת
לנצ'יה. האחד (2 ליטר) נמצא מאחור ומניע את הגלגלים האחוריים, השני (1.6 ליטר) נמצא מלפנים ומניע את הגלגלים הקדמיים. דוושת מצמד אחת וידית הילוכים אחת שולטות על שתי יחידות ההנעה. דוושת התאוצה מורכבת משני חלקים ומאפשרת לנהג לווסת את כמות הכוח המגיע מכל מנוע – או לבחור לנתק אחד מהם כליל. לא מספיק דברים לשלוט בהם? ניתן גם להגביה את המכונית בעשרה ס"מ על ידי מערכת פניאומאטית עם שליטה מתא הנהג. וכל זה – ייצור עצמי!
.jpg)
צילום: שחר אלגזי
הנצחה דינאמיתאפשר להעביר שבועות שלמים בתוך המוסך הישן. הוא גדול ועמוס. יש משהו מרתק בלראות ולחוות את מה שחי כאן, שנעשה כאן. רפליקה של מכונית עתיקה, באגי זעיר לילדים, באגי עם שני מנועים, מעין side by side שהקדים את הרייזר בעשור לפחות. אין סוף דוגמאות לרעיונות טובים וביצוע שהושלם עד הפרט הקטן ביותר. אבל זה לא הכול. חתך של ג'יפ המיועד ללמד ילדים איך עובדת מכונית. וגם עמדות המסבירות איך עובד המנוע, איך עובד דיפרנציאל, מה גורם לבלמים לעצור את האוטו. הכול חי, קל לתפעול והבנה. כמו המכונית הראשונה שבנה, גם העמדות הללו מראות כי לחיקה היה חשוב להעביר את הידע שלו לדור הצעיר. בית המלאכה ששוכן בתוך המוסך, על המחרטה הישנה שבו, יכול גם הוא למלא ספר שלם. מסע לזמן אחר ומקום אחר. העין מרפרפת על עוד פרט, האוזן שומעת עוד סיפור, היד נוגעת בברזל והאבק ממלא את האף, אבל המחשבה לא מצליחה לעכל את המידע המתקיף כאן מכל כיוון וכל חוש. הערכה אדירה לרצון והנחישות האדירה, עצב גדול אל מול הדברים אותם התחיל ולא סיים. את פינת החמדה המוטורית וההיסטורית ששוכנת מאחורי בית משפחת ברנשטיין, יש לפנות עכשיו. בימים אלו מפקחים בניו של חיקה על העברת עשרות יצירות קטנות וגדולות אל מוזיאון הטרקטור בעין ורד. בתוכנית, רסטורציה מסודרת של צי המכוניות של חיקה, ובעתיד להציע למבקרים אפשרות לנהוג בחלק מהן. זו נשמעת כמו דרך טובה להנציח את פועלו ולהוכיח את כוחן של שתי ידיים. אתם מוזמנים לבקר ולהרגיש זאת בעצמכם.
