סקודה אוקטביה החדשה (2013)
בקיץ 1996 השיקה
סקודה את האוקטביה, המכונית הראשונה שלה שפותחה תחת שרביט פולקסווגן. המכונית הזו סימנה ציון דרך היסטורי חשוב ליצרנית הצ'כית והוציאה אותה, למעשה, מחושך לאור. מאז הייתה האוקטביה לדגם הנמכר ביותר של המותג הצ'כי בעולם וזו שמגדירה היטב את ערכיו. גם בארץ היא סימנה את מנוף צמיחה עיקרי של החברה כשהיא זוכה לנתח מהותי בפלח המשפחתי – החשוב ביותר בשוק המקומי. לכן ברור שהשקת הדור השלישי של
סקודה אוקטביה היא אירוע חשוב ביותר עבור היצרנית בארץ ובעולם.
המראהבאופן שכל כך הולם את קבוצת פולקסווגן, האוקטביה החדשה מהווה מהרבה בחינות, ובראשן המראה, אבולוציה לדגם היוצא. זה מתאים גם לתפיסת העולם של סקודה, שאוהבת להתקדם צעד-צעד. היא אמנם מעוצבת בקו החדש של היצרנית עם קווים ברורים, חדים ופשוטים יחסית – כפי שראינו בראפיד – אבל גם הקשר לקודמתה ברור מאוד וזועק למרחקים. התוצאה היא מכונית שנראית גדולה, מכובדת ומאוד משפחתית.
צילום: מנהל האוקטביה לא רק נראית שגדלה, היא אכן גדלה; עם אורך של 466 ס"מ ובסיס גלגלים של 269 ס"מ, מדובר בצמיחה של 9 ס"מ ו-11 ס"מ בהתאמה. לראשונה בהיסטוריית הדגם, בסיס הגלגלים גדול משמעותית מזה של הגולף (וגם מזה של הג'טה). מה שאומר שהמכונית השלישית על פלטפורמת ה-MQB מדגישה את הגמישות הגדולה יותר של הקבוצה.
אם היכרתם את הדור היוצא של סקודה אוקטביה, תרגישו בבית גם כאן. יש אבולוציה ברורה למה שכבר פגשנו בעבר, עם שילוב של פרטים מהגולף החדשה, כולל מערכות הבטיחות המתקדמות (רובן בתוספת תשלום), צג המגע הגדול (שיצטמק בגרסאות המקומיות) וגם האפשרויות לבחור מאפייני נהיגה (בגרסאות הבכירות).
כל זה אומר תחושה איכותית בתא הנוסעים, בסגנון פולקסווגן. הנדסת האנוש טובה למדי והמחוונים גדולים וברורים. שילוב בין גווני הקרם לשחור תורם לתחושה וכך גם שילוב העור/אלקנטרה והמפתח החכם (למרות המיקום המוזר למתג ההתנעה), שהיה לגרסאות המהודרות שקיבלו את פנינו כאן.
תנוחת הנהיגה טובה והכיוון החשמלי במכוניות ההדגמה סיפק בפירוש טווח גדול. המושבים עצמם נוחים למדי והמרחב מאחור, שצמח אף הוא, נראה מבטיח. תא המטען, שכלל כאן רשתות ומחיצות, כמעט מפחיד בגודלו.
צילום: מנהל הגרסה החשובה עבורנו של האוקטביה מצוידת כמובן ביחידת ה-1.2 ליטר TSI האפקטיבית של קבוצת פולקסווגן. מדובר במנוע החדש שפגשנו כבר בגולף ואשר ישודך כאן בקרוב לתיבת ה-DSG בעלת 7 ההילוכים המוכרת. בינתיים, בפרברי פראג, הוא עדיין צמוד לתיבה ידנית נעימה עם 6 הילוכים.
אחרי שטעמנו מהגרסאות החזקות, המנוע הזה מרגיש פחות שרירי ויותר מתאמץ, למרות שהביצועים נאותים ועל הנייר אפילו מפתיעים (196 קמ"ש מירביים והאצה ל-100 ב-10.3 שניות). על הכביש התחושה מספקת, אבל כבר למדנו שיחד עם תיבת ה-DSG מתקבל כאן שילוב אפקטיבי. יש לקחת בחשבון שלמרות הצמיחה במידות, בסקודה מדברים על ירידה במשקל של כ-100 ק"ג.
בפנייהבאופן מעניין, בגרסה זו האוקטביה מרגישה קלילה למדי (לפחות ליד אחיותיה) ופחות חמורת סבר. ההגה אמנם מעט קל מדי לטעמי אבל המכונית מגיבה בצורה נכונה לפקודותיו ומשדרת תחושה מאוד גרמנית – מהודקת, צפויה ואוחזת. היא אינה מבדרת במיוחד אבל היכולת הדינאמית נמצאת שם.
הכבישים הצרים שופעי השיפועים והמהמורות שהמתינו לנו בבוהמיה (חבל הארץ המרכזי של הרפובליקה הצ'כית) מהווים אתגר די מורכב לנהג ולמכונית. האוקטביה, כמו הגולף בגרסת ה-1.2 ליטר, משתמשת בקורת מתח פשוטה יחסית מאחור במקום המתלה הרב-חיבורי הכבד והיקר יותר שיש לגרסאות הבכירות. ולמרות זאת נראה שהיא מצליחה להציע שילוב של נוחות נאותה יחד עם ניהוג הולם ושקט יחסי ממערך המתלים. מצד שני, לאוקטביה בידוד מעט חסר כשמדובר ברעשי כביש.
צילום: מנהל . כל זה אומר שאם הדור היוצא היה עד סוף ימיו אחד הכלים הטובים והמצליחים בתחום, נראה שלסקודה יש את כל הקלפים להמשך התנופה בשוק המקומי. זאת במיוחד כאשר המחירים לא אמורים להשתנות.
עוד על סקודה אוקטביה החדשה והגרסאות הנוספות שלה תוכלו לקרוא בגיליון אוגוסט של מגזין אוטו.
