טיסה, קונקשן, מלון, הסעה, הלם. לפניך משטח אספלט שחור, חלק ומזמין, ואתה ישוב בכלוב מתכת שפעם היה ב.מ.וו סדרה 3 משנות ה-80'. פעם. היום מדובר בכלי משחית עם V8 גדול ודיפרנציאל מרותך שתכליתו אחת: לערבב לך ת'צורה. בחיל ורעדה אתה סוחט את דוושת הכיף, פשוט כי זה נראה הדבר הנכון לעשות. מה שקורה אחר כך דומה קצת לבלימת חירום, רק הפוך, מלווה במכוניות מתנגשות מימין ומשמאל, המנסות לסבסב אותך עוד בישורת. אבל הישורת נגמרת ומולך קשת מהירה שמאלה, שאותה יש לקחת כמה שיותר על הצד. את השיטה האופטימלית לעשות זאת – בהתחרעות – כבר שיננת עשרות פעמים מתוך שינה: הגה קל שמאלה, קלאץ', בלם יד זריז, עזיבת קלאץ' ומעיכת דוושה תוך היגוי הפוך באטרף.
בפועל, מה שיוצא לך זו ערבוביה של תנועות שגם רקדן הדאבסטפ המוטרף ביותר לא יכול היה להמציא, ותוצאה אחת בלבד: ספין מביך. שניים-שלושה ספינים מאוחר יותר (על מי אני עובד, עשרים-שלושים) ואתה כבר נראה כמו קולין מקריי (עליו השלום) שפספס את הוראות הנווט: הכי על הצד שאפשר, רק כדי להיות על הצד הבטוח. ואז מגיע האתגר השני של היום: שינוי הכיוון. נו, באמת, אתה הרי נהג-על ועשית את זה מיליון פעם עם המיאטה שלך. כך חייתי באשליות עד שגיליתי עד כמה ברוטאלי הוא הספין לכיוון השני... רק אחרי אי-אילו ניסיונות (מביך לספר כמה) הצלחתי לבצע את עזיבת הגז, החזרת ההגה ומעיכת הגז בתיאום הנכון ומבלי להפעיל את המגבים באמצע, ובא לבודפשט גואל. או שינוי כיוון נוסף. ואחריו עוד אחד, ועוד אחד. וואו, ספורט מוטורי זה קשה...
היכרותאני בהונגריה לצורך תחרות דריפטים. אפרת ואדם, זוג ישראלים שהיו מתוסכלים מהמצב בארץ, עברו לכאן לפני מספר שנים והקימו את בית הספר לדריפטים MyWay. כמה עשרות קורסים ותחרות אחת מאוחר יותר, וכעת הגיע זמנה של תחרות DriftCup מודל 2012 – ארבעה-עשר ישראלים ושאלה אחת: מי יהיה הדריפטר האחרון?
סקירה קצרה למתחילים: דריפט הוא ספורט מוטורי שתכליתו פניות מדויקות בהיגוי יתר חריף עם מכונית הנעה אחורית. למה זה טוב? קודם כל כי זה כיף. ובעצם, רק כי זה כיף. לא צריך להיות הכי מהיר. צריך ליהנות ולתת שואו. זהו ספורט המיועד עבור הקהל וניזון ממנו. הוא לא דורש מידע מדויק כמו זמנים ומיקומים על הגריד. רק תחושות – וכמו שאני עתיד לגלות, גם המון מיומנות.
צילום: MyWay ההונגרים מקבלים את פנינו עם קרוואן מפנק וממוזג, משאית עמוסת ציוד לתיקונים, צמיגייה ניידת עם כ-500 צמיגים משומשים (מנהג ידוע של דריפטאים – בשם המחזור, כמובן...) וגולת הכותרת: 15 מכוניות דריפט צבעוניות ויפות עומדות בשורה.
ב.מ.וו סדרה 3 היא דגם המפתח כאן, משני דורות: E30 ו-E36. המכוניות הופשטו לחלוטין מכל פריט מיותר והורכבו עליהן כלוב התהפכות, מנועי V8 מסדרה 5 או מנועים של M3 ישנה שעברו שדרוג, תיבת הילוכים מקוצרת, מושבי באקט עם רתמות מרוץ והגה ספורט ייעודי. אחד השינויים החשובים הוא כמובן הדיפרנציאל הנעול מאחור, שדואג להעביר כוח גם לגלגל החיצוני – עניין הכרחי לשמירת ההחלקה. אבל בתמרוני חנייה אתה נזכר למה בכל זאת יש דיפרנציאלים במכוניות נורמאליות, כשהסרן האחורי נשמע כאילו הוא מנסה לירוק ברגים.
שינוי חשוב נוסף הוא הגדלת זווית ההיגוי המקסימאלית – חלק מהמכוניות כאן מתקרבות ל-60 מעלות – פי 2 משל מכונית סטנדרטית, מה שמאפשר לדריפטר המנוסה "לתפוס את הזנב" גם בזוויות קיצוניות – עד ש-300 הסוסים שבמנוע מזכירים לך שהספין הוא ממש לא רק מעבר לסיבוב.
צילום: MyWay אנחנו מבצעים מספר סבבי אימון ולומדים את המכוניות. מרבית הנהגים כבר ביקרו כאן בעבר, חלקם מספר רב של פעמים, אבל לי זו הפעם הראשונה והספינים רבים. מה שמקל מאוד על הלמידה הוא היעדר ההתעסקות ב"זוטות" בזכות המרשלים, הצמיגאים והמכונאים המקצועיים.
לקראת סוף היום אדם עולה איתי להדגמה, ולשמחתי אשף הדריפטים הזה מסתבסב בשתי ההקפות הראשונות. השמחה איננה לאידו, כמובן, אלא להוכחה כי זה לא אני שמגמגם – דריפטים זה באמת קשה. את הסיבוב הבא, אגב, הוא כבר עשה מושלם והבנתי כמה עוד יש לי ללמוד.
יום אימונים שניבתדריך הבוקר אדם מסביר לנו על הניקוד. מפחיד. אסור להסתבסב, אסור לצאת מהקווים. אני אפילו לא קרוב לזה. יש כאן נהגים שלא זוכרים איך מרגיש ספין וכל סשן שלהם הוא מושלם. לפחות הרכב שלי מתפקד כראוי. אצל חלק מהאחרים נוצרו בעיות שונות ומשונות: מנוע, גיר, סרן אחורי. המכונאים מתקנים במקום את מה שאפשר. אני עושה סיבוב אחרי סיבוב ומתחיל סוף-סוף לתפוס את העניין. דריפטים מרגישים קצת כמו לחזור לילדות: אתה חווה היי ולואו מטורפים בהפרשים של דקות. כשאתה מסתבסב אתה ברצפה, אבל הצלחה מקפיצה אותך לעננים. הקטע המגניב ביותר עבורי היה בעקומה הארוכה ימינה. אחרי כמה אימונים הצלחתי להיכנס אליה כשהקונוס בסופה נמצא בדיוק מולי במרחק כמה עשרות מטרים, ואני מתקרב אליו כשהוא בין הכוונות, כמעט ללא תזוזה, וחולף מולו במרחק סנטימטרים בודדים. כשזה עובד מושלם, זה אושר עילאי.
צילום: MyWay אנחנו מופתעים לגלות מגוון עזרים שנוספו למשטח האספלט: מנוף עבור השופטים, מדידת מהירות אלקטרונית בין שתי נקודות (כולל שלט תצוגה מרשים) וכן שני מעמדים בנקודות השקה, המודדים קרבה לקונוס ומדליקים נורה. הפתעה נוספת היא בחסדי שמיים: מזג האוויר השמשי עומד להתהפך בשעות הצהריים. קומפלט עם רוחות חזקות ואפילו גשם שעשוי לטרוף את הקלפים.
סבבי האימון האחרונים עוברים על מי מנוחות כשהמתחרים מתרגלים לאמצעי המדידה החדשים. המהירות הממוצעת באימונים בקטע הנמדד, 65 קמ"ש, קבעה את הרף המינימלי עבור התחרות. עבור אותו – וזכית ב-10 נקודות. שאר הניקוד מתחלק שווה בשווה – 30 נקודות – בין זוויות, קווים (קרבה לקונוסים) ושואו (עשן, עוצמת שינוי כיוון, הפעלת פנסים, הוצאת ידיים וכדומה).
אבל עם בוא המוקדמות מתחילות הרוחות וחלק מהמתחרים יוצאים מאיזון. כמה מהם לא מצליחים לסיים את שלושת סבבי המוקדמות ללא סבסוב, ולא מקבלים ניקוד כלל. אני הלכתי על בטוח ואיכשהו קיבלתי ציון 90, שממקם אותי שביעי לפני כמה נהגים מעולים. עכשיו לדבר האמיתי.
שלומי ואולג, מנצחי המוקדמות, קופצים היישר לשלב השני. השאר מתחרים לפי המיקום – שלישי מול מקום 14, רביעי מול 13 וכן הלאה. אני מתחרה מול רפי, אחד מחלוצי הז'אנר בארץ, אבל היחיד מלבדי לו זו הפעם הראשונה בהונגריה. איזה יופי – שני ה"רוקיס" ראש בראש. אנו עולים אחד אחרי השני והשופטים מתלבטים וקובעים – One more time! ועוד פעם, ועוד פעם... כאן הייתי צריך לתפוס את עצמי בידיים ולהיכנס All in. במקום זאת – ויהיה זה מוסר השכל בשבילכם איך לא להתנהג בתחרות – השתפנתי. הניסיון המועט והפחד לעשות פדיחה הובילו אותי ללכת על בטוח.
צילום: MyWay וכאן הכתה בי הקארמה בפרצוף. הרמזור התחלף לירוק בעודי מתקרב, ובאינסטינקט המשכתי לנסוע במקום לעצור על הקו אליו התרגלתי. ה"Rolling Start" הזה דפק לי את מהירות הכניסה לפנייה הראשונה וכשהבנתי את זה, כבר היה מאוחר מדי. עכשיו אפשר להחריף את ההחלקה ולקוות לטוב, או להיות עדין ולהתכונן טוב יותר לפנייה הבאה. בסוף עשיתי משהו באמצע, והסחת הדעת הרגעית הובילה לתכנון קו לקוי לחלוטין עם ההחלקה ימינה, שקובעת את ההקפה כולה.
כעת יש שתי ברירות: לוותר על קווים תמורת זוויות, או להיפך. בזוויות יש סיכון, ושוב הפולני שבי מתגבר ואני צמוד לקונוסים אבל עם זוויות החלקה מגוחכות. ניסיון כפרה פתטי בעקומה הארוכה, עם הרבה זווית והרבה עשן, לא עזר להתגבר על הרושם הראשוני העלוב, וכעת נותר לרפי לעשות בדיוק את מה שהוא עשה עד כה – ולנצח בקרב.
אחד-אחד מוכרעים גם המקצים האחרים בסבב ורבע הגמר מגיע. שלומי, מנצח המוקדמות, מספק ראן נקי שמייקל לא מסוגל לענות עליו. גיא מעודד, מהנהגים המוכשרים בתחרות והיחיד כאן שנוסע על ניסאן סילביה 2.0 טורבו, מפתיע עם סבסוב לא אופייני שמגיש את הניצחון לדניאל. גיא אמודי, שהיה שלישי במוקדמות והציג עד אותו הרגע יכולת מעולה, מאבד את הזווית לקראת הסוף לטובת דני אברמוב. הזוג האחרון הוא אולג ורפי – אולג מוציא את היד מהחלון אבל לא מייצר הרבה עשן וזוויות, בעוד רפי אגרסיבי אבל חסר דיוק. לאחר כמה סבבים רפי מסתבסב ומגיש לאולג את הניצחון.
חצי הגמר מציב את דניאל מול שלומי, שניהם ב-E30 עם זוויות היסטריות. פעם אחר פעם נדמה שאין דבר שיבדיל ביניהם, עם רמות דיוק מדהימות. עד שבפעם הרביעית דניאל "מתעצבן" ואיכשהו מוצא זוויות חדשות וכמעט בלתי אפשריות, ומצ'פר בעשן והוצאת יד. השופטים לא נשארים אדישים – והניצחון הולך אליו. הקרב הבא הוא בין דני לאולג ואיתו מגיעות גם הטיפות הראשונות, לשמחת הצופים. אולג מבצע ספין על קו הסיום ונאלץ לצפות בהקפה מושלמת של דני, שלוקח את הכרטיס לגמר.
שלומי מנצח את אולג בקרב על המקום השלישי ורגע לפני הגמר כולנו מביטים לשמיים – הטיפות עדיין לא הפכו למבול. דניאל עולה. הצג מראה 60 קמ"ש בלבד וקונוס אחד עף ממקומו, אבל שאר ההקפה מושלמת מבחינת זוויות וקווים. דני אחריו. אין לו כמעט זווית באלמנטים הראשונים והמהירות על הצג גבוהה מ-80 קמ"ש. הוא גם לא מדליק את אחד האורות ובשביל השופטים זה מספיק. הם בבירור מעדיפים זוויות ענק ותמרות עשן – ודניאל נעמד על המדרגה הגבוהה בפודיום, כשהוא זוכה גם במימון מלא לתחרות אירופאית אמיתית, מתנת MyWay.
צילום: MyWay הייתה זו תחרות שהיא חופשה. המחיר גבוה – צפו להוציא מעל 2,000 יורו עבור התענוג (עליו שילמתי מכספי, חשוב לציין) – אבל החוויה שלמה ומרגשת. אפרת ואדם בנו עסק שמטרתו לפנק אותך. מלון במרכז בודפשט היפהפייה, הפתעות בחדר, הסעות, אוכל... הם דואגים לכל מחסורך. אתה – רק כנס לאוטו וסע.
למתחילים, מומלץ לפתוח בקורס בסיסי שמספק המון זמן נהיגה. התחרות עמוסה יותר במכוניות ונהגים, אך עבורי אין כמו האדרנלין שהיא מספקת. ויותר מכך – זכיתי לפגוש ולהכיר חבורה מדהימה של אנשים. השיתופיות, החברות והפרגון הם אדירים. כולם רוצים לנצח, אבל כולם שמחים באמת בשביל מי שניצח אותם.
תודות: ל-MyWay ולכל המתחרים על החוויה. אדם ואפרת מבקשים להודות לאוטולוקס על הפרסים לזוכים במקומות השני והשלישי – חישוקי Momo וצמיגי Toyo.
