שטיפ, מקדוניה. השעה שש בבוקר, ושני הצוותים הישראליים, צוות פוינטר וצוות אראן יוצאים לעבר נקודת הזינוק ליום השני של ראלי מרתון הבלקן. היום הזה קצר יותר, 350 ק"מ בלבד, "רק" שלושה סטייג'ים, אבל כפי שהם עומדים לגלות על בשרם – זהו יום קצר, אבל עבה במיוחד...
בסטייג' הראשון, צוות מס' 300, הבולגרים לגאדוב וניקולוב, "מתגנבים" ראשונים לנקודת הזינוק וגם מזנקים ראשונים, למרות שסיימו אמש במקום השני (ובהפרש ניכר) אחרי צוות פוינטר. אבל כנראה שיש צדק בעולם, כי טרקטור חקלאי חוסם את דרכם ורז והלל משיגים אותם מיד, עוקפים ופותחים פער יפה ומובילים בבטחה את קטגוריית T1, אבל פנצ'ר מעצבן במיוחד גורם להם להפסיד זמן יקר ולהפסיד את המקום הראשון לצוות 302 הבולגרי טריאנוב ומרינקוב, בטויוטה לנדקרוזר T1. הסטייג' הזה גובה מחיר יקר מהאופנוען האוסטרי בנג'מין דיזל שניצח אתמול בקטגוריית האופנועים – הוא מתרסק ונפגע קשה, ומפונה מהראלי היישר לבית החולים. זהו האופנוען השני שפורש אחרי שאמש אחד אחר נפל ושבר את ידו.
לצוות אראן, רועי שפירא ואיתי מולדבסקי, הסטייג' הזה לא קשה במיוחד, וגם בקטגוריה שלהם אין תחרות של ממש. לפחות בסטייג' הזה. בין היתר היות והצוות הגרמני בטויוטה פראדו (מס' 309) פרש אתמול עקב בעיות חשמל, והצוות הצרפתי (מס' 308) באיווקו מאסיף לא בדיוק מוצא את עצמו במירוץ. אנחנו ראינו אותם מתנהלים על הכביש, ואפילו לא מהר במיוחד – כנראה התייאשו מקשיי הניווט.
צילום: מנהל
אבל הזובור היומי עוד לפנינו. לאחר עיכוב גדול במעבר הגבול בין מקדוניה לבולגריה, אנחנו מגיעים לאחר נסיעה קצרצרה של כקילומטר וחצי, לנקודת הזינוק לסטייג' השני. כאן ממתינים לנו המתחרים הבולגרים שמצטרפים היום לראלי, במסגרת אליפות בולגריה. ולפחות למראה עיניים, המכוניות שלהם מרשימות הרבה יותר מאלה שהתייצבו בטיראנה. אנחנו רואים כאן ב.מ.וו X3 רייד, עם מרכב של ב.מ.וו סדרה 1, מנוע טורבו דיזל 3.0 ליטר חזק במיוחד (לפחות נשמע כך) ותיבת הילוכים סיקוונסיאלי זהה לזה של מכוניות המיני מקבוצת X-RAID (אלה שניצחו בדקאר). מכונה מרשימה במיוחד שכולם צופים שסוף-סוף תאתגר את רז והלל מצוות פוינטר. עוד יש כאן מרצדס G קצר T1, וניסאן פטרול קצר T1 עם מנוע V8 בנזין 4.6 ליטר של ריינג' רובר ותיבה סיקוונסיאלי, פאג'רואים T2 יפים ומדוגמים, אחד מהם נהוג על ידי נהגת בולגרית נאה במיוחד שמושכת הרבה תשומת לב ולא בזכות הנהיגה שלה. מאחורי הפטרול הקצר יש סיפור מעניין – בעוד אני סוקר את המכוניות, מישהו שככל הנראה שם לב לדגל ישראל שמודפס על שרוול החולצה שלי, קורא לי בעברית במבטא בולגרי קל – מסתבר שהנווט של הניסאן הזה הוא ניקולאי גראנצ'ב, בחור בולגרי חביב ביותר שהתגורר ועבד שלוש שנים בישראל, נשוי ליהודיה וחזר לבולגריה. העברית שלו מעולה, ואנחנו מחליפים חוויות.
הסטייג' הזה קצר, קצת יותר מ-40 ק"מ בלבד, אבל יתברר בהמשך כקשה במיוחד, בעיקר בשל קשיי ניווט והתברברויות. הלל ורז מתארים איבוד מוחלט של הדרך, הלוך ושוב ללא קשר לספר הדרך, ולבסוף עקיבה אחרי קוליסים של אופנועים על מנת למצוא את דרכם החוצה לסיום הסטייג'. בסטייג'ים הללו הצוות הבולגרי מס' 302 בטויוטה לנדקרוזר ה"חתוך" מככב שוב. כהגדרתו של רז – "הם כרישים". ובעברית מובנת – הם מכירים את השבילים ואת אופן ההתנהלות ביערות, בסבך הדרכים ובאגני הבוץ שיש כאן בכל פינה. הצוות המצוין הזה מסיים ראשון כאשר רז והלל במקום השני וצוות 300 הבולגרי בפאג'רו Q שעבר מגע קליל עם עץ, במקום השלישי. דווקא כל המפלצות היקרות והמרשימות לא נתנו כאן הצגה ראויה. רועי ואיתי נתקלו גם הם בבעיות קשות בניווט, אבל כנראה שמזלם שיחק להם והם מצאו את עצמם עוקפים חלק מצוותי ה-T1 הבולגרים שהתברברו ביער וסיימו לפניהם ובזמנים טובים בהרבה מהם.
לנקודת הסרוויס שבעיר בלגואבגראד, רז והלל מגיעים עם צמיג מפונצ'ר ועם צמיג נוסף ש"בלון" גדול בולט בדופן שלו. עד כה הם השמידו כבר ארבעה צמיגים ועדיין יש לפנינו ארבעה ימי מירוץ מלאים. לא ממש מעודד. הצמיגים מרוטשים וכמעט מחוקים, עדות לקשיי הדרכים המסולעות והטרשיות כאן. משהו רחוק מאוד ממירוצי המדבר שהם רגילים אליהם כשאפילו בדקאר הם לא נתקלו בבלאי צמיגים כה מוחשי.
צילום: מנהל
ואם הסטייג' השני היה קשה, השלישי היה כבר מייאש. ההתחלה הייתה דווקא טובה, רז והלל צמצמו את הפער על הטויוטה מס' 302, אבל אלת המזל הפנתה אליהם את גבה, והם מצאו את עצמם שקועים בבוץ הבולגרי, תרתי משמע. השקיעה הזו והחילוץ המורכב (המתנה למארגן הראלי שיגיע עם כננת) עלתה להם בכמעט שעה וחצי, ובאובדן המקום הראשון לשני הצוותים הבולגריים הקשוחים מס' 302 ומס' 300 שהגיעו במקומות ראשון ושני בהתאמה. הפער שפתח צוות 302 על רז והלל מצוות פוינטר עומד כעת על שעה וכמעט 11 דקות – פער גדול שלא קל לסגור אותו. גם צוות 300 בפאג'רו Qמקדים כעת את צוות פוינטר בכ-24 דקות.
אצל רועי ואיתי, שסיימו בהצלחה לאחר הרבה קשיי ניווט אבל ללא תחרות של ממש בקטגוריה, הפער בינם לבין הצוות הבולגרי שבמקום השני עומד על יותר מ-5 שעות (!) ולמרות זאת הם הגיעו לשטח הכינוס כשהם שפוכים לחלוטין, פשוטו כמשמעו – "באתי לנצח את הראלי" אומר רועי, "אבל הראלי הזה מנצח אותי". זה אומר הרבה על קשיי הדרך והניווט כאן. אם בפרולוג וביום הראשון הניצחונות של שני הצוותים הישראליים באו בקלות כמעט מרגיזה, הרי שהיום השני החזיר אותם למציאות והבהיר להם שהכל עוד פתוח וכי יצטרכו לירוק דם והילחם על כל שנייה – עד לסיום.
היום הרביעי של הראלי יזנק מוולינגראד שבבולגריה מחר בבוקר (היום) בשעה 8 בבוקר. מדובר ביום קצר וקל יחסית, ולכן הזינוק נדחה לשעה מאוחרת יחסית. המירוץ יסתיים בצידו היווני של הגבול, לקראת יום מנוחה אחד ביום שלישי 11.9, שינוצל היטב לטיפול בכלים, השלמת שעות שינה ולהרפיית השרירים התפוסים.
