פורמולה ישראל, דצמבר 2011 בשנים שבהן קרם חוק הספורט המוטורי עור וגידים, מפסיקת הבג"ץ ועד ימינו (כשהתהליך בעצם עוד לא הושלם לחלוטין), המו הפורומים ומפגשי המתחרים השערות והערכות לגבי "היום שאחרי", זה שבו יהיה מותר לקיים מרוצים בישראל. בעצם, צריך להגיד "מותר שוב", הרי עד סוף שנות ה-80' לא הייתה שום מניעה לקיים מרוץ חוקי, כדת וכדין – ואפילו עם אבטחה של המשטרה! – בארץ ישראל. כולכם בוודאי עוד זוכרים את המרוצים שנערכו באשקלון ועפולה, אם לא מגוף ראשון, אז מסיפורי הוותיקים. אלא שאז הגיע הסעיף המקולל בביטוח החובה, שאסר למעשה קיום מרוצים בישראל, ואז הבג"ץ, ואז "חוק הספורט המוטורי" וכל הנלווה אליו, והנה אנחנו בסוף המנהרה והאור אמור להיות ענק ומסנוור.
אלא שבעצם חשוך כמעט לגמרי. לא יודע אם שמתם לב, אבל סיקורי מרוצי הראלי במגזין כמעט ונעלמו לחלוטין, ולא בגלל שהחלטנו, כאן ב"אוטו", להפסיק לסקר אותם. וכן, גם הרבה זמן לא ראיתם את התמונות הרגילות של ג'יפים שקועים עד צוואר בבוץ מתחרות עבירות – דווקא החורף הזה, על שפע הבוץ שהוא הציע, היה "יבש" לחלוטין עבור אנשי הגלגלים הגדולים והמתלים הארוכים, ולא נערך אפילו אירוע אחד. יש אומנם "אימונים" שנערכים בשו-שו שלא היה מבייש את סיירת מטכ"ל, אבל שום דבר רשמי. המצב על שני גלגלים לא טוב יותר – עמותת האנדורו חזרה במרוץ האחרון למתכונת הימים החשוכים, בהם מועד ומקום קיום המרוץ מועברים לרשימת שומרי סוד מוגדרת מראש, באופן אישי, ובלי שום פרסום בפורומים ובאתרים המקובלים.
צילום: תומר פדר, טל זוהר
נראה כאילו הספורט המוטורי דפק בלימת חירום היסטרית, נעמד על הבלמים בכל הכח, ומחכה. למה בדיוק? לא ברור, ויותר מכך – לא ברור עד מתי. וזה כואב במיוחד לא רק בגלל שכבר היינו כל כך קרובים, עם
מימון ממשלתי לצוות מרוץ שיצא לדקאר ואפילו
סיים בכבוד, ו"
פורמולה ישראל" ופנטזיות על אירופאים חובבי נהיגה שמגיעים לישראל שטופת השמש לתת קצת בגז בחודשי החורף. זה כואב כי היה נראה שהליגות השונות נמצאות בדרך הנכונה – את אווירת ה"שכונה" שאפיינה את המרוצים לפני עשר שנים החליפו תקנונים מסודרים, תקנות טכניות, מערכות מדידת זמנים משוכללות, הפקה מוקפדת וכל אלו דחפו לרמה כללית שהלכה והשתפרה בקצב מהיר. ועכשיו זה. כואב.
אולם יש לציין כי היו לא מעט קולות שחזו את זה בדיוק. אנשים שלא הסתנוורו מהאפשרות לייבא באופן חוקי אופנוע מוטוקרוס, ועוד כמעט בלי מיסים, או מהאפשרות לבנות מכונית משופרת מבלי לפחד מהחרמה משטרתית. היו כאלו שהסתכלו על סבך התקנות שצמחו והתפתלו בדיוני המשרדים השונים בעניין החוק וקלטו שאת הסבך הזה לא יהיה סיכוי לצלוח. הרי איך אפשר לקיים מרוץ כמו "
חוצה ישראל" – שהפך לאחד האירועים המוטוריים המרכזיים של השנה, והצליח למשוך אליו אפילו את יבואניות הרכב הרשמיות – כאשר החוק כולל דרישות לחסום כל צומת שבילים לאורך הדרך? מדובר הרי במאות, אם לא אלפי, צמתים כאלו.
צילום: תומר פדר, טל זוהר
וגם כאשר הקשיים הלוגיסטיים כן ניתנים לצליחה, הרי שיש להם משמעות כספית כבדה מאוד, שיחד עם עלות הביטוח שדורש החוק הופכת את הספורט הלא זול הזה ליקר מאוד. יחד עם התקנות שדורשות רישוי מיוחד והורדה מהכביש למכוניות שמשתתפות במרוצים, נעלמה גם האופציה לליגות או קטגוריות של "מתחרי שבת". ואל תזלזלו בליגות הנמוכות – הן הבסיס ממנו צמחו חלק גדול מהשמות המוכרים לנו היום מקצה הפירמידה – שי שמעוני, ארז אברמוב וניצן שקל התחילו מלמטה, למשל.
אבל אני בחור אופטימי. אומנם קשה מאוד למצוא בקיעים בהגיון של רואי השחורות – שטוענים שאין סיכוי אמיתי לקיים מרוץ שיעמוד בכל הדרישות בעלות סבירה, ושהתוצאה היחידה של החוק תהיה העברת המרוצים שכן אפשר לקיים מהתחום ה"אפור" אל התחום ה"שחור" – אבל אני מתעקש בכל זאת להיזכר בשורה מהשיר של שלום חנוך – "תמיד הכי חשוך, לפני עלות השחר", ומקווה לטוב.
