ב.מ.וו"מגמה מטרידה" – כך הגדירו אנשי הרשות הפדראלית האמריקנית לבטיחות בדרכים (NHTSA) בהודעה לפיה ב.מ.וו נקנסה ב-3 מיליון דולר בשל "דיווח מאוחר או לא מספק של תקלות שדרשו קריאה לתיקון". לדברי ה-NHTSA ב.מ.וו איחרה בדיווח ובהוצאת ההודעה לציבור – או שההודעה הייתה רפה ולא ברורה מספיק – במספר פעמים בהם נחשפו תקלות במכוניותיה ובאופנועיה. בב.מ.וו, בצעד שנראה כחכם, מתמודדים עם הפדיחה שעושה המון רעש הן בארה"ב והן בגרמניה באמצעות הודעה בטעות; "אנו מודים שהעניינים לא התנהלו כפי שצריך היה והנחנו את כל הגורמים הרלוונטיים למנוע הישנות מקרים כאלו בעתיד" אומרת ההודעה שיצאה ממינכן. "שנת 2011 עברה ללא כל תקלות בנושא זה", זאת אומרת – היו 'קריאות תיקון' אך הם טופלו כראוי. ההנחיות האמריקניות דורשות הודעה ברורה ויציאה לתקשורת עם כל בעיה המתגלית תוך מקסימום חמישה ימים ואז להתחיל בהליך קריאה לתיקון מוסדר ורחב היקף.

קצפו של ארגון ה-NHTSA יצא לאחר ניתוח 16 'קריאות תיקון' של ב.מ.וו בארה"ב בשנת 2010, שהתייחסו ל-338,700 כלי רכב. רק ב-6 מקרים דווחה ב.מ.וו לרשויות בזמן או בכלל על התקלות ורק ב-5 מקרים התנהל כל התהליך – כולל טיפול בתקלות מול הלקוחות – כנדרש. בחלק מהמקרים טוענים ב-NHTSA שנדרשו לב.מ.וו יותר מ-30 יום לענות על שאלות ולהעביר את הפרטים המלאים כנדרש בחוק. "ה-NHTSA מצפה מכל יצרני הרכב הפועלים בארה"ב לדווח על ולפתור בעיות הקשורות בבטיחות בשקיפות מלאה ובאופן מיידי".

האמריקנים רגישים מאוד לתקלות הקשורות בבטיחות וכנראה שגם בב.מ.וו לא שכחו את המכה שספגה טויוטה ב-2010 עם בעיית דוושת התאוצה "הננעלת". בעיה שהתבררה בסופו של דבר ברוב המקרים כתפעול לא נכון של הנהג ואף בחלק מהמקרים כתאונות שנבעו משכרות או שימוש בסמים. ובכל זאת את הקנס הגבוה של כמעט 16.5 מיליון דולר שילמה טויוטה בשל התנהלות לא נכונה ודיווח יחד עם נקיטת הפעולות הנדרשות על פי החוק – מאוחר מדי. לב.מ.וו מגיע הסיפור הזה ממש בזמן רע, שכן היצרנית הבאווארית מובילה כרגע את סגמנט היוקרה בארה"ב ומתמודדת עם תחרות עזה מצד מרצדס, אודי וקאדילק.

אגב, בשנת 2011 נקראו לתיקון בארה"ב לא פחות מ-14.5 מיליון מכוניות – 13% יותר מהמכוניות שנמכרו שם באותה השנה... בגרמניה, אגב, מלמדים נתוני 2010 על כ-1.2 מיליון מכוניות שנקראו לתיקון. יש לציין שרוב המכוניות אינן חדשות ושרוב התקלות אינן בטיחותיות. עדיין, מדובר בכאב ראש לא קטן – ובהוצאות גדולות – עבור היצרניות.