יום שישי, 13.1.2012, סטייג' 12
עוד יום קשה עבר על כוחותינו. צמיג אחורי נפרק בכניסה לאמבטיה קטנה ממש בתחילת קטע הדיונות הקשה של היום. הצוללת מושכת במעלה האמבטיה עד כ-15 מטר מהיציאה וזהו, שעה עבודה להחלפת גלגל ואז להרים את האוטו, להכניס את השפאלות, מטר וחצי קדימה ושוב – ג'ק, שפאלות, מטר וחצי קדימה וחוזר חלילה. בשלב מסויים ג'ק אחד (מתוך השניים המותקנים ברכב) שובק. עכשיו כבר יותר קשה. מורידים אוויר למינימום, מושכים עוד קצת ולסיכום מקום 43 ביומי, ירידה ל-28 בכללי. That's The DAKAR או כמו שהלל אומר – הדקאר הוא כמו סקס עם גורילה – רק היא מחליטה מתי זה נגמר. לא יודע מאיפה יש לו מושג בעניינים האלה, משהו ייחודי לאנשי העמק, אני מניח.
צילום: טל זהר
חוץ מזה, יום שגרתי. אנחנו קמים ב-3:30 לפנות בוקר, רצים מהר את 450 הק"מ עד לזינוק לספיישל ואז פנימה עם הציר, תופסים את דספרה טס ראשון על חוף הים. אחר כך אנחנו מושכים עוד מערבה במקביל לציר המירוץ. הטנדר על 60 קמ"ש בחול הרך כשבינינו לבין האוקיינוס השקט עפים האופנועים ב-100 בערך. זה יכול היה להיחשב פסטורלי אלמלא רעם המנועים. לבסוף מתייצבים ביציאה מהחוף, מתעדים את רובי גורדון, שחטף חזק אתמול, מתעופף לכל עבר ואז צוות פוינטר-נגב עובר ורצים לכיוון מחנה הלילה בנסכה. עוצרים לצלם את הצוות עובר ב-CP2 ואז למחנה. היות והסטייג' מסתיים בכניסה למחנה, אנחנו חוזרים על הציר במטרה לתעד את רז והלל מגיעים אבל מאות צופים מגובים בכוחות גדולים של המשטרה הפרואנית חוסמים את דרכנו. איגוף קטן דרך השטח, כולל שעשועי עבירות קלים בחציית רכס גבעות נמוך ואנחנו כבר על הציר, מתמקמים ליד קפיצה קטנה ופוטוגנית בדיוק בזמן כדי לפגוש שם את ראשוני הנהגים. יומיים לסיום המירוץ וגם פטרהנסל ורומה, הסולידיים בדרך כלל, מרשים לעצמם שואו קטן לטובת הקהל.
צילום: טל זהר
שוטר ניגש אלי ומבקש ממני להזיז את הרכב מסיבה לא ברורה. אני שוקל להתווכח אבל אז מבחין שהקלצ'ניקוב שהבחור נושא בהכנס והניצרה פתוחה. אני ניגש ומעיף את האוטו הצידה כמו ט'טלה. אחר כך מחכים לצוות פוינטר-נגב, ומחכים עוד, ועוד. הכלים שעברו איתם ב-CP2 – צוות 320 (הבאגי של פטיסייר, מתחרה ישירה ברז והלל, אחד מהצוותים שעבר אותם היום בדירוג הכללי) הבאולר של צוות 379, הטטרה השחורה, הטטרה הירוקה (עוד משאית צ'כית שפיטר מתעד מדי פעם), כולם עוברים, ורק הצוות שלנו מבושש להגיע. בסביבות 16:30 אחר הצהריים אני ופיטר נשברים וחוזרים למחנה בנסיון לברר מה קורה. עובר על המסכים (בכל מחנה מוצבת עמדת מידע ובה, בין השאר, מסכי מגע שימושיים, מעודכנים תמיד), ובבדיקה השלישית עולה, כמטה קסם, צוות 376. כשאני חוזר לקבוצה הלל ורז כבר חונים בצד – אבן נגולה. טל, שהתעקש להשאר בשטח כדי לצלם אותם עם ההגעה, מגיע אחרי כמה דקות.
צילום: טל זהר
מחר יום מירוץ אמיתי אחרון, קצר אבל עבה – 275 ק"מ, מתחיל ב-10 ק"מ של דיונות רעות ועוד עליה קשה ותחוחה ושני ארגים קטנים לקראת הק"מ ה-182 וה-203. הדקאר הזה לא נגמר עד שהוא נגמר. עוד יומיים למניאק, קדימה ללימה!
