יום חמישי, 12.1.2011, סטייג' 11
היום דווקא התחיל יפה – מעבר חלק בגבול עם פרו ושעתיים אחרי זה אנחנו כבר עולים מול ראשוני הרוכבים בק"מ ה-123 של הסטייג' הראשון (מתוך שניים), למרגלות הר חול כביר ויפהפה. המרשים ביותר במירוץ עד כה. השעות נוקפות, אופנועים ומכוניות, רובי גורדון בתצוגה אגרסיבית כהרגלו (טוב עכשיו, אחרי פרישתו המצערת של אל עטייה בהאמר השני הוא חייב לספק אקשן) ואז צוות פוינטר-נגב. חלקים, חרישיים ומהירים כהרגלם בדיוק במקום, בדיוק בזמן, אפילו טיפה מוקדם משציפינו.
היות והמשאיות הוזנקו היום, בצעד תמוה, אחרי המכוניות, אנחנו מחליטים לא להמתין למשאית הצ'כית ועפים משם במטרה לפגוש שוב את רז והלל במהלך הסטייג' השני להיום. בדרך אנחנו עושים היכרות ראשונה עם פרו, מדינת עולם שלישי לכל דבר וניגוד מסחרר לצ'ילה וארגנטינה. ערים אפורות, מוקפות סלאמס, כפרים מרודים שהשלטים של קוקה קולה הם הדבר היחיד הצבעוני בהם. משום מה, אני מרגיש כאן הרבה יותר נוח – כנראה שריד לימי התרמילאות העליזים שלי. איכשהו נדמה לי שככל שהסביבה ענייה ומרודה יותר ככה הישראלי המטייל מרגיש יותר נוח (לפחות הישראלים המטיילים בגיל מאוד מסויים).
צילום: טל זהר
הכניסה שלנו לפרו חפוזה – בלי מפה, בלי גרוש מקומי. מזל שבכניסה לכביש אגרה שצץ פתאום באמצע שום מקום הסכימו לקבל כסף צ'יליאני, בלי שום מושג איך נקרא המטבע המקומי או מה השער שלו. בעיר אילו פיטר מחליף 100 אירו עם איזו אשה ברחוב בלי שיש לו מושג בכלל מה הוא מקבל. הזוי לגמרי. אחרי זה אנחנו יוצאים לכביש חוף יפהפה, רחב וחדש שהופך לסתם כביש ואחר-כך לדרך עפר שנגמרת ב... בית קברות של כפר מקומי (כמה סמלי). כמה מקומיים מפנים אותנו לדרך עפר אחרת, שהופכת לכביש ועוברת דרך עוד עיירה אפורה. שלטי הכוונה אינם בנמצא אבל האנשים שמחים לעזור ואחרי שעה מורטת עצבים אנחנו סוף-סוף יוצאים לכביש הראשי המוביל למחנה הלילה.
צילום: טל זהר
בדרך ל-CP2 מתחילות לטפטף שמועות מהחמ"ל של איריס בארץ על צרות. ואכן, ההמתנה שם לצוות ארוכה ומורטת עצבים. בסוף הם עוברים כשחצי שעה אחר כך עוברת גם המשאית הצ'כית ואנחנו כונסים למחנה הלילה, מקדימים ב-40 דקות את צוות פוינטר-נגב המתאר יום קשה במיוחד. הצוות מספר כי הדיונות הראשונות נתפרו בקלות ובמהירות אלא שבהמשך הופיע נקיק מלא פודרה שתקע את הצוות היטב, כולל שימוש בג'קים ההידראולים ובשפלות. בהמשך, בסופה של עליה ותהום לצידה, נשבר תפוח הגה. שוב עיכוב לצורך תיקון. בסטייג' השני שוב שקיעה בפודרה בוואדי טכני ולקינוח, התיישבות על איזו דיונה קטנה. רז מספר שרק בתקיעה הקטנה האחרונה הזאת האירה עליו ההבנה שהיום זה לא היום שלו ואיתה שלוות הנפש המתבקשת. מאידך, בערב מתברר שכשיורד גשם, כולם נרטבים.
צילום: טל זהר
על אף כל הקשיים והעיכובים צוות פוינטר-נגב מסיים את היום במקום ה-27 ועולה למקום ה-24 בדרוג הכללי. הסטייג' מחר קוצר ב-49 ק"מ עקב גשמים כבדים שירדו באיזור והפכו מספר מעברי מים לבלתי עבירים. אנחנו נפגוש אותם לקראת הסוף מתמודדים בהצלחה, אנו מקווים, עם הדיונות הכי אכזריות במירוץ השנה. עמיחי, חבר של הלל מהעמק, קפץ לביקור וזכה לארוחת ערב כמיטב המסורת הצרפתית. מעבר לאופק כבר מנצנצים אורותיה המטפוריים של לימה פיתוי והבטחה ואנחנו נוסעים בדרך אליה.
לילה טוב.
