קיה ריו
קיה ישראל ממשיכה לצמוח במכירות ולחדש בקצב מרשים, ורגע אחרי
שפגשנו את המכונית החדשה על אדמת ביתה, היא כבר מסתערת על השוק המקומי עם שתי גרסאות מרכב, שלושה מנועים ויומרות גדולות.
כבר בחניה במרכז תל-אביב היא נראית טוב למדי, מודרנית ודינאמית מבעבר, כאשר גם כאן הולך הקונצרן על צללית נמוכה לטובת הרושם שנעזר גם במימד הרוחב הגדול יותר. יחד עם 'אף הטיגריס' שבחזית היא יוצרת רושם חסון ומוצק מבעבר. מהצד היא נראית קצת ארוכת אחוריים ביחס לחרטום הקצר – פרופורציות שמזכירות מעט את אלה של מאזדה 2. בסיס גלגלים הארוך 257 ס"מ, תורם למראה הדינאמי יחסית והנאה יותר של גרסת החמש דלתות, אבל אצלנו הגרסה החשובה היא הסדאן הארוכה משמעותית (32 ס"מ יותר מההצ'בק ו-436.5 ס"מ סך-הכל) שנתוניה דומים לאלה של יונדאי i25.
צילום: רונן טופלברג, יצרן
עובדות החייםקיה ריו מקבלת אותי עם מראה נעים גם אם מעט כהה מדי בסביבת הנהג. אם תבחרו בשילוב בין שחור לבז' בתא הנוסעים הרושם ישתפר. היות והריו מכוונת לשוק בו המחיר ושמירה על עלויות משחק תפקיד חשוב, איכות הפלסטיקה אינה תמיד מרשימה. המרקם קשיח יחסית ברוב המקומות, והפלסטיק שולט גם בדיפון הדלתות. גם מנופי המגבים והתאורות מעט מיושנים ואפילו פריטים כמו בקרת האקלים נראים מעט פשוטים עם הפקדים המוזרים שלה. בהקשר הזה מעניין להיווכח שמערכת האוורור הרגילה נראית טוב יותר. מאידך לגרסה המצוידת אבזור נאה: גג נפתח, חישוקים קלים, בלוטות' מקורי עם תפעול מההגה (גם למערכת השמע), חיישני גשם ותאורה ועוד.
תנוחת הנהיגה סבירה, אך המושב אינו נוח במיוחד. מאחור מציעה הריו מרחב טוב בייחוד לרגליים וקצת פחות לראש וגם תא המטען נדיב בנפח (288 ליטרים בהצ'בק או 390 בסדאן).
נוסעיםבחרטום הריו נמצאת את יחידת ה-1.4 ליטר עם תזמון השסתומים המשתנה שפגשנו ב-i30 ובאקסנט. היא מייצרת 109 כ"ס ב-6,300 ו-14 קג"מ ב-4,200 סל"ד. זהו המנוע הגדול בהיצע המקומי וכמו ב-i25 גם הוא משודך לתיבה אוטומטית בעלת ארבעה הילוכים. מתחת ליחידת כוח זו נמצא מנוע בנפח 1.25 ליטר המוכר מהפיקנטו 85 כ"ס שמשודך לתיבה ידנית בלבד.
צילום: רונן טופלברג, יצרן
מנוע ה-1.4 הקוריאני מתגלה כטמפרמנטי למדי וככזה שמייצר ביצועים סבירים ואפילו מפתיעים עבור יחידת כוח בנפח כזה (נתון ההאצה למאה עומד על 12.7 ש'). זו לא מכונית מהירה אבל התחושה זריזה והתגובה החדה למצערת אומרת שקל להאיץ גם למהירויות גבוהות ללא רגשי נחיתות. התיבה האוטומטית פועלת בזריזות ובצורה זורמת למרות שהיא מסתפקת בארבעה הילוכים בלבד. אבל בידוד הרעשים אינו מצטיין ויחידת הכוח רועשת כבר בעומס בינוני או בהאצות לצורך עקיפה וכו'. גם רעשי הכביש נוכחים למדי וכך גם רחשי הרוח.
סיבוב קצר בגרסת ה-1.25 הידנית יגלה לנו כי מדובר ביחידת כוח נעימה שמסוגלת לעשות את העבודה אך לא פעם מרגישה כחסרת מחץ ודורשת מאמץ יתר וטיפוס לסל"ד גבוה.
לפחות בנסיעת ההכרות יצרה הריו תחושה בטוחה, עם התנהגות צפויה בפניות כאשר ריסון תנודות המרכב הולם. ההגה מרגיש קל מדי בתחילת הדרך אך משנה משקל באופן שאינו מספיק פרוגרסיבי ואינו מתקשר.
מפריעה יותר היא העובדה שהריו אינה מעודנת ולא נוחה במיוחד. היא מתקשה לספוג רצף שיבושים עירוניים וגם מחוץ לעיר היא מעט קופצנית. זה לא נורא אבל גם לא טוב במיוחד.
צילום: רונן טופלברג, יצרן
סיכום בינייםקיה ריו החדשה מציגה שיפור עצום ועולה על קודמתה בכל תחום. זה בולט במראה הנעים, שינוי מרענן לעומת העבר וממשיך כמעט לכל תכונה. אבל למרות המידות היא עדיין תתקשה להוות תחליף למשפחתית, האיכותית אך גם היקרה יותר – אם כי פער המחיר ללקוח הפרטי אינו גדול. ולכן כמו בעבר ימשיך כוחה להתבטא דווקא בתחום המשפחתיות הקטנות שם התחרות כרגע קוריאנית כמעט לגמרי. שם היא נראית תחרותית ביותר בייחוד עם החבילה המושכת שקיה יצרה ותג המחיר שעומד על 108,000 שקלים (107,000 לגרסה הפחות מצוידת שתופנה מן הסתם בעיקר לציי הרכב). הרבה יותר על הריו החדשה ואיך היא מול המתחרות בגליון אוטו הקרוב.
