בתור יועץ במערכת אוטו אשר עוזר לאינספור אנשים למצוא את הרכב המתאים להם, דווקא כאשר אני מוצא את עצמי בנקודה שבה עליי להחליף רכב, אני מבולבל ואובד עצות. פתאום אני מבין ללבם של כל המתייעצים איתנו. שוק הרכב בארץ לא באמת פשוט כמו שהוא, אולי, נראה על פניו.
אני יכול להעיד על עצמי, וסביר להניח שזה תקף גם לכלל היועצים במערכת "אוטו", שאני חולה רכב. כן, אני מאותם אנשים שסובלים משריטה קשה מאוד, סליחה לא שריטה, זה יותר כמו שבר עמוק, ואין ספק שזה מה שעוזר לי לעזור לאחרים. כבר מגיל מאוד צעיר ידעתי לא רק לזהות מכוניות על הכביש, אלא גם לצטט נתונים מלאים של הרכב, כ"ס ונפח מנוע היה ממש בקטנה בשבילי, נסו ממדים, נפח תא מטען, גודל מיכל דלק, מחיר ומה לא. כבר אמרתי שיש לי שריטה בנושא?
עד לא מזמן הייתי הבעלים הגאה של פיג'ו 106 ראלי במשך כשלוש וחצי שנים. אהבתי אותה, כך שמן הסתם גם השקעתי בה לא מעט זמן וכסף, דבר שהוביל ללחץ קל עד מתון מההורים שהגיע הזמן להחליף למשהו מעט מודרני יותר, משהו שידרוש פחות השקעה בשביל לגרום לה להמשיך לשרת אותי.
עכשיו מצאתי את עצמי בבעיה. אני רוצה להתקדם ולקנות משהו חדש יותר, בתקווה שידרוש פחות השקעה על תיקונים. מצד שני, אני לא אוכל למצוא את עצמי נוהג ברכב "סטנדרטי" (בגלל אותה מחלה שיש לי). אז מה עושים? אחרי שהגדרתי לעצמי תקציב, משהו שגם השתנה מספר פעמים, התחלתי לחפש ולנבור בכל אופציה מתקבלת על הדעת.
שמתי לעצמי מספר דגשים ראשוניים לחיפוש. דבר ראשון, זה חייב להיות רכב ספורטיבי. דבר נוסף, צריך להיות לו קצת כוח. ודבר אחרון, הוא חייב להיות במסגרת התקציב... (זה חשוב כי אני מתפתה בקלות). אז אחרי עבודת מחקר שלא תבייש עבודה סמינריונית, יצרתי רשימה של רכבים פוטנציאלים. הרשימה כללה:
- הונדה סיוויק טייפ R
- מאזדה MX-5 (דור שלישי, הנוכחי)
- מיני קופר S
- פולקסווגן גולף GTI
- סובארו אימפרזה STI
- סיאט לאון FR
- רנו קליאו ספורט (דור שני, הנוכחי)
לתוך הרשימה הזאת הכנסתי קורטוב של הגיון בריא: עלויות אחזקה. אחרי הכל, לצערי צריך לשמור על שפיות. כתוצאה מכך הסובארו ירדה, עקב צריכת דלק של 1 ל-6 ועלויות ביטוח גבוהות. בעקבותיה ירדו הסיאט והפולקסוואגן, כאשר שתיהן בנוסף גם לא מספיק ספורטיביות לטעמי. אחרונה לרדת מהרשימה הייתה הקליאו. העובדה שהיא מחייבת אוקטן 98 ותחושה בסיסית בתא הנוסעים גרמו לי לוותר עליה, אחרי הכל רוב הנסיעות שלי מנהלתיות לעבודה וחזרה.
נשארו שלוש אופציות, כאשר לכל אחת יש יתרונות וחסרונות על האחרות. ההונדה הכי פרקטית, המיני נראית הכי מיוחדת (לטעמי) ומרגישה כמו קארטינג לכביש, וה-MX-5 עם הכיף שבגג נפתח והנעה אחורית שפותחת פתח לסגנון נהיגה אחר.
אחרי התייעצויות עם (כמעט) כל מי שאני מכיר, נפלה הפור: לחפש את שלושתן, והראשונה שתימצא במצב טוב תהיה הנבחרת.
רצה הגורל והראשונה שנמצאה הייתה מיני שמורה, יד ראשונה, ק"מ נמוך ובאמת שבמצב מעולה, למעט צמיגים שעוד היו מקוריים וטסט קרוב מאוד. מאחר ואני לא מתפשר על איכות צמיגים (ואסור לאף אחד אחר להתפשר), העלות ליישור קו הייתה לא נמוכה ודחפה במעט את עלות הרכב מעל לתקציב.
מיד אחריה נמצאה MX-5 שמורה גם כן, ולמראית עין נראה שאין השקעה רצינית בזמן הקרוב. הבדיקה עברה יחסית חלק (למי אי פעם הייתה בדיקת קנHיה בלי בעיות כלל?), ולכן, נפלה ההחלטה שהולכים על זה. אז היום אני בעלים של מאזדה MX-5, רכב שענה על כל הדרישות הקשות שהצבתי. הוא נחשב לאמין, תצרוכת הדלק שפויה, הביטוח לא בשמים כמו שניתן לחשוב וכמובן, הנאה מנהיגה בכל מצב (גם ב-40 קמ"ש כשהגג למטה. נסו ותראו).
אז זה לקח זמן ושברתי את הראש לא מעט, אבל כל זה לימד אותי כמה חשובה העבודה שאנחנו (היועצים) עושים. אם בחור שמבין ברכב עדיין התקשה למצוא רכב לעצמו, אין לי ספק כמה מסובך כל העניין לשאר המתייעצים. שיהיה לכולם בהצלחה (ומי שצריך, שירות הייעוץ שלנו ישמח לשבור את הראש בשבילכם, פשוט חייגו 3262*).