עבורי, פיסת האדמה הזו יכולה להיחשב רק כגן עדן עלי אדמות. מקום בו הטבע עדיין שולט וכולם מטורפים על אותם הדברים שמטריפים גם אותי: טיולים רגליים, דיווש באופניים והעלאת אבק ברכב שטח. המקום עליו אני מדבר הוא מואב, עיר קטנה במזרח מדינת יוטה שבגלל אירוע "איסטר
ג'יפ ספארי" (Easter Jeep Safari) זכתה לכינוי "המכה של הג'יפאים".
כותשים סלעים
למואב הגעתי במסגרת חגיגות 70 שנה לג'יפ, אירוע שקברניטי החברה החליטו להנציח באמצעות גרסאות ייצור מיוחדות הנושאות סימול ייעודי. "חפשו את עיטורי 70th Anniversary Edition," אמרו אנשי ג'יפ במסיבת העיתונאים, "הם בכל מקום שיכולנו לחשוב עליו: צדי המרכב, מוטבעים בשמשות, על גבי המושבים, על מערכת השמע, על..." טוב, הבנתם את הרעיון – ותאמינו לי שהם לא צחקו! אבל עם כל הכבוד לחתני היומולדת, במקום הזה הם מנגנים כינור שני לנוף. צוקי סלע אדירי הוד שיטעו יראת כבוד גם בציני שבלבבות. אז נכון שטיול שטח ב
גרנד-צ'רוקי שמנמן בוכנות (V8, 352 כ"ס, שבאופן מפתיע לא מרגיש פראי כמו שציפיתי) או ברנגלר בטעם של פעם, זה תמיד דבר נחמד – אבל בארץ חדשה עם משעולים לא מוכרים, ובאווירה חגיגית כל-כך, החוויה מטפסת לשיאים חדשים. הביטו בתמונות (בצד שמאל) – אם אתם לא מרגישים צביטה קטנה בלב ודגדוג בקצות האצבעות להזמין לעצמכם טיסה למואב, בדקו מהר דופק – והחליפו את המנוי באחד ל"הקטטר והחיים הגריאטרים"...
צילום: יואל שורץ, יצרן
והכלים של ג'יפ הם בהחלט הדבר הנכון כאן. אומנם חלקם התרככו עם השנים, אבל עדיין יודעים לתקל שיפועים מוגזמים או שבילים מחורצים בביטחון שיכול לנבוע רק ממסורת וידע עתיקי יומין כמו שיש לג'יפ. וכמובן שהכלי האידיאלי הוא זה שעדיין מחובר בצורה הישירה ביותר לשורשים הרומנטיים של המותג – הרנגלר. הוא אולי רועש וספרטני, אבל ברגע שיורדים מהכביש הוא הכלי המושלם. במיוחד בגרסת גג הבד באנלימטד, שם יש מקום מספק במושב האחורי לעוד זוג מבוגרים ובתא המטען לציידנית מלאה סטייקים ושישיית בירות קרירות. כל שנותר לעשות הוא לאסוף עוד זוג חברים, לוודא שלא ארזו לכם איזו באדוויזר אמריקאית בטעות – ולהפשיל את הגג בדרך אל המרחבים.
צילום משפחתי
לצד הדגמים העדכניים נכחו באירוע גם כמה דגמי קונספט מתערוכות הרכב האחרונות, כמו הרנגלר פורק צ'ופ, צ'רוקי אוברלנד, קומפס קניון ואחרים – קלות וקרביות יותר מכל הכלים הנוכחיים, כמובן – ואם זו אכן הדרך בעתיד המותג, אנחנו לגמרי בעד! אבל מעניינים יותר היו דגמי ג'יפ הוותיקים, שעזבו לרגע את חיי הפנסיה השלווים בחופים שטופי השמש של מיאמי לטובת צילום משפחתי עם ניניהם הטריים ביותר. דגמים כמו ה-CJ שהופיע במדי המילואים מ-1944, וויליס סטיישן משפחתי בגרסת וודי מ-1949, ווגוניר בגמלאות – הבסיס לשושלת הצ'רוקי – מ-1963 ועוד כמה גרסאות רנגלר וצ'רוקי משנות ה-80' וה-90'. למראה אותם כלים קשישים לא יכולתי להתאפק ומהר מאוד מצאתי את עצמי מאחורי גלגל ההגה של הוויליס סטיישן; מקפץ על שביל כבוש לצד נהר הקולורדו הגועש במי שלגים קפואים במהירות הכי גבוהה שהותרנו לנסוע שם (15 מייל לשעה, שהם 24 קמ"ש). נציג ג'יפ שהתלווה למסע הקצר שלי בזמן, סיפר שזו לא גרסת וודי אמיתית ושדיפוני העץ התווספו לרכב בשלב מאוחר לצורך יישור קו עם צו האופנה של אותם הימים. אבל לדמיון שלי זה לא ממש שינה דבר, הוא כבר היה בעיצומו של מסע מחוף אל חוף במרחבים העצומים של ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות.
צילום: יואל שורץ, יצרן
בדרך לשומקום
נדרשת סבלנות רבה כדי להגיע מישראל לגן עדן, שכן המסע כולל טיסה טרנס-אטלנטית לארה"ב ועוד שתי טיסות פנימיות. אבל אתם יודעים מה? היה שווה את זה (בוודאי אם מנצלים את ההזדמנות לחופשה ארוכה בארה"ב). כי אם אתם מחפשים נוף קדום ופראי, יצירת מופת של מליוני שנות עבודה של כוחות הטבע, אם אתם מחפשים ספורט אתגרי כמו שייט נהרות גועש (יש גם רגועים המתאימים למשפחות), רכיבה על אופני הרים, טיפוס הרים וסנפלינג, אם אתם בקטע של מסעות חיפוש אחר עקבות דינוזאורים או אולי חובבי טיולי ג'יפים, מואב זה המקום עבורכם. אני כבר בחרתי לי את חלקת האלוהים שלי בלב האזור העשיר במרחבים אינסופיים ובדממה מדברית.
