אב ובנו בן הארבע וחצי שנסעו ליום כיף במהלך חופשת סוכות, נדהמו לגלות רכבת עמוסה באופן חריג. לטענת האב, כבר בתחנה הראשונה בבאר-שבע, הייתה הרכבת מלאה עד אפס מקום, ועם הגעתם לתחנות הביניים הצפיפות גברה ואנשים ישבו במעברים, על השולחנות ועל הרצפה. לדברי האב, גם כל תאי השירותים היו סגורים, כעשרים דקות לאחר יציאתם מבאר-שבע הפסיק המיזוג לעבוד, וטרם כניסתם לתחנה הראשונה בתל-אביב, הפסיקה לעבוד גם מערכת הכריזה.
כשהתלונן האב, הוצע לו פיצוי של שני כרטיסי נסיעה בקו באר-שבע – תל-אביב, אך הוא לא הסתפק בזה. בתביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע, דרש האיש פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו בנסיעה זו.
עו"ד מטעם הרכבת טען כי באותו יום פעלה הרכבת במתכונת מיוחדת על מנת להקל את תופעת הצפיפות בחול המועד סוכות, אך הוסיף כי לא ניתן להגיע למערך קרונות אופטימאלי. לטענתו, הרכבת אינה מוביל פרטי, ולכן מחויבת להעלות נוסעים גם אם היא צפופה. לעניין תאי השירותים, נטען כי במהלך הנסיעה ובאופן בלתי צפוי ננעלו כל התאים באופן אוטומטי, וכי מערכת המיזוג אף היא יצאה מכלל שימוש במהלך הנסיעה, ופקח הרכבת עבר בין הקרונות ופתח את החלונות.
עוד טען עו"ד מטעם הרכבת, כי התובע ובנו יכולים היו לרדת בתחנת הביניים או להשתמש בשירותים בתחנת המוצא והכחיש כי מערכת הכריזה לא פעלה. בבית המשפט הופיע פקח הרכבת, אשר העיד כי השירותים התקלקלו עוד בדרכה של הרכבת מתל-אביב לבאר-שבע, אך על-פי הנוהג הרכבת חוזרת מבאר-שבע לתל-אביב ומועברת ללוד לצורך תיקון. בנוסף, אישר הפקח כי אכן אנשים ישבו על הרצפה והיו אנשים שעמדו אך לדבריו כנראה התובע "לא מכיר צפיפות".
מקום ישיבה – ציפייה סבירה
השופטת בדימוס, רות בהט, קיבלה את התביעה באופן חלקי. לעניין הקלקול בשירותים נקבע כי מעדות הפקח עולה כי הרכבת ידעה כי השירותים מקולקלים עוד טרם תחילת הנסיעה, ולמרות זאת החליטה להמשיך בנסיעה. לטענת השופט, האפשרות שהועלתה על-ידי הרכבת לפיה התובע ובנו יכלו לרדת בתחנת הביניים או להשתמש בשירותים בתחנת המוצא אינה סבירה.
לעניין הצפיפות קבעה השופטת כי אין סיבה לפקפק בגרסתו של התובע בעניין הצפיפות הבלתי נסבלת, וכי אין לקבל את טענת הפקח לפיה מדובר בצפיפות סבירה. "ציפייה של נוסע סביר היא, כי יהיה לו מקום ישיבה, וכי לא יימכרו כרטיסים בכמות בלתי מוגבלת לכל הדורש" כתבה השופטת. עם זאת, נקבע כי לא ניתן להכריע באשר למערכת הכריזה, שכן עדות התובע עמדה בסתירה לעדות הפקח.
לפיכך נקבע, כי בנסיבות העניין, על הרכבת לשלם לתובע פיצוי כולל של 500 שקלים.
