במסע הראשון שלנו לאנגליה, לפני יותר מחמש שנים, נהגנו לראשונה במכונית כעורה וצנועה של חברה עלומת שם. קראו לה נובל M400 והיא הותירה אותנו הלומי קרב מפאת התאוצה הבליסטית והתנהגות הכביש המדויקת.

מאז עברו על החברה הקטנה (וגם עלינו) כמה גלגולים, והיא החליפה בעלות ונעלמה מהרדאר בזמן ששקדה על מכוניתה הבאה. התוצאה של שביתת הנשק הזו היא ה-M600, מכונית-על עם מנוע V8 טווין-טורבו מרכזי, שגורמת לנתונים של קודמתה ומתחרותיה להיראות צנועים: 650 כ"ס, 1,200 ק"ג, 0 ל-100 קמ"ש ב-3 שניות ויותר מ-360 קמ"ש מרביים.

במסע הנוכחי החלטנו לבחון אותה, ועשינו זאת בשדה התעופה ממנו המריאו במלחמת העולם השנייה מטוסי 'ויקרס וולינגטון' הבריטיים, בדרכם להפציץ את הגרמנים והאיטלקים. לצערנו, נתקלנו באותו יום במזג אוויר בריטי אופייני, משמע גשום, רטוב וחלקלק. גשם הזלעפות והמנחת המוצף הפכו את הנהיגה, בלי בקרת יציבות או ABS (ועם שמשה קדמית מלאת אדים), למסע הישרדות שבסופו נותרנו הלומי קרב. האם זה גם מה שיקרה למתחרות הגרמניות והאיטלקיות שיתייצבו מולה לקרב?
תסריט והגשה: ניצן רז
צילום ועריכה: דימה קונופליוב