בית המשפט העליון קבע, כי נקודות שצבר נהג עקב עבירות תנועה כאשר תקופת הצבירה בגינן טרם חלפה, לא יימחקו גם אם הנהג ביצע את אמצעי התיקון שהוטל עליו. בכך, הכריע בית המשפט בסוגיה שטרם ניתנה לגביה הכרעה וקיימת מחלוקת בעניין בבתי המשפט לעניינים מנהליים.

המערער, עורך דין במקצועו, קיבל בחודש נובמבר 2009 הודעה ממשרד התחבורה לפיה נרשמו לחובתו 38 נקודות בגין עבירות שביצע בין השנים 2003 עד 2009, ובכללן נסיעה מעל המהירות המותרת, נהיגה באור אדום ושימוש בטלפון תוך כדי נהיגה. בהודעה צויין כי המערער השתתף בקורס בסיסי בנהיגה נכונה, ועתה הוא נדרש להשתתף בקורס ייעודי בנהיגה נכונה, כי הוא נפסל מלהחזיק רשיון נהיגה לשלושה חודשים וכי הרשיון יחודש לאחר מבחן עיוני. המערער הגיש ערעור על החלטה זו, ועניינו הגיע לביהמ"ש העליון.

תקנה 547 לתקנות התעבורה קובעת את תקופות הצבירה השונות וכן קובעת כי אם הצטברו לחובתו של נהג בתקופת הצבירה הקבועה בהן, 12 נקודות או יותר, הן יעמדו בתוקפן כל עוד הוא לא ביצע את אמצעי התיקון. על פרשנותה של תקנה זו נחלקו הצדדים, כאשר טענתו המרכזית של המערער היא כי כיוון שביצע את הקורס הבסיסי במועדו, ולא ביצע כל עבירה נוספת עד למועד ביצועו, הנקודות שבגינן הוטל עליו אותו אמצעי התיקון נמחקו, ולכן לא ניתן להוסיפן לנקודות שצבר לאחר מכן.

השופטת חיות דחתה את פרשנותו של המערער, וקבעה כי אמנם נוסח התקנה עמום משהו, אך לאור תכליתה וסביבתה ה'חקיקתית', יש לקבוע כי הנקודות יעמדו בתוקפן עד לסיום תקופת הצבירה, גם אם במהלך התקופה ביצע הנהג את אמצעי התיקון שהוטל עליו.

אמצעי התיקון, כך נפסק, נועדו להגן על המשתמשים בדרך וליתן לנהגים ה"חוטאים" כלים שיאפשרו להם לתקן ולשפר את התנהלותם כנהגים, ולכן הולך אמצעי התיקון ומחמיר ככל שמספר הנקודות אותן צבר הנהג במהלך תקופת הצבירה הוא גדול. בהתחשב בתכלית זו, מחיקתן של הנקודות מיד עם ביצוע אמצעי התיקון ולפני תום תקופת הצבירה, מחטיאה את המטרה אותה ביקשה השיטה להשיג.

לפיכך נקבע, כי משרד הרישוי ראשי היה להוסיף את הנקודות שצבר המערער בטרם ביצוע הקורס לנקודות שצבר לאחר מכן בתוך תקופת הצבירה הרלבנטית.

לאתר המשפט הישראלי פסק דין