מיצובישי פאג'רו (מימין) וטויוטה לנד קרוזרבשנים האחרונות רכבי פנאי גדולים בעלי יכולת שטח של ממש, יורדים מקו הייצור או מוחלפים ביורשים מרוככים. המבחר הצטמצם כמעט לחצי. אז לקחנו את
טויוטה לנד קרוזר החדש להשוואה מול הארכי-יריב,
מיצובישי פאג'רו, שקיבל מנוע מחוזק עם 200 כ"ס.
חדש ומחודש
הלנד קרוזר הוא החדש יותר מבין השניים, וזה ניכר. העיצוב החיצוני מודרני ושואל רבות מעיצובו של האח הגדול, לנד קרוזר V8, אבל הפרופיל הכללי עדיין מזוהה מיידית. בתא הנוסעים השינוי משמעותי יותר, עם קונסולה מרכזית רבועה המעוצבת כמעין "עמוד תמך". המראה עדכני והחומרים ככלל טובים, אבל התחושה עדיין פשוטה-יחסית למרות שקיבלנו את גרסת ה"לקצ'ורי" המאובזרת. האבזור כולל הכניסה ללא מפתח, חיבור ל-USB, תא מקורר בין המושבים ובקרת האקלים מפוצלת (עם יציאה לאחור). המושבים מרופדי עור, אך אין להם כוונון חשמלי או חימום, אין פנסי קסנון, ואין מחליף דיסקים.
כל אלו דווקא נמצאים בגרסת ה"לימיטד" של הפאג'רו, שהתייצב לדו-קרב עם יתרון מחיר ניכר (340,000 לעומת 370,000 שקל). הרושם הראשוני עשיר יותר, ולכך תורמים הגוונים הבהירים של תא הנוסעים ומסך המגע הגדול (התקנה מקומית). העיצוב פחות מודרני, אבל התחושה הכללית נעימה ואוורירית יותר. מנגד, חבל שבפאג'רו אין בקרת אקלים מפוצלת או תא אחסון מקורר, ובמיוחד חבל שההגה לא מתכוון לעומק ומקשה על מציאת תנוחת ישיבה נוחה, עדות לתכנון העתיק.
אחרי שמתמקמים, התחושה היא שהלנד קרוזר נמצא בקטגוריה מעל הפאג'רו מבחינת גודל, למרות ממדים חיצוניים כמעט זהים. בלנד קרוזר התחושה היא של רכב רחב וגבוה, כשמכסה המנוע המגודל תופס חלק נכבד משדה הראיה (על חשבון נוחות התמרון בעיר ובשטח טכני). הפאג'רו מרגיש אינטימי יותר. אגב, הופתענו לגלות כי מבחינת דף הנתונים, הפאג'רו הוא הגבוה מבין השניים – העין טוענת אחרת.
צילום: תומר פדר, ניצן אביבי
בשורה השנייה והשלישית, יתרון המרווח של הלנד קרוזר משמעותי עוד יותר, כשהפאג'רו מצליח לצבור מעט נקודות רק בזכות המיזוג העדיף (יש פתחים גם לשורה השלישית). ואם השורה השנייה בפאג'רו עוד סבירה, הרי שבשורה השלישית הוא כבר מפסיד בנוק-אאוט. זה לא שהלנד קרוזר מושלם: פתיחת המושבים דורשת שלוש פעולות שונות, ורחוקה מהתפעול הפשוט של מיניוואנים מודרניים, אבל אפשרות הזזת השורה השנייה מאפשרת מרווח ברכיים ראוי. בפאג'רו פתיחת המושבים דורשת תואר ראשון בהנדסת מכונות, אין אפשרות לפתוח אותם בנפרד כמו בטויוטה, והשורה השנייה קבועה במקומה. לשורה השלישית לא נותר מרווח ברכיים ראוי.
המולת הדרך
מניעים, עם כפתור בלנד קרוזר ומפתח רגיל בפאג'רו. שני המנועים – דיזלים מגודלים עם שורשים ותיקים – מקבלים את פנינו ברעם דיזל מהסוג שכבר כמעט שכחנו. הם גם לא מציעים נתונים מרגשים במיוחד – 200 כ"ס ו-45 קג"מ מ-3.2 ליטר (פאג'רו), ולטויוטה 173 כ"ס ו-41.8 קג"מ מ-3.0 ליטר. שני המנועים משודכים לתיבות חמישה הילוכים אוטומטיות, אבל מצליחים לנפק ביצועים סבירים על הנייר: 11.7 שניות בטויוטה, 11.1 ב
מיצובישי. במציאות אין בעיה לשמור על קצב התנועה ולצאת לעקיפות, ואין תחושה של מחסור בכוח.
הבעיה האמיתית של המנועים הללו היא לא בביצועים, אלא ברעש. שניהם נוכחים אפילו בשיוט רגוע, עד כדי כך שאפשר לזהות מיד שינויים בשיפוע על פי האוזן. בכביש מהיר לא רק המנוע מפריע לשלווה בתא הנוסעים, אלא גם שפע רעשי רוח וכביש. הלנד קרוזר שקט יותר מהפאג'רו, אבל בשני המקרים יש יותר מדי דציבלים כמעט בכל מצב, כשהפאג'רו ממש מתיש בנסיעה בינעירונית ארוכה.
גם המתלים מעניקים ללנד קרוזר תחושה נינוחה יותר בכביש. הם רכים וסופגים יותר, ומעניקים תחושת ריחוף. לפאג'רו מתלים מהודקים ומרוסנים הרבה יותר, שתורמים לביטחון במהירות גבוהה על כבישים גליים, אבל פחות נעימים בכל דרך. ההבדל במתלים מחזק את הרושם כאילו הלנד-קרוזר גדול, כבד ומסורבל יותר, למרות שבפועל הפאג'רו הוא הכבד מהשניים. אז הלנד קרוזר עדיף לכיסוי מרחקים, אבל כשעוברים לכבישי הדרום המפותלים, התמונה משתנה: הפאג'רו מרגיש חד ומחובר יותר, רוכן פחות ונהנה מהיגוי עדיף.
צילום: תומר פדר, ניצן אביבי
דרך השטח
בתפריט השטח מעט עבודת דיונות בנחל סכר, קצת שבילים מהירים ואחד מסלול חוצה המכתש הגדול – כולל "מעלה אברהם" שבקצהו. שילוב של כמעט כל מגוון תנאי השטח בהם יכול לבלות רכב שטח ישראלי.
שני כלי הרכב שאיתנו מתיימרים להעניק יכולת שטח מכובדת, ומקיימים. לשניהם זווית גישה מכובדת (36 מעלות לפאג'רו, 33 לטויוטה), זווית נטישה סבירה (25 מעלות), ומרווח גחון נאה – 22.5 ס"מ בפאג'רו, 22 בלנד קרוזר. יש לזכור כי בטויוטה זהו גובה הדיפרנציאל בסרן האחורי, בעוד רוב הגחון גבוה יותר. לשניהם הנעה כפולה אמיתית, עם דיפרנציאל מרכזי ננעל בלחיצת כפתור בלנד קרוזר או בהסטת ידית במיצובישי. יש גם יחס העברה נמוך בתיבת ההעברה (1.9 צנוע בפאג'רו, 2.56 מכובד בלנד קרוזר). מערכת ההנעה בפאג'רו מציעה יותר מצבים, כולל אפשרות להנעה אחורית בלבד, ודיפרנציאל אחורי ננעל. שניהם מציעים גם בקרות משיכה שמתפקדות כ"נעילת דיפרנציאל אלקטרונית", ול
טויוטה לנד קרוזר גם בקרת גלישה במורד בהילוך קדמי ואחורי.
בדיונות (ספוגות מים) ובשבילים מהירים באזור נחל סכר, יתרונו של הפאג'רו גדל ככל שעולה המהירות. המתלים מרסנים את המרכב היטב, ומאפשרים לשמור על מומנטום בקלות. בקרת המשיכה מתפקדת טוב מבעבר, ומאפשרת להמשיך ולהתקדם גם בתנאי אחיזה בעייתיים מאוד. בשבילים המהירים הפאג'רו מתרגש פחות משינויי כיוון או גובה, וההיגוי מאפשר לשלוט בכיוון ביד בוטחת, במקום הניחושים שכופה עליך
טויוטה. בקצב איטי יותר יש יתרון נוחות קל ללנד קרוזר, אבל במהירות גבוהה תנודות המרכב גדולות.
במכתש הגדול חיכו לנו שבילי מדבר מהודקים, זרועי אבנים וחרוצי מים (המבחן נערך בחורף). שפע הזדמנויות לבדוק את מהלך המתלים והיכולת להתמודד עם הצלבות. כאן, בקצב טיול רגוע, נטתה הכף שוב לטובת טויוטה. המתלים הרכים יותר בלעו את שיבושי השביל באדישות, היכן שהפאג'רו רטן ורעד, וגם תגובת המצערת המדויקת והחלקה יותר בתחילת המהלך תרמה לנינוחות מאחורי ההגה בטויוטה.
בקטעים טכניים הלנד קרוזר המחיש את היתרון שבסרן אחורי חי, עם מהלך מתלים עדיף משמעותית שעזר לשמור על קשר טוב יותר עם הקרקע. בקרות המשיכה בשני כלי הרכב עובדות בכזו יעילות, שהיתרון של טויוטה במהלך המתלים ויתרון הדיפרנציאל הננעל בפאג'רו הופכים זניחים. גם בשילוב של עליה עם מצע לא-מהודק הצליחו שני הכלים להמשיך ולהתקדם בלי בעיה מיוחדת, וגם מעלה אברהם – מחסום בלתי עביר עבור רכב פנאי קומפקטי – נצלח בלי דרמות. למרות האמור לעיל, תחושת כל הבוחנים היתה שבתנאי עבירות קיצונית, בכל זאת יהיה יתרון קל ללנד קרוזר תודות לגחון גבוה יותר, הילוך נמוך עדיף ויכולת שליטה עדיפה בדוושת התאוצה.
צילום: תומר פדר, ניצן אביבי מימין: פאג'רו, משמאל: לנד קרוזר
בזכות הנינוחות
במבחן הזה יש יותר מפסיד מאשר מנצח.
מיצובישי פאג'רו מפסיד כאן בעיקר בגלל הרעש על הכביש, היכן שיבלה את עיקר זמנו. כיול המתלים שלו נוקשה, היכולת הטכנית בשטח נחותה במעט, אבל לזכותו מחיר נמוך יותר ותחושה נמרצת וקומפקטית יותר. אבל
טויוטה לנד קרוזר נעים יותר בשיוט, סופג את תחלואי העיר והשביל טוב יותר, ואף מציע בתור בונוס תצרוכת דלק עדיפה (10.4 ק"מ לליטר לעומת 9 בלבד בפאג'רו). אז מפסיד יש, אבל בשנת 2010 ציפינו מיצרניות יפניות גדולות ליותר: למנועים שקטים וחזקים יותר, רמת עידון עדיפה, לעיצוב מתקדם ויותר פינוק.
גיא רוטקופ ואורי בן דויד השתתפו בהכנת הכתבה
