קיה ונגה "עוצב, תוכנן ומיוצר באירופה". על המילים האלה חוזרים אנשי קיה כמנטרה סודית כאשר מדובר בוונגה, שפותח במיוחד לתחום המיניוואנים הקטנים של אירופה. אפילו לשם של הרכב הזה יש פירוש אירופי: בספרדית זה "בוא הנה", או "להגיע". אבל מבחינתנו החשיבות הגדולה של הוונגה שהוצג לפני שנה, קשורה לאחיו התאום ש"נולד" בתערוכת פריז השנה. מדובר כמובן ב-
ix20, שמיוצר יחד עימו במפעל יונדאי בצ'כיה, ואשר אמור לרשת את המאטריקס. מה שאומר שבצד של יונדאי מדובר ברכב חשוב מבחינת מכירות.
הוונגה הוא מיקרו-וואן, והמראה הנעים והקומפקטי שלו מאשר זאת. אך למעשה, עם בסיס גלגלים באורך 261.5 ס"מ, מדובר ברכב שאינו בדיוק קטן. אורך בסיס הגלגלים הזה קרוב ביותר לזה של
קיה סיד, ורומז שהצהרת קיה על רכב מקטגוריית הסופר-מיני עם מרווח של משפחתית קומפקטית אינן מופרכות. זאת, עם אורך כללי של 407 ס"מ, קצר בכמעט עשרים ס"מ מהסיד, ללמדכם על יעילות התכנון.
זה הרכב הראשון של קיה שעוצב על-ידי ראש מחלקת העיצוב החדש (יחסית) פיטר שרייר, וזה בולט. הוונגה אמנם אינו פורץ דרך אך הוא נאה וזורם, בייחוד בזכות החזית הדינאמית, עם כונס אוויר רחב מתחת לפגוש ותרגום מצוין לסבכה המשפחתית של קיה. גם הפרופורציות טובות, וקו המותניים המטפס יוצר תחושה מאסיבית ומצליח להסתיר את ממד הגובה (160 ס"מ).
צילום: מנהל
כניסה פנימה מגלה שקיה ממשיכה להשתפר גם כאן, עם עיצוב נעים למחוונים, לקונסולה המרכזית ולפקדים של מערכת המיזוג, שצורתם המעוגלת ייחודית. תפעול המערכת עם זאת דורש הסתגלות. מצד שני, השימוש המעט מוגזם בגוונים כהים עם מעט חלקים מוכספים, יוצר אווירה רצינית ומעט קודרת והפלסטיקה לא מרגישה איכותית במיוחד. גג הזכוכית הפנוראמי של הגרסה המהודרת נאה מבפנים ומבחוץ, אך כיסוי הבד הפשוט לא מרגיש איכותי וקרני השמש חודרות דרכו. תנוחת הנהיגה הגבוהה והשלטת טובה למדי, ובורר ההילוכים הנעים מתחלק ליד. חבל רק שהראות לאחור אינה מדהימה.
ואולם הצד החזק של הוונגה הוא במרחב הפנים המצוין, בייחוד מאחור, אשר יכול לבייש משפחתיות רבות. כאן הוא נעזר כמובן במושב שמתכוון למרחק עם משחק קטן לזווית. גם תא המטען גדול למדי (440 ליטר ומעלה), ומציע אפשרות לכיוון גובה הרצפה.
בתנועה
הוונגה שעומד לרשותי מצויד במנוע 1.6 ליטר שמייצר 125 כ"ס. אבל היות ואני נמצא בפריז, אז כיאה לאירופים, הוא משודך לתיבת חמישה הילוכים ידנית. למרות שתיבת ארבעה הילוכים אוטומטית קיימת בהיצע. עם 180 קמ"ש מרביים וזינוק למאה ב-10.9 שניות, הרכב זריז למדי. תפעול נעים לתיבה ולמצמד מסייעים לשמירה על קצב טוב. יחידת הכוח מציעה אופי נעים בתחילת הדרך, אך הופכת קצת רועשת ומחוספסת תחת עומס בסל"ד גבוה. בכל מקרה, היא שקטה יותר משמעותית לעומת גרסת הדיזל (1.6 ליטר עם 128 כ"ס), שרועש כמעט בכל מצב אך גמיש וחסכוני יותר.
צילום: מנהל
בנסיעה שגרתית מציג הוונגה ניהוג סביר למדי ויכולת הגיונית. זה אינו רכב מהנה במיוחד לנהיגה והוא אינו מתיימר לכך. עם זאת, זוויות המרכב אינן בולטות ומוביל הנוסעים הקטן נותן תחושה יציבה למדי. ההגה, כיאה למנגנון החשמלי, קצת מנותק ובתחילת הדרך מרגיש קל מדי. לפחות על דרכי האריחים הלא מחמיאות של פריז נראית נוחות הנסיעה כבינונית, בייחוד בנסיעה איטית. גם רעשי הכביש והמתלים חודרים לעיתים את הבידוד.
כמו במקרים רבים בתחום, נראה שגם הוונגה מציע חבילה סטטית טובה וחווית נהיגה לא מרשימה. אבל אם זוכרים שאחיו התאום יורש את יונדאי מטריקס הבינוני מאוד, ברור שוב השיפור הגדול שעשה הקונצרן. הוונגה פחות מיוחד מ
סיטרואן C3 פיקאסו,
אבל עם תיבה מתאימה, מפרט הולם ומחיר נכון יש לו בהחלט מה לחפש בארץ.
