זה לקח הרבה זמן – הרבה יותר מדי – אבל היום נרשם ציון דרך חשוב בתולדותיו הפתלתלות והעגומות של ספורט מוטורי ישראל. ועדת החינוך של הכנסת אישרה את שלושת התקנות האחרונות שעיכבו את יישום חוק הנהיגה הספורטיבית. כעת נדרש עוד פרק זמן של מספר שבועות לצורך אקט פורמלי של פרסום התקנות ברשומות, ואז אפשר יהיה סוף-סוף לצאת לדרך – ולקיים תחרויות ספורט מוטורי באופן חוקי. זה הרגע לו ייחלו נהגי ורוכבי ישראל במשך שנים.
עם זאת, קשה שלא להתייחס לכך שהפתרון שמצאה מדינת ישראל לנהיגה ספורטיבית הוא, בלשון המעטה, עקום. עצם הכפפת ספורט מוטורי לחוק מדינה, המקביל במקרים רבים לתקנות התעבורה, מהווה רגלוציה מיותרת ומערב בספורט מוטורי גורמים רבים שאינם קשורים בו ואינם מבינים אותו. לשם דוגמה, מי שמחזיק רכב-מירוצים בחו"ל אינו נדרש ברשיון כלשהו עבורו. אצלנו נדרש כל רכב תחרותי להיות מצוייד ברשיון רכב תחרותי מטעם המדינה. גם כדי להתחרות אין צורך ברשיון לרכב המדובר: עליו לעמוד בתקנות הספורטיביות הרלבנטיות (כגון גודל וסוג מנוע, ממדי צמיגים, משקל מינימום וכו') וזה הכל. גם הרשיון למתחרים בספורט מוטורי, שבחו"ל הוא רשיון ספורטיבי בלבד ומוענק מטעם התאחדות מוטורית כזו או אחרת, הפך אצלנו לרשיון רשמי מטעם המדינה. אלו רק דוגמאות על קצה המזלג לסרבול הביורוקרטי ולמעורבות המיותרת של המדינה בניהול ספורט מוטורי.
החודשים הקרובים יראו לנו עד כמה יצליחו העמותות השונות, ההתאחדויות בסוגי הספורט השונים והמארגנים והמפיקים העוסקים בתחום להפנים את התקנות המסובכות, לעמוד בהן, וליצור פעילות ספורט מוטורי שוקקת וענפה כפי שכולנו מקווים. קל זה לא יהיה.