במחקרים שנעשו, הן בארץ והן בחו"ל, נמצא ששיחה בטלפונים סלולאריים, גם כשהיא נעשית ע"י דיבורית (או אוזניה), גורמת להסחת דעת בזמן הנהיגה, ומגבירה את הסיכון למעורבות בתאונות דרכים. גם במחקר שעשינו במסלולים, נמצא ששיחה בסלולארי תוך כדי נהיגה, מעלה ביותר מ-250% את הסיכון לתאונת דרכים.

חשוב לזכור שכל דבר שמוריד מרמת הריכוז שלנו בזמן הנהיגה, מסכן אותנו ואת הסביבה במידה מסוימת, בין אם מדובר בשיחה בסלולארי, שיחה עם נוסע נוסף ברכב או התבוננות בנוף. האחריות הראשונה של הנהג היא להתרכז בנהיגה ולבצע את משימות הנהיגה בצורה הבטוחה ביותר.
ישנם הטוענים שיש לאסור בצורה גורפת את השימוש בטלפונים סלולאריים בזמן הנהיגה, אולם איסור כזה מנוגד למציאות חיינו. הטלפון הסלולארי הפך למרכיב בלתי נפרד משגרת החיים. הוא מאפשר לנו לנהל שיחות אישיות מחוץ לבית, שיחות עסקיות מחוץ למשרד ועוד.
מכאן שאיסור גורף הינו בבחינת גזירה שהציבור לא יעמוד בה. כמובן שבהחלטה מסוג זה מעורבים גם שיקולים כלכליים כבדי משקל ולכן אין לצפות שחוק כזה יעבור בכנסת.
יחד עם זאת, מכיוון שהאחריות לשלומנו ולשלום יקירנו שנוסעים איתנו במכונית מוטלת עלינו כנהגים, החוכמה היא לדעת איך לשלב את השיחות בסלולארי בנהיגה בצורה היעילה והבטוחה ביותר, ולדעת מתי עדיף לא להשתמש בו. למען הסר ספק, אנחנו מדברים על דיבור בדיבורית, שכן החזקת הטלפון ביד (כולל טלפון עם רמקול) מסוכנת אף יותר ואסורה על פי החוק.

אז מתי כדאי לא להשתמש בסלולארי בכלל? ישנן שתי סיטואציות בעייתיות במיוחד שבהן עדיף לא לדבר כלל:
1. בכל מצב בנהיגה שבו נדרש ריכוז מיוחד – תנועה כבדה, גשם, תנאי ראות לקויה, נסיעה בכבישים לא מוכרים. בכל המצבים הללו, השקעת חלק מתשומת הלב בשיחה, מסוכנת יותר מאשר בנסיעה "רגילה".
2. בכל מצב שבו השיחה עלולה להיות ארוכה או לחילופין מלחיצה או אמוציונאלית. מחקרים הראו שככל שהשיחה מתארכת ו/או ככל שאנו מעורבים בה יותר רגשית, זמן התגובה של הנהג מתארך והסיכון שלו להיות מעורב בתאונה עולה. לכן, אם מראש אנו צופים שתהיה שיחה בעייתית, כדאי להימנע ממנה בזמן הנהיגה ולחילופין, אם אנו רואים שהשיחה גולשת לכיוון כזה, יש לדחות את המשכה עד לסיום הנהיגה או למצוא מקום בטוח לעצירה ולהמשיך את השיחה.

ואם כבר החלטתם להשתמש בטלפון הסלולארי, הנה 10 כללים לשימוש נכון ויותר בטוח:
1. ערכו היכרות עם מקשי הסלולארי ואפשרויות השימוש בו כדי לקצר ככל האפשר את המגע עם המכשיר בזמן הנהיגה. מומלץ להשתמש בתכונות החיוג המקוצר וההפעלה באמצעות קול.
2. הניחו את הסלולארי בדיבורית או בקרבתכם, לפני התחלת הנסיעה. חיפוש אחרי מכשיר המצלצל בתוך התיק שמונח על המושב האחורי הוא הזמנה לאסון! אם אתם משתמשים באוזניה, חברו אותה למכשיר לפני תחילת הנסיעה. תהליך החיבור עורך לפחות 2-3 שניות שבהן המבט שלכם לא מופנה לכביש ואתם נוסעים "על עיוור".
3. הימנעו כל האפשר משיחות יוצאות. הגישה למספרי הטלפון בזיכרון המכשיר או הקלדת מספרי טלפון מסוכנת. אם השיחה הכרחית, נצלו אחת מהעצירות הרבות שיש לאורך הדרך (רמזור אדם, פקק וכו'), לביצוע ההתקשרות.
4. זכרו – העובדה שהסלולארי מצלצל לא אומרת שאתם חייבים לענות. אם אינכם יכולים לענות בקלות לשיחה נכנסת (כי שכחתם את הסלולארי בתיק או כי צריך לחבר אליו את האוזנייה, לדוגמא) או שאתם נוהגים במצבים שמצריכים ריכוז מיוחד, אל תענו. תנו לתא הקולי לטפל בשיחה.
5. דיבור בטלפון מאריך את זמן התגובה. כדי לא להאריך את מרחק התגובה, הפחיתו ממהירות הנסיעה לפחות ב-20%! דהיינו, סעו במהירות של 40 במקום 50 קמ"ש בעיר ו- 80 במקום 100 בדרך מהירה.
6. כדי שתספיקו לעצור במידת הצורך, שימרו 50% יותר מרחק מהרכב שלפניכם, משמע: שלוש שניות במקום שתיים (שמספיקות כאשר לא מדברים בטלפון).
7. מכיוון שכעת אתם יותר איטיים ושומרים יותר מרחק, עברו לנתיב הימני כדי לא להפריע לזרימת התנועה.
8. ספרו לאדם שאיתו אתם משוחחים שאתם נוהגים. הדבר יסייע בקיצור זמן השיחה או אפילו דחייתה לזמן בטוח יותר.
9. נהלו את השיחה בקצב שמתאים לכם ובמידת הצורך, כאשר אתם חולפים במקום שדורש מכם 2-3 שניות של יתר תשומת לב, עשו הפסקה קצרה בשטף השיחה (חכה/י שנייה...).
10. והכי חשוב – זכרו שכאשר אתם מדברים בטלפון אינכם יכולים להיות מרוכזים בצורה אופטימאלית בנהיגה. ולכן בכל פעם שזה קורה, הדליקו בדמיונכם נורה אדומה שתזכיר לכם לנהוג במשנה זהירות עד לסיום המיוחל של השיחה. הנורה האדומה תגביר את המודעות שלכם לסכנה הטמונה בעצם הדיבור תוך כדי נהיגה, ואוטומטית תיצור אצלכם נהיגה יותר זהירה.