ב-2006, לרגל פרוץ 'יורו 4', הציגה איווקו דגם חדש לדיילי, המסחרית הגדולה שלה. היא לא הייתה יחידה בעניין הזה של הצגת דגם חדש לכבוד העניין ההוא. בעצם, כל הקונקורנציה עשתה את זה. אותו דיילי חדש היה מעוצב למשעי, וגם כאן איווקו לא הייתה יחידה. גם שאר היצרנים טרחו לשחרר לשוק רכב עבודה שנראה הרבה יותר מוצלח מאשר קופסה עם ארבעה גלגלים.
אבל ליצרן איטלקי יש מחויבויות עמוקות לעיצוב. עניין של גנטיקה, כנראה. הייתכן כי זאת הסיבה שהדגם החדש נקרא DNA? אכן קושיה. לכן פנתה איווקו לאחד ממעצבי הרכב הנחשבים בעולם, ג'יוג'ארו מ-Ital Design, והוא צייר להם אוטו. והתוצאה: הדיילי היא מסחרית מגודלת מעוצבת כיאות. רואים בחוץ מיד, רואים בפנים כאשר נכנסים.
צריך יותר
כל זה טוב ויפה, אבל עם הופעה נאה לא הולכים למכולת ולא מביאים סחורה לקניון. ובתחום הזה של כלי לעבודה הלכה איווקו בדרך אירופאית ידועה ומוכרת, גם לה עצמה: דגם אחד, המוני גרסאות. הדיילי מוצעת בטווח משקל כולל מורשה הנע בין 3.5 ל-6.5 טון, בתצורת ואן סגור למשלוח או עם חלונות להולכת נוסעים במספר אורכי בסיס גלגלים, אורכי מרכב וגובה. אפילו הרוחב רושם מידות שונות. בנוסף, היא מוצעת כמשאית קלה/טנדר עד 6.2 טון, עם תא נהג יחיד או תא כפול, וגם כאן מדובר במגוון מידות של בסיסי גלגלים. ועל כל זה יש להוסיף שני מנועים בהספק 146 ו-176 כ"ס, תיבה ידנית או אוטומטית, אופציה לדיפרנציאל מוגבל החלקה וארבעה יחסי העברה לבחירה בסרן האחורי. לציון נפרד ראוי דגם כפול הנעה, העומד בכל מה שקשור למבנה ולמפרט שלו ראש בראש מול יונימוג.
למבחן זה קיבלנו דיילי-משלוח 50C15, למשקל כולל של 5.2 טון. לאקזמפלר הזה יש בסיס הגלגלים הגדול ביותר (395 ס"מ), עליו מורכב המרכב הארוך ביותר (701.2 ס"מ) ואילו הגג הוא כמעט הגבוה ביותר (190 ס"מ גובה פנימי, לגובה כולל של 274.5 ס"מ). כל זה מסדר 15.2 מ"ק ו-2,630 ק"ג לעבודה.
כדי להזיז את כל הסחורה הזאת, מצוידת האיווקו במנוע דיזל בנפח 3.0 ליטר המייצר 146 כ"ס ב-3,500 סל"ד, ומומנט של 35.7 קג"מ בתחום שבין 1,500 ל-2,750 סל"ד. לגרסה שקיבלנו יש תיבה ידנית 6 הילוכים של ZF; 6S400OD, אם זה באמת חשוב לכם. אבל מה שבאמת חשוב לכם היא העובדה שלאיווקו יש ESP, וגם מערכת לחלוקת עצמת בלימה (EBD), מערכת סיוע לבלימת חירום (ABD) ומערכת עזר לזינוק בעלייה. יחס ההעברה הסופי הוא 1:3.6.
אבזור הנוחות כולל מערכת בקלים אקלים עם תפעול אנלוגי (כלומר: חוגות), המושב הוא של Isri, יש לה גם בקרת שיוט – וזהו, בעצם. מה שאומר שאפשר לעזוב את הניירת ולקפוץ לבקר.
צילום: יואל פלרמן, תומר פדר
הביקור
מסיבות לוגיסטיות השמורות עמם, פעילות המסירה העיקרית היא באזור המפרץ (של חיפה), שזה נשמע לא ליד תל אביב אבל בעיקר מרמז על אזור מוכה תשתית. את הקילומטרים האחרונים עשיתי על חורבות אספלט אופייניות לאזורי תעשייה לא ממש מטופחים, וכל אותה דרך ניקרה בי שאלה פשוטה (עם פוטנציאל לתשובה מורכבת): איך זה יהיה עם מסחרית שגם אינה עמוסה? וכמו שאומרים בערוצי מדע בדרמטיות: בקרוב תוכלו לדעת.
את המבחן הראשון עברה הדיילי בהצלחה: מאוד נוח להיכנס אליה, תודות למידות וחלוקה נכונות בין המדרגות. אחר כך התיישבתי, ציינתי לעצמי שיש הרבה מקום וממש לא לצפוף לנהג, הסתכלתי, מיששתי, הצצתי, תפעלתי, הוצאתי את הפנקס, העט ורשמתי.
"עיצוב הפנים של הדיילי מרשים לא פחות מאשר זה החיצוני, אולי יותר. אבל לא מדובר רק בקווים מוצלחים או גוונים נאים. התכנון הבסיסי מצוין, ותאי האחסון בדלתות הם דוגמא מצוינת לכך. גם התאים הקטנים במרכז יעילים לנהג המחלק. איכות ההרכבה טובה מאוד: מוצקה ומותאמת היטב. עוד ברשימת הציונים לשבח נמצא כפתורים מעולים מצופי גומי לתפעול מערכת המיזוג – המאוד חזקה ויעילה – שהם לא רק נאים לעין אלא בעיקר גדולים ונוחים לשימוש. ויותר חשוב: פתחי האוורור המתכווננים ב-360 מעלות. בעניין זה: פתיחת חלונות מזערית עם פתיחת הרכב משחררת לחץ פנימי ומאפשרת טריקה נכונה יחד עם שחרור אוויר חם. הסידור עובד גם בטריקה, כדי למנוע לחץ. בניגוד לכמה אחרים, אין כל השתקפות של הדשבורד בשמשה תודות לשילוב של טקסטורה וגוון נכונים במשטח העילי.
ויש גם דברים מוצלחים פחות. חומרי הדיפון נראים טוב, אבל הם קשיחים, דקים ולא מגומרים בקצה כמו שצריך. גבוהי קומה ימצאו כי החלק העליון של לוח המחוונים מוסתר ע"י המשטח העילי. הדבר התמוה ביותר באבזור/שימוש היא העובדה כי מוט ההגה אינו ניתן לכוונון, בכלל; קצת לא מקובל בימים אלו. בסיס המושב של Isri מצוין, אך המסעד לגב לא ברמה הזאת, עם התאמה לא אידיאלית לכל גב.
לדיילי שתי מראות בכל צד: רגילה-עילית לנתיבים, ועוד אחת לתמרון. הקטע התמוה הוא כי קורה A מסתירה במעט את החלק העליון/שמאלי של המראה העיקרית בצד ימין; לא מפריע בפועל, קצת מציק ובהחלט מיותר. מראת התמרון למטה יעילה ביותר.
מבחן דרך
הדיילי היה עכשיו צריך להתמודד מול תשתית עירונית רעועה. למרות שזה לא באחריותו – בארץ זה לא באחריות איש – הרי כרכב עבודה לאדם הנוהג בו יום-יום, הוא צריך לספק שירותי נוחות ברמה גבוהה. ואם יש דבר שהדיילי עושה ממש טוב, זה להעניק לנהג נוחות נסיעה ראויה למי שיושב יום שלם ברכב. והנהג, צריך לזכור, במקרים רבים גם עובד פיזית עם הסחורה אותה הוא מוביל. כאשר במסחרית ריקה מציגים המתלים יכולת כזאת, של רכות בסיסית באופי אך עם יכולת ריסון מצוינת – בכל מהירות, בכל סוגי השיבושים המקובלים בישראל (ויש המונים) – זה עניין ראוי לציון חיובי. עם עומס מטען המצב יהיה טוב אפילו יותר, אבל גם כך, לאחר שעות נהיגה רצופות, גם בתוואים פגומים איכות הנסיעה דאגה לבריאות הנוהג בה.
ונישאר בתחומי רמת החיים. המנוע אינו שקט לגמרי תחת עומס, ומעל 2,500 – 3,000 סל"ד הוא נשמע למדי. עם זאת, תדר הצליל הנמוך יחסית והפעולה החלקה מוסיפים גם כאן. ועוד: רעשי רוח מטופלים היטב באופן יחסי (למבנה) ובשיוט רמת השאון הכולל טובה מאוד. בכלל, ב-100 קמ"ש המנוע סובב ב-2,000 סל"ד, כך שהעסק נינוח.
זה לא המנוע החזק בהיצע של איוקו. המסחרית לא הייתה עמוסה אבל התוואי היה צפוני ותלול: הגליל העליון ורמת הגולן. התחושה הייתה שלא תהיה לאיווקו בעיה גם בצירוף של עומס גבוה וכביש תלול. המנוע עולה בקלות ל-4,000 סל"ד, עם יעילות טובה מאוד עד 3,500 סל"ד. מעט העקיפות ההרריות נעשו באופן יעיל, נראה כי רק עומס מלא וקבוע ושפע תוואי הררי יחייבו את המנוע הגדול יותר. תיבת ההילוכים לא מתעלה. כלומר, חלוקת ההילוכים מצוינת והבורר ממוקם מצוין, אך השילוב אינו מדויק וקליל. בהחלט ייתכן כי הסיבה לכך היא כי מדובר ברכב חדש לגמרי, ובכל זאת: נוקשה.
צילום: יואל פלרמן, תומר פדר
ההתנהגות טובה ובטוחה, כאשר תחת עומס מוגזם בפניות ארוכות מתקבל מעט מאוד היגוי-יתר. פניות חריפות במיוחד וניסיונות להוציא במצבים קיצוניים את הדיילי מדרך הישר המפותלת, נתקלו בהשתלטות יעילה ואלימה משהו של מערכת ה-ESP, שלא הייתה עם השקת הדגם. הפחתת ההספק למנוע יחד האטת הגלגל הנגדי היו כל-בוטות, עד כי ברור לנהג כי: א. במצב רגיל, עליו לנהוג באופן מעוגל ומקצועי; ב. במצב רע, אם כבר עשה שטות, יהיה לו על מי לסמוך (לפחות עד נקודה מסוימת, היכן שהפיזיקה בכל זאת משתלטת).
להגה משקל טוב, אך הוא חסר כל תחושה, ויש לו שטח מת בנסיעה בקו ישר; לא מפריע בכביש טוב, לא נחמד תמיד בכביש משובש. הוא ארוך למדי (4.75 סיבובים מנעילה לנעילה), אולם גומל בכושר תמרון טוב (14 מטרים בין מדרכות) – גם כאשר עובדים בסביבת עבודה צפופה. כאן ההגה מתפקד בסדר גמור. מערכת חשובה בין מכלולי השלדה הם הבלמים – והם מצטיינים בעצמה מכובדת עם יכולת טובה של מינון. מערכת הזינוק בעלייה ממש נחמדה, ומשחררת את הנהג מ"חצי קלאצ'". המערכת יודעת מתי הרכב נמצא בשיפוע ומחזיקה אותו לשלוש שניות.
ולקראת סיום חשוב להתייחס למה שעושה את הדיילי לכלי עבודה – וכאן העסק פשוט: תפעול דלת הצד קליל מאוד וכך גם פתיחת האחוריות ונעילתן. גם הקיבוע שלהן במצב "פתוח" טוב, והחלל בפנים יעיל ככל שניתן למקסימום סחורה.
סיכום הדברים
למרות שזה לא מכניס כסף, זה עושה נעים לאיכות החיים, והעיצוב של הדיילי, בחוץ ובעיקר בפנים ראוי להתייחסות. ומכאן לשלב "זה כך אבל": תא הנהג מרווח, עשוי ומתוכנן היטב. רק חבל שהפלסטיק מעט נוקשה, ומסעד המושב לא נוח, ולא ניתן לכוונן את ההגה. תפעול אזור העבודה של הנהג טוב וקל.
ההגה לא מתעלה אבל הבלמים כן. המנוע בסדר עם התנהגות מנומסת, אך שילוב ההילוכים (לפחות כאן) לא חלק כנדרש. והדיילי מאוד נוחה לנסיעה, וזה על כבישי ישראל ורחובות עריה, בעבודה של מי שמבלה שעות בכביש, חשוב מאוד. ובתחום זה, הדיילי הוא מהטובים שיש.
