מכונית יכולה להיות סתם כלי עבודה, אבל היא יכולה גם להיות הרבה יותר מכך. מכונית יכולה להיות מאהבת שאתה מלטף ברוך, סם ממכר, או יצירה של אומנות קינטית שאתה לא יכול להוריד ממנה את העיניים.
בכל מקרה, לפיסות המתכת והגומי שמרכיבות את המושג 'מכונית', יש את היכולת שאם רק תאפשר להן, לחדור עמוק לתוך נפשך ולהפוך להיות חלק ממך.
ללנד רובר דיפנדר יש את היכולת להיכנס ללב של האנשים. זה קצת מוזר למי שלא בעניין, אבל יש משהו בצורה הקופסתית של הדיפנדר שגורם לאנשים מסוימים להתאהב בו עד כלות.
ביום שישי אחד אספנו חבורת משוגעים לדבר, כולם בעלים גאים של דיפנדרים חדשים מגרסאות שונות, וניסינו לגלות מה מושך אותם כל כך באותה 'קופסה' מיושנת למראה. גילינו שלמרות ההבדלים ברקע והלוגיקה של בעלי הדיפנדר השונים, כולם כאחד גילו סימפטומים ברורים של אהבה שהיא מעבר להיגיון, לאותה קוביה שנראית עדיין כציור של ילד...דרור אלון - האיזמל / 90 פתוח
ד"ר דרור אלון, רופא כירורג, בן 42, נשוי פלוס שלושה ילדים ושלושת רבעי. "יש לי דיפנדר 90 קצר פתוח עם גג ברזנט, ויש לי אותו כמעט שנתיים. אני מאוד אוהב את הדיפנדר שלי, כי הוא מזכיר לי כלב ים שנמצא על היבשה. על הכביש הוא מאד מוגבל ולא נוח, אבל בשטח הוא מתגלה במלא הדרו. יש לו יכולות שטח מדהימות, עבירות כמעט ללא הגבלה ובדרך כלל המגבלה היחידה שלו היא אני".
"קח אותו ימינה!" זועק אלי ד"ר אלון, בעודי מנתב את מחמל נפשו במורד מדרגות הסלע התלולות של הר-חורשן. "קשה לי לראות מישהו אחר נוהג עליו" מתנצל הדוקטור. הוא ממשיך: "העבירות שלו היא מדהימה, פשוט עוזבים את האוטו לנפשו והוא כבר נוסע לבד. זה הקסם שלו. הוא נוסע לבד, הוא יורד לבד, הוא עולה לבד והוא לא צריך אותך בכלל."
ש: מדוע דווקא 90 פתוח?
ת: "האמת שבאתי לסוכנות לנד רובר על מנת לראות 110 סגור, אבל ממש בחנייה עמד 90 פתוח והתאהבתי בו במקום. התאהבתי בספרטניות שלו, במינימליסטיות שלו ויש לו גם סוג של אמירה. ה-90 כולו בנוי בצורה מינימליסטית ביותר מבחינת אביזרי נוחות ואביזרים, הוא כולו "פונקציה" טהורה וזה גם מה ששבה את ליבי. אם אני מחפש דימוי ממקצועי ככירורג, אז הדיפנדר שלי מזכיר לי יותר מכול 'סקלפל' (אזמל מנתחים) – הוא פשוט, תכליתי ועושה את העבודה בצורה הטובה ביותר".

דידי לין - להתאהב בקוביה / 90 סגור
דידי לין, בן 46 מהרצליה, בעל משרד שעוסק בעיצוב מוצרים וארכיטקטורה מלמד עיצוב תעשייתי באקדמיה לאומנות – 'בצלאל'.
"אני אוהב לנד רוברים, ומלבד ה-90 החדש שיש לי, אני כרגע גם משפץ לנד רובר סידרה 1 ממודל 51'. להתאהב בקובייה זה בעצם הסיפור של המכונית הזאת. אתה מגלה שבאמת מדובר ברכב מיושן שאומנם עבר אבולוציה מסוימת במשך השנים, אבל למרות זאת, במובנים רבים הוא עדיין שומר על התכנון המקורי שלפני 60 שנה. אתה לוקח ג'אנט ממודל 1948 והוא מתאים בדיוק גם ל-90 החדש, עם אותה מידה ואותם גוז'ונים.
ללנד רובר יש אילוץ טכנולוגי, שהיה ייחודי לתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה שימוש באלומיניום וכתוצאה מכך נוצרה הצורה הקופסית של הדיפנדר. יש שיגידו שהוא מכוער, אבל לא בעיני. הלנד רובר על גלגוליו השונים הפך עם הזמן לאייקון צורני. אני חושב שהדיפנדר הוא דוגמא מצוינת ל"מכוער שהוא יפה". למרות שהוא לא עובר את הסטנדרטים המקובלים של יופי ואסטתטיקה, הכיעור הופך אצלו ליופי והוא יפה למרות שהוא קובייה."

אורן חרך - חקלאי / 110 פיק-אפ
אורן חרך, חקלאי ממושב משמרת, בן 42, נשוי פלוס שני מתבגרים צעירים. "יש לי דיפנדר 110 מודל 2007 בגרסת פיק-אפ, זאת אומרת 110 בעל קבינה כפולה, אלא שבמקום שתי שורות המושבים שמאחור שיש ב-110 הרגיל, יש שטח אכסון פתוח כמו בטנדר."
ש: מדוע החלטת לקנות דיפנדר דווקא בגרסה המיוחדת הזאת?
ת: "אני חקלאי ובמסגרת עבודתי אני נאלץ לקחת חומרי הדברה שאני לא מעוניין להכניס לקבינה, אז החלטתי לקנות מכונית עם ארגז פתוח. השיקול שלי היה טנדר יפני או דיפנדר, חוץ מזה יש לי גם דיפנדר 130 משנת 2006 בעל הצורה הישנה וכשהגיע הזמן לקנות רכב החלטנו על עוד דיפנדר. אנחנו מטיילים מעט עם הדיפנדר אבל בעיקר משתמשים בו כמכונית לכל דבר, לבית ולעבודה.
יחסית לדגם הקודם של הדיפנדר, הוא ממש מרגיש מעולה, נסיעה הרבה יותר שקטה, חלקה, הילוך ראשון הרבה יותר קצר. זהו שיפור משמעותי לעומת הדגם הקודם, למרות שה-130 TD5 שיש לי עדיין יותר נוח לנסיעה".

ניב שולמן - כמו טיול בהודו או לאכול גויאבה / 110 סגור משופר
ניב שולמן בן 37 עוסק בצנרת מיזוג אוויר תעשייתי, מתגורר באורנית, נשוי פלוס ארבע בנות. "אני מאד מרוצה מה-110 שלי, הוא רכב השטח שתמיד חיפשתי ורציתי. הוא חיה שונה בעדר המקובל של מכוניות השטח. עד כה רוב המכוניות שלי היו SUV יפניות כמו טרופר, פג'רו או פרדו, אבל הדיפנדר הוא בליגה אחרת. המחיר גם הוא בהתאם. הרכב באופן עקרוני לא מחפש לפנק אותך, אבל בשבילי הוא הכי מפנק בעולם. דיפנדר הוא כמו טיול בהודו או לאכול גויאבה, או שאתה אוהב אותו שאתה שונא, אין באמצע."
ניב ממשיך: "לדיפנדר 110 שלי יש נעילות ARB גם מלפנים וגם מאחור, בולמי פוקס עם מיכל חיצוני, מיגונים למיניהם, שנורקל וצמיגי שטח איכותיים ברוחב 235. מלבד זאת, התקנתי כננת מתוצרת וורן של 12,000 ליברות שמשולבת אינטגראלית עם קומפרסור חזק.
למרות שיש לי נעילות, אם אתה שואל אותי, דיפנדר כמו שהוא לא צריך בכלל כלום. עשיתי איתו הרבה טיולים קשים והוא הסתדר היטב בלי שום נעילות. אם אתה לא יוצא לבד לשטח גם את הכננת אתה לא צריך. אתה פשוט משלב למצב Low ונוסע לכל מקום בלי שום בעיה".
ארז נכפולגר - גרסת שערות / 130 עם ארגז סגור מיוחד לכלבים
ארז נכפולגר בן 37 ממושב ינוב, נשוי פלוס ילד בן חצי שנה. בעל סדנה לשיפור רכבי שטח 'אוברלנד' העוסקת בעיקר בכלי רכב ביטחוניים. ארז פותח: "הדיפנדר הנוכחי שלי הוא ממודל 2008, אבל אני כבר חמש-עשרה שנה נוסע על דגמים שונים של לנד רובר. היה לי סדרה 3, אחר כך דיפנדר 90 פתוח בנזין דגם אמריקאי מיוחד, בהמשך 90 סגור, אחריו 110 סגור, 110 פתוח ועכשיו קנינו את ה-130. בבית במושב אני מטפל בכלבים שהתעללו בהם. יש לי עשרה כלבים כאלה. יש לי חצר גדולה ואצלי הם מסתובבים חופשי. אני צריך מכונית גדולה, כי אני מסתובב לכל מקום, אם זה בטיולים או לעבודה עם עדר של כלבים. בשביל הכלבים הרכבתי על ה-130 ארגז מבודד, ובעוד חודש יהיה גם מותקן בו מזגן. ובכלל ה-130 שלי הוא בגרסת 'שערות' מיוחדת, והוא מאובזר בעיקר בשערות של הכלבים שלי. חוץ מזה, הוספתי לדיפנדר גם צמיגי שטח של BF גודריץ', כננת מסיבית של וורן פוואר-פלאנט, שנורקל ומוטות רדיוס ומוטות היגוי מחוזקים."
ארז ממשיך: "מה שתמיד היה חסר לי בכל דגמי הדיפנדר, היא היכולת לנסוע בכביש בצורה סבירה ושרוכבי אופנים לא יעקפו אותי ברמזור. זה הטריף אותי שקלנועית של זקנים מאיצה יותר טוב ממני ברמזור. בדיפנדר החדש יש סופסוף מנוע ראוי וחזק וחוץ מזה הגיר בעל ששת ההילוכים הוא בעל יחסי העברה מעולים. כשאני נוסע על כביש 6 אני מסוגל לשייט בכיף במהירות של 130 קמ"ש, המנוע מסתובב ב-2500 סל"ד רגועים והוא מוגבל אלקטרונית למהירות של 140 קמ"ש. מלבד זאת ה-Low שלו הוא 1 ל-90 ולמרות שאני לא עושה עבירות עם ה-130 בגלל שהוא ארוך מדי, אבל ה-Low שלו כל כך קצר, שבירידות אפשר לצאת מהאוטו וללכת לצידו בלי שום בעיה, אשכרה הדיפנדר מתקדם שן אחר שן בציריה. ה-130 הוא הטוב מכל דגמי הלנד רובר שהיו לי אי פעם והאמת היא, שהגב שלי כבר מעוקם לצורה המיוחדת של הדיפנדר, ולכן גם שום מכונית אחרת כבר לא נוחה לי."