לפעמים, במרוץ המטורף של החיים, אנו לא שמים לב. לא מקפידים למצות את היכולת ולשמור על העקרונות הבסיסיים שלנו.
כך, כנראה, קרה גם לטויוטה בשנים האחרונות, שנים בהן נאבקה ב-GM מאבק מר על הבכורה העולמית של יצרני הרכב. זה היה מאבק שתודלק בהמון אגו ואפילו יותר כסף ויוהרה. לבסוף היפנים הצליחו וחלפו על פני הענק האמריקני, ששלט בעולם הרכב מאז ומתמיד, פחות או יותר – וזה קרה עוד לפני משבר האשראי אשר ריסק את תעשיית הרכב בארה"ב.
אבל למרוץ הזה היה מחיר. אנו פגשנו בזה לראשונה ביאריס, אח"כ בקאמרי ובהמשך בקורולה, וויגו וראב4 – ירידה מורגשת מאוד באיכות הבניה וההרכבה של המוצרים. ולא משנה עד כמה חריפות היו ההכחשות שהגיעו ממרומי מגדל טויוטה הירקרק. במבחן הבסיסי של touch and feel טויוטה הלכה לאחור. כשמדובר במותג שאחת מהרגליים הראשיות שלו היא איכות בניה, עוד מימי ה-FJ העליזים, מדובר בעניין חמור במיוחד ובגידה בעקרונות המנחים של טויוטה, "ה-DNA של החברה" כמו שאוהבים לקרוא לזה היום. היו אומנם עוד מספר דגמים ששמרו אמונים לאיכות הבניה המסורתית של החברה, זו שנתנה תחושה שפנים הרכב ישרוד גם פצצה אטומית, אבל המגמה היתה ברורה, בעיקר בדגמים ה"נפחיים", שנמכרים בכמויות גדולות. אולי בראיה עולמית זה הגיוני, כשהמטרה העיקרית היא ראש הפירמידה. לא בטוח שזה הדבר הנכון לעשות למליוני לקוחות נאמנים, מאוד, שהתרגלו לקבל חומרים עבים ומחוברים בקפידה בטויוטה שלהם.
סוף תהליך?
היום טויוטה כבר בראש, והמתחרה המיתולוגית, GM, מחוברת למכונת הנשמה ממשלתית, וכנראה לא תחזור להיות איום בזמן המיידי. כך שלמרות שנה ראשונה של הפסד בהיסטוריה של היצרן, הגלגלים ביפן ממשיכים להסתובב. אלינו הגיעה לאחרונה 'ורסו'. לא יאריס ורסו שהכרנו בעבר, לא קורולה ורסו שהגיעה במספרים קטנים וכמעט בהיחבא, וגם לא אוונסיס ורסו שביקרה אצלנו בחטף. הפעם זה "רק" ורסו. ולא משנה כמה חפרתי וחיטטתי בקטלוגים, מפרטים טכניים ודפי יצרן, לא מצאתי אף דגם אחר המשתמש באותו בסיס מכאני. הכי קרוב לזה היא הקאמרי שהיא בעלת בסיס גלגלים זהה, אבל מפשקי הגלגלים לא נכונים ויחידת הכח בכלל מגיעה מהאוונסיס החדשה. בטויוטה טוענים שזו פלטפורמה עצמאית, אבל במציאות הנוכחית בעולם הרכב הנוכחי קשה לי לקנות את זה – אולי ביטוי ראשון לפלטפורמה חדשה, זה יותר סביר.
אם כן, מדובר במיניוואן קומפקטי המצויד בשבעה מושבים, אשר מנסה לשבור את הדימוי של המיניוואן הפרברי המשעמם עם קורטוב של אופי עיצובי וקמצוץ יכולת דינאמית.
הדבר הראשון שעשיתי אחרי קבלת המפתחות לידי היה לצלול מהר לתא הנהג ולהתחיל למשש בטירוף של דודה פולניה מול מדפי החלות ביום שישי. והופתעתי לטובה. הדשבורד רך למגע ומרגיש "מלא" ומוצק, בניגוד חד ומבורך לפלסטיק הנבוב והדקיק שבקורולה או ביאריס, למשל. כמו אצל יצרנים אחרים, גם כאן באה לביטוי השיטה של "ככל שזה יותר נמוך אפשר לרדת ברמת החומרים" – אבל הביצוע בהחלט טוב מאוד.
עיצוב המרכב מאוד מודרני ודינאמי. אהבתי אותו למרות שצבע ה"לבן אטום" בו הגיע רכב המבחן לא החמיא לקווי העיצוב. ובכל זאת, באור הנכון אפשר ליהנות מקווים זורמים, חזית נאה ונמרצת למראה העוקבת בנאמנות אחר הכללים מ"המדריך המלא לחזית אגרסיבית" מאת אפל קונטראפל. שבכה רחבת רפפות, כונס אוויר ענקי מתחת לפגוש, פנסי ערפל נמוכים בתוך דמויי כונסים לקירור בלמים ועוד. אפילו הירכתיים, שבמקרים רבים עיצובם יוצר את הרושם שנזנחו, מוסיפים ליציבה אסרטיבית ועשויים נאה למדי.
כניסה לורסו דרך אחד ממפערי הדלתות הרחבות, מגלה פנים על בסיס גוונים של שחור וכסף. אבל "יש שחור ויש שחור", כאשר משחק הקונטרסט בין שחור מט לשחור מבריק בהחלט עובד יפה. לוח המחוונים הממורכז מביט לעבר הנהג ונוח לקריאה ומפנה את החלל שמאחורי ההגה. הביצוע טוב יותר מסידורים דומים שראינו בעבר מניסאן ואחרים, כשרק פיזור המידע מעט גדול מדי לטעמי. חוסר הסימטריה של פתח המיזוג המרכזי מעט הציק לי בהתחלה - אבל זה לא היה משהו שכוס מים לא הצליחה להעביר. דיפוני הדלתות גם הם לא נמלטו מהמעצב אשר בחר להותיר את מנופי פתיחתן צפים באוויר - נאה מאוד ולא פוגע בשימושיות.
באותה נשימה אזכיר את תאי האחסון הרבים שיש בכל פינה ואף ברצפה. מכסי אלו האחרונים לא מצויידים משום מה בצירים, ויישארו לך ביד עם הפתיחה – לא ממש נוח למי ששקל להשתמש בהם בשוטף.
שבע כריות אוויר יגנו על יושבי הוורסו יחד עם בקרת יציבות, בקרת משיכה, עיגוני איזופיקס, מגבר בלם בחירום ועוד. בהחלט חבילת בטיחות מלאה.
תחילת נסיעה
מתחת למכסה המנוע יש יחידה חדשה בישראל, המנסה להעניק מעט דינאמיות לכלי שהוא בבסיסו יעיל. 1.8 ל' המפיק 147 כ"ס ו-18.3 קג"מ באמצעות שני גלי–זיזים עיליים בעלי תזמון משתנה. המנוע מעביר את הכוח לתיבת הילוכים רציפה – מולטידרייב בשפת טויוטה – המסוגלת גם לחלק את הקונוסים לשבעה יחסי העברה נפרדים שביניהם תוכל לדלג באמצעות מנוף ההילוכים או משוטים בגב ההגה (אנחת רווחה - אין כאן גיר רובוטי נוירוטי). הכוח יורד כמובן לגלגלים הקדמיים. מעצורי דיסק בכל הגלגלים, כאשר הקדמיים מאווררים, ידאגו לרסן את התנע ומנגנון היגוי חשמלי תלוי מהירות יעזור לך לכוון את המאסה בווקטור הנבחר.
נסעתי בורסו המון קילומטרים – כמעט אלף ביומיים שהיה אצלי – אבל הרושם הראשוני שיצרה המכונית בעשרת הקילומטרים הראשונים נותר גם עד הסוף. נעים – מאוד נעים. רייד רך ומפנק, רעשי מנוע מרוחקים וכמעט שלא נוכחים ומאמצי תפעול שקופים כמעט. הוורסו כמעט מתנצלת שהיא שם, ומעבירה לך את הדרך באופן הכי רך ונעים שרק אפשר. וזה נכון בעיר ועוד יותר מחוצה לה.
רעשי כביש יחדרו לתא דרך בתי הגלגלים רק על אספלט משובש מאוד ואז גם המתלים ילינו על טווח הפעולה המוגזם שנדרש מהם. נהיגה מהירה מאוד או רוחות צד יחשפו עירבול אווירודינאמי באיזור קורה A, שגם הוא מקור לרחש רציף.
מהירות השיוט הטבעית של הכלי עומדת על כ-120 קמ"ש, אליה הוא מגיע בזריזות מפתיעה. רק במעלה הארוך מראש פינה למירון ערגתי לעוד כמה סוסים (נגיד... 100). רוב הזמן בכבישים העמוסים, לא היה מחסור בהספק. התגובה לקיק דאון היא כשל כל תיבה רציפה ומתבטאת בהרמת סל"ד כמעט עד לקו האדום, שם תיוותר המחט עד להרפייה. לרוב זה מאוד מרעיש – ראה מיצובישי אאוטלנדר – הפעם, פחות.
מיניוואן בכל זאת – ורסו אמרנו – אז עברתי לאחור כשפז בר הצלם נשלח אל מאחרי ההגה. השורה האמצעית מרווחת למדי וניתנת להזחה ושיפוע. בהחלט סביבה שגם נוסע בגיר יוכל ליהנות בה לאורך זמן. השורה השלישית פחות פרקטית מהכתוב בפירסומות. החלק הכי שימושי בה הוא האופן שבו היא משתלבת בריצפה במצב מקופל. נוסע בוגר לא יוכל להיכנס לשורה הזו ואני לא בטוח כמה זמן אפילו ילד יסכים להישאר שם, בשל שילוב של חוסר ראות החוצה והעדר פתחי מיזוג. מה שהופך את השורה הזו לתיאורטית למדי.
וורסו-טילי
נהניתי מאוד מהנסיעה בורסו החדשה. המראה שלה בהחלט דיבר אליי, פנים וחוץ אף יותר, ולא פחות נהניתי מהיכולת הדינאמית של יחידת ההנעה וכן, אפילו של השלדה. אי שם בקו כביש הצפון, אעיז ואומר שאפילו נהניתי מקטע נהיגה דינאמי. פפשש...
עודד אותי הגילוי על השיפור באיכות הפנים, אשר ייתכן והוא מרמז על הצפוי להתרחש בקרב הדור הבא של הענק מיפן. "מעתה והלאה אני רוצה שכולם ייתנו כתף ויתאחדו כדי למצוא דרך לייצור כלי רכב מעולים" מצוטט קיצ'רו טויודה – מייסד החברה – כבר בעמוד הראשון בעלון של הורסו. אני מקווה שמעתה והלאה טויוטה יתעשתו ויחזרו להצדיק את המוניטין שמאחריו הם מסתתרים כבר חמש שנים.