את המוטו הזה מקיימות מכוניות לוטוס עד עצם היום הזה, אבל הרעיון המקורי בוטא באופן הברור ביותר על-ידי ה-7 – מכונית שתכליתה המקורית היתה לספק אפשרות לחובבי המסלול להשתתף בתחרויות בתקציב מינימליסטי. לצורך כך תוכננה ה-7 לספק את מקסימום היכולת במינימום מכניקה ומשקל. במקור היא הסתפקה במנוע פורד צנוע בנפח 1.1 ל' שהפיק 40 כ"ס, אבל בזכות משקל נוצה (שהושג בין היתר הודות למרכב אלומיניום) הביצועים היו יותר מסבירים – וההתנהגות, ההיגוי ואחיזת הכביש סיפקו לכל חובב הגה הנאות במנות גדושות. כדי להוריד את מחיר המכונית שווקה ה-7 מפורקת לחלקים כמכונית-קיט להרכבה עצמית, שהיתה פטורה ממסים מקומיים בבריטניה של אז; על פי התקנות אסור היה לצרף הוראות הרכבה ללקוח, אבל צ'פמן מצא דרך גאונית לעקוף את המגבלה הזו. החוק לא אסר על הוראות פירוק של המכונית, וזה בדיוק מה שהכין צ'פמן...
לא נקלקל לכם את ההנאה שבקריאת הכתבה במגזין המודפס, ולכן לא נרחיב עוד הרבה מעבר לכך, אבל נציין שהתכנון הכה-פשוט של צ'פמן שרד עד עצם היום הזה. ב-1973, בעקבות שינוי כיוון אצל לוטוס, הוחלט להפסיק את יצור ה-7 והזכויות הועברו לחברת קייטרהם, שהיתה אז סוכנות-הפצה של לוטוס. מאז ועד עצם היום הזה מייצרת קייטרהם את ה-7 בשלל גרסאות, חלקן מפלצות רושפות-אש שמותירות מאחוריהן מכוניות-על העולות פי כמה וכמה בכל כביש מפותל. בנוסף לקייטרהם קיימות עוד שלל חברות המייצרות רפליקות של ה-7, מוכרות יותר או פחות, כולל קיטים להרכבה עצמית. הקסם בהחלט לא פג, ואפשר למצוא עד היום את ה-7 – מקורית, או אחת מיורשותיה – בהשתתפות פעילה בתחרויות מוטוריות מהסוג בו זריזות ויחס הספק-משקל מקנים יתרון.