בשנת 1988 קבע הנהג הפיני ארי ואטאנן שיא חדש בטיפוס הקלסי ל'פייקס פיק' (התחרות עליה סיפרנו לכם רק בשבוע שעבר). ואטאנן היה אז אקס-אלוף עולם ב-WRC, וכבר עם נצחון ראשון (נצחונות נוספים עתידים היו להגיע לאחר מכן) בראלי דאקאר. לפייקס-פיק הוא טיפס בפיז'ו 405 T16 משופרת מאד, עם הנעה כפולה ו-600 כ"ס. תוצאת-השיא שקבע אז ואטאנן (המועמד כיום לתפקיד נשיא ה-FIA במקום מקס מוזלי, אגב) היתה 10:47.77 דקות.
פיג'ו הנציחה את האירוע בסרט קצר יוצא-דופן שהפיקה, בשם Climb Dance – ריקוד לצמרת, אם תרצו. הסרט, בבימויו של ז'ן-לואי מוריי, נחשב להישג קולנועי וזכה במספר פרסים בינלאומיים לסרטים קצרים.
21 שנים מאוחר יותר, לפני שבוע, היה זה תורו של אלוף ראלי פיני אחר, מרקוס גרונהולם, לתקוף את ההר המפורסם ההוא בקולורדו. הוא עשה זאת עם פורד פיאסטה בגרסת ראליקרוס אשר כמו ה-405 של ואטאנן דאז איבדה כל דמיון מכני למקור, עם הנעה כפולה ו-800 (!) כ"ס. אבל הפער הטכנולוגי של 21 שנים והיתרון של 200 כ"ס לא עזרו לגרונהולם. הוא היה איטי מזמנו של ואטאנן מלמעלה מ-40 שניות, והיה רחוק מלשבור את השיא הנוכחי.
גם הפעם צולם הטיפוס ונערך ממנו סרטון. הבדלי האיכות לטובת אמצעי הצילום והעריכה המודרניים ברורים וחד משמעיים, אבל דומה כי באותה מידה אין ויכוח איזה סרטון מרתק ומלהיב יותר. אתם מוזמנים לשפוט בעצמכם. אפשר, אם תרצו, להסיק מסקנות פילוסופיות אודות ההבדל בין העידן האנלוגי לדיגיטלי, וההבדלים בין המכוניות המכניות של פעם לאלו נשלטות-האלקטרוניקה של היום. צפיה נעימה.

מרקוס גרונהולם, פייקס פיק 2009
ארי ואטאנן, "קליימב דאנס", פייקס פיק 1988