מירוץ ה-TTXGP המיועד לאופנועים בלתי-מזהמים – הלכה למעשה חשמליים – התקיים ביום ו' בצהרים באי מן, בדיוק לפי המתוכנן. תושבי האי, למודי המנועים המצווחים מעשרות שנים של מירוצים, קיבלו חזיון יוצא-דופן וסוריאליסטי של יצירות דו-גלגליות שנראות (לפחות בחלקן) כאופנועי מירוץ לכל דבר, אך כאלו הגולשות להם בהמיה שקטה ובקצב נמוך בהרבה מזה הרגיל.
התוצאות לא ממש חשובות. כבר
בשלב האימונים היה ברור כי יש פערים גדולים בין המתחרים, בהעדר תקנות היוצרות קרבה בין הכלים וללא כל נסיון בסוג כזה של מכונות-מירוץ. קבוצת Agni Motors, שהיתה המהירה ביותר באימונים, לא אכזבה כאשר ניצחה גם במירוץ עצמו, תוך קביעת שיא חדש לאופנועים חשמליים עם מהירות ממוצעת של 140.7 קמ"ש. הפער לעומת המקום השני היה למעלה מ-3 דקות, והפרש המהירות הממוצעת היה יותר מ-15 קמ"ש. המהירות המרבית שנמדדה לקבוצה המנצחת היתה קצת מעל 170 קמ"ש.
היה זה ללא ספק ציון דרך היסטורי, ועם זאת גם המחשה חדשה אודות מצבה של הטכנולוגיה החשמלית כיום. גם במירוץ שכזה, קצר יחסית למירוצי האופנועים הרגילים באי מן או כאלו המתנהלים על פני מסלולים קונבנציונליים, הצליחו לסיים רק 9 אופנועים מתוך ה-16 שזינקו – וגם זה הרבה פחות מאלו שנרשמו, כאשר רבות מהקבוצות פשוט לא מצליחות להשלים את בניית האופנוע במועד. השלמת הקפה אחת ויחידה, מרחק של 60 ק"מ, התגלתה כמשימה שלא כל המתחרים הצליחו לעמוד בה, וזאת למרות שקצב הנסיעה היה נמוך בהרבה מזה של אופנועי מירוץ מן השורה. הנה קוריוז שמעמיד באור הנכון את ביצועי האופנועים החשמליים: ההקפה המנצחת הצליחה לשפר – בעור שיניה – את שיא המסלול לאופנועי... 50 סמ"ק. שיא שנקבע בשנת 1966.
וזאת, חשוב להזכיר, באופנועים שאינם פועלים במסגרת אילוצים של ייצור סדרתי-המוני, ויכולים להשתמש בטכנולוגיה היקרה והטובה ביותר שקיימת בלי להביא בחשבון שיקולים פיננסיים.
והנה עוד עובדה מענינת: שתי קבוצות-יצרן של חברות המייצרות כבר היום אופנועים סדרתיים (אחת מהן כבר בשוק, השניה עומדת לצאת לשוק בחודש-חודשיים הקרובים) נכנעו לקבוצה קטנה שאינה מייצגת חברה העוסקת בייצור אופנועים חשמליים. הדעה נותנת כי חברה שפעילה בתחום תהנה מיתרון במירוץ שכזה, עם שפע נסיון וידע – אבל לא כך המצב, מתברר.
המסקנה העגומה היא שהדרך עדיין ארוכה עד שטכנולוגיית הנעה חשמלית תבשיל עד כדי היותה אלטרנטיבה ראויה למנועי שריפה-פנימית מן השורה.
האירוע נחתם באקורד-סיום טרגי. אחד הרוכבים שסיימו אותו בהצלחה, ג'ון קרלין, נהרג זמן קצר לאחר מכן כאשר השתתף במירוץ נוסף במקום, הפעם לאופנועים קונבנציונליים. בכך הצטרף קרלין לשורה ארוכה של רוכבים, 224 במספר, שנהרגו במירוצי האי בכ-100 שנות קיומם. מירוצים אלו נחשבים למסוכנים במיוחד מאחר והם נערכים על כבישים ציבוריים ולא במסלול יעודי.
