הראנסום הם האגרסיביים בליין אופני ההרים של סקוט וממוקמים קומה אחת בלבד
מתחת לאופני הדאון היל (גאמבלר) של היצרן ומעל לקרוס-קאנטרי (ג'יניוס).
סקוט מגדירות את הראנסום כ"אול מאונטיין" אולם הן בהחלט אגרסיביות מאוד
ויתאימו גם לפרי רייד אם יתעורר הצורך. מ-2009 יש לראנסום שלוש גרסאות
כששתי הבכירות בהן נהנות משלדת קרבון ואיבזור יקר. אבל אנו קבלנו לבחינה
את גרסת האלומיניום "30", מדגמי 2008, שמאובזרת ברמה דומה ל-20 של 2009,
זו עם שלדת הקרבון... מבלבל.
השלדה עשויה מאלומיניום 6061 בשילוב של צינורות הידרופורום והלחמות. השלדה מאוד-מאוד מאסיבית ועשויה היטב, אולם קשה להשתחרר מההרגשה כי בנקודות מסוימות הלכו קצת רחוק מדי והשלדה OVER בנויה. רמת ההלחמות מעולה וכך גם גימור הלכה השקוף, תושבות הכבלים וההקפדה הכללית על הפרטים.
מערכת ההנעה מורכבת ממעביר קדמי שימאנו LX ואחורי שראם X9 שניהם מופעלים על ידי שוטרים של X7. המעביר הקדמי מעוגן לזרוע המתלה האחורית ונע עמה. מעצורים של אוויד ג'יוסי 5 עמם יש לנו ניסיון רב ולרוב טוב. קראנק טרווואטיב פייראקס מאסיבי, נאבות מחוזקות עם ציר קדמי עבה ונשלף בקלילות. המזלג הקדמי מגיע ממארזוקי ומציע מהלך משתנה של 120-160 מ"מ. עם כיוון לעומס ראשוני, שיכוך החזרה ונעילה.
השוס של הראנסום הוא המתלה האחורי המכונה "איקוולייזר" (כינוי שממשיך את מוטיב המערבון והיה מקובל בהקשר של אקדח קולט 44). הבולם מציע יותר שמן לשיכוך יעיל והקפצת אוויר לחסכון במשקל. אפשר לשנות את מהלכו מ-160 ל-80 מ"מ, או לנעול אותו, בעזרת מנוף קטן על הכידון, או לבחור במצב פרו-פדל אם תמשכו את ברז השיכוך האדום החוצה. עוד פריט חביב הוא מוט מושב הידראולי המאפשר כיוון גובה – תוך-כדי-רכיבה. צמיגי שוולאבה נובי-ניק שמנמנים, כידון אלומיניום 7071 קל משקל ועוד איבזור איכותי. לפי נתוני היצרן האופניים האלו יאזנו את המשקל על קצת יותר מ-15 ק"ג – לא קל אך סביר בהחלט.
צילום: ניצן אביבי, דוגמן: אורי דווידסון המדווש
לא שעיתי לאזהרה שהראנסום "יענישו" אותי בשביל הפתוח בדרך לאתר הניסויים, ויצאתי לדיווש של כ-30 קילומטרים בשבילים בדרך ללוקיישן. כרגיל מצאתי פערים גדולים מאוד בכיול המתלה הקדמי מול האחורי (שכוון מראש למשקלי). הלחצים האדירים שבהם פועל הבולם לא מאפשרים שימוש במשאבת בולם רגילה (חסרון במידה רבה), כך שבעצם נותר לי לאזן את המזלג ולקרבו – ככל הניתן – למאפייני השיכוך של הבולם. אחרי כמה עצירות לפיין טיונינג הגעתי לאיזון שאני אוהב, כיוונתי את המושב והתחלתי לעבוד ברצינות.
כאופני כל-הר אמיתיות, יש הרבה משקל על הגלגל האחורי, זה עוזר להניף את הפרונט מעל מכשולים אולם פוגם בדיוק ההיגוי. לא אחת מצאתי עצמי מרחיב קו בפניה בעקבות פסיעת הפרונט שאיבד אחיזה. עד שהתחממתי והתחלתי לרכב באופן מאוד אגרסיבי ואז, כשהמשקל על הדוושות והפניות נלקחות בעמידה, הראנסום מבריקות עם היגוי מדויק, אחיזה מעולה של הפרונט ויכולת מרשימה לספוג את פני השביל גם שכזה מאוד לא אחיד.
המתלה האחורי אקטיבי מאוד ואם לא תנעלו אותו תקבלו המון בובינג. אין לכם כוח להתעסק עם המנוף שעל הכידון? משכו את הברז ואז תקבלו אפקט פרו-פדל יעיל למדי מבלי לאבד את הספיגה של מכות משמעותיות. נהניתי נורא על השביל הפתוח, המשקל לא מאוד העיק עליי, התנגדות הגלגלים השמנים הפריעה קצת יותר אך הם סיפקו את הסחורה בפניות וגם רוחבה המשמעותי של השלדה לא הטריד בדיווש. מעניש? כלל לא, ובהחלט בא בחשבון גם לרכיבה ארוכה.
הלוקיישן אליו רכבתי מציע סינגל שמתחיל מהיר מאוד ועם פניות מדופנות, ממשיך עם שתי עליות ארוכות ומסתיים ברצף פניות עוקבות. לידו יש "בור" ג'יפים שמציע מגוון גבנונים ומכשולים ברמה אוטומוטיבית שבקלות ממצה את תכונות השלדה והמתלה של הראנסום.
הקטנת מהלך המזלג לקצה – שזה מינוס 40 מ"מ – מחדדת גם את זווית ההיגוי וזה חיובי בסינגל עתיר פיתולים. בהתאמה כיוונתי את מהלך המתלה האחורי למחציתו (מצב מרכזי בידית הקטנה) וקדימה למתקפה. כמו שגיליתי בשביל, גם כאן ובמשנה קיצוניות, הראנסום מתנהגות טוב יותר כשהרוכב עומד בפניות. הפרונט ממש שתול ויכולתי לקחת את הפניות בסגנון מוטוקרוס מלא בלי חשבון, משתמש בכל פיסת אחיזה שהקירות מספקים לי. בשלב העליות הייתי חייב לנעול את המתלה האחורי ולהניף מהר את המושב שלא לאבד מומנטום עד לקטע השטוח או המורד הבא. כאן חשתי היטב במשקל העודף של השלדה הזו ובמחיר שיש לשלם כדי לקבל מבנה כה מוצק.
הקפות נוספות עם המתלים במצבם הארוך ביותר הניבו תוצאות פחות טובות כשעיקר הבעיה היא ירידה בדיוק ההיגוי, מצד שני יכולתי להיות עוד יותר אגרסיבי ולהחליק לתוך הפניות תוך וויתור על תמיכת הקירות. נורא כיף אבל פחות מהיר.
קטע הפרי רייד הקצר הניב את מה שמספרים כבר הצילומים שאתם רואים. יכולת מופלאה לספוג חבטות מטורפות מבלי למצמץ. האמת תיאמר שלא האמרתי לגובה של דווידסון הצעיר אך העזתי יותר משאני בדרך כלל מרשה לעצמי ונורא נהניתי.
צילום: ניצן אביבי, דוגמן: אורי דווידסון הילד הרע
זה קורה אחת לכמה זמן – אני עולה על אופניים, אופנוע, מכונית או רכב שטח והאופי של הכלי כובש אותי ומוציא אותי מהשבלונה האפרורית של "יעילות", התנהגות ניטראלית ופליטת CO. יש כלים שהם כמו רואה חשבון שמנסה לספר בדיחה (פאתטיים) אך ערוותם מתגלה ברגע שמתחילים לדווש. הראנסום לא נמנה על רואי החשבון הממושקפים (לא שיש לי משהו נגד בעלי המקצוע החיוני והחשוב הזה. חוץ מזה כמה מחבריי הטובים ביותר...) אלא הן פוחזות ועליזות, מסיתות לדבר קפיצה והופכות כל שפת מדרכה ומדרגת סלע למקפצה פוטנציאלית. הן לא יענישו אותך בטיול ארוך ורק יעייפו אותך במעלה טכני תלול. מצד שני, כשתגיע למורד, אין עוד הרבה זוגות אופניים שיהיו מהירים ממך.
התפרסם לראשונה ב'שטח' 51
