הפיאסטה, מכונית הסופרמיני של פורד, כבר נמצאת איתנו למעלה משלושה עשורים, במהלכם יוצרו יותר מ-12 מליון יחידות. ואולם, נראה שדווקא הפעם יש שינוי כאשר בפורד הבינו שיהיה זה משתלם לעצב את הסופרמיני שלהם.
אפילו כשהיא מתייצבת בגרסה הפשוטה של חברת ההשכרה, ברור שהיא היפה במבחר העממי של פורד. הם לקחו את הקו הקינטי צעד קדימה ויצרו מכונית שנראית צעירה, ספורטיבית ואופנתית. היא מצליחה להיות ספורטיבית ואלגנטית מבלי להיות אגרסיבית. ולכך תורמים פרטים קטנים כמו פנסי הערפל העגולים, או יחידות התאורה במראות. אפילו חיפויי הגלגלים נראים טוב.

אבל העיצוב הנאה אינו החידוש היחיד. פורד פיאסטה החדשה נשענת על פלטפורמה שפותחה דווקא על-ידי מאזדה עבור המאזדה 2 (ולכן אורך בסיס גלגלים והצללית דומים). בפורד מספרים על קורת מתח עבה יותר מאחור, וכיול שונה לגמרי של מערך המתלים.
אל מול החיצוניות המרהיבה הפנים קצת מאכזב ברגע הראשון. הגרסה הבסיסית שקיבלתי נראית פשוטה, ורומזת שלפורד עדיין קשה לעשות משהו מהודר ממש. הקווים מקוריים ויפים, עם מחוונים מחודדים, ומתגי שליטה במערכת השמע והמידע שפרוסים בצורת V ומעוצבים בהשראת מכשירים סלולאריים. זה יפה אבל משהו בפלסטיקה, בייחוד בחלק התחתון, אינו מספיק משכנע. כך גם פקדי מערכת האוורור והריפוד האפרפר.
אבל אט אט שובים את הלב גווני האלומיניום והירידה לפרטים (בייחוד ביחס לגרסה פשוטה) כמו מערכת שמע מקורית עם תפעול נוח מגלגל ההגה הנאה. הפורד פיאסטה אינה סופרמיני ענקית ולא המרווחת בקבוצה אבל בזכות הגובה היא מציעה מרחב סביר.

לפיאסטה ארבעה מנועי בנזין: 1.25 ליטר עם 60 כ"ס או 82 כ"ס, 1.4 ליטר עם 96 כ"ס (היחידה שמוצעת עם תיבה אוטומטית) ו-1.6 ליטר 120 כ"ס. אנחנו קיבלנו דווקא את הגרסה החלשה.

תחילת תנועה מרגישה נעימה ממש כמו הבורר הידני ושילוב המצמד. למרות מידותיו, המנוע הבסיסי במבחר (1.25 ליטר עם 60 כ"ס) מרגיש גמיש מספיק, ובעיר מסוגל לסחוב מסל"ד נמוך. אבל אם פיתחתי ציפיות הרי שבהמשך הוא מרגיש קצת חלש ומעט רועש (למרות מד מהירות עם הכיתוב האופטימי 220 קמ"ש). הוא בעיקר מרגיש קצת קטן על המכונית הזו. יחסי ההעברה סבירים, וניתן לנוע עימו בקצב נכון מחוץ לעיר אבל איכשהו התחושה היא תמיד קצת מאומצת מדי. עדיין זה הרבה יותר ממה שניתן ומותר לצפות מיחידת כוח עם 60 כ"ס ונתונים של 152 קמ"ש מרביים ו-16.9 ש' למאה. ולמרות השימוש המאוד מאמץ, הוא לא חצה את גבולות ה-11 ק"מ לליטר.

עם גרסה כזו ברור שזה יהיה ממש לא נכון לצאת לכבישי ההרים המקיפים את ניס. אההם...לא בדיוק. בניגוד לציפיות, הכבישים המפותלים האלה מסייעים לפיאסטה להפגין את כוחה האמיתי. הגה הכוח החשמלי אמנם קל מדי ומעט מנותק, בייחוד ביחס למה שהורגלנו מפורד, אבל ההתנהגות מצוינת. האחיזה טובה, הניהוג מאוד צפוי ונכון והמכונית מגיבה באופן מאוד מדוד לפקודות ההגה והמצערת. יש בה משהו בוגר שמשרה ביטחון, עם תגובות מהנות והדרגתיות. והתחושה המגובשת והאיכותית מכיוון מערך המתלים ממשיכה גם לסביבה העירונית עם נוחות מצוינת לפחות כאן בצרפת.

ככל שחלף הזמן הערכתי יותר את הפורד פיאסטה. נכון המנוע הזה קטן עליה, וברמת הגימור הנמוכה חסרה האווירה שיש באחיות היקרות. אבל התחושה היא שהבסיס מצוין וכזה שיוצר ציפיות מהגרסה המצוידת והחזקה יותר שתגיע אלינו בקרוב. הרבה יותר על הפורד פיאסטה תוכלו לקרוא בגיליון 278 של אוטו.