עד עתה ביקרה אצלנו אלפא רומיאו 159 בחמש הזדמנויות שונות, ובכל אחת מהן הגיעה מכונית ההדגמה בצבע כהה-מחמיא. כך שהעובדה שגרסת הליסינג הראשונה של ה-159 (או של אלפא בכלל) התייצבה כשהיא צבועה בצבע המזוהה ביותר עם אנשי ציי-הרכב, היתה משעשעת. אולם בניגוד לעדרי האלף-שש-מאות האפרוריות, ה-159 מצליחה לשמור על החזות הסקסית גם כשהיא לבושה בבגדים פחות נוצצים. נכון, לא תמצאו כאן את חישוקי הסגסוגת, ריפודי העור, גג השמש ובקרת השיוט, אבל תמצאו כאן משפחתית גדולה-יוקרתית במחיר שהוא יותר מאזדה 6 פלוס מאשר ב.מ.וו 3 מינוס – וזה בהחלט לא מעט.
מרוויחים ומפסידים
לאחר צפייה ממושכת בלקוחות פוטנציאליים שרוכשים בהמוניהם את הוולוו S60 הוותיקה משום שמחירה הוזל ל-191,000 שקלים, החליטו אנשי סמל"ת לקפוץ גם הם על העגלה ולייבא גרסה מוזלת-מקבילה למשפחתית הגדולה שלהם. הבחירה נפלה באופן טבעי על הגרסה הלא-ידנית הזולה ביותר, ה-2.2 ל' סלספיד, המצוידת בתיבה רובוטית. על מנת להוזיל את המחיר, מצוידים חישוקי הברזל בצלחות הפלסטיק ("טאסות", בלשון העם) היפות ביותר שזכורות לנו (אבל אל תנסו לחפש אותן בתמונות – רכב ההדגמה ענד את חישוקי הסגסוגת האופציונליים...) וריפודי בד מעט פשוטים (בצבע שחור לא-מחמיא או בהיר ונאה למדי – תלוי בצבע החיצוני), אך ברשימת האבזור עדיין תמצאו את מערכת הקול הנשלטת מההגה, בקרת האקלים המפוצלת, מחשב הדרך וכל הבטיחות שרק תרצו - 9 כריות אוויר ובקרות משיכה ויציבות תקניות. מבחוץ ה-159 הבסיסית נראית בדיוק כמו אחיותיה גדולות הנפח, כלומר נאה מאוד, ולמרות שעברו כבר שלוש שנים מאז הצגתה היא עדיין מושכת הרבה מבטים. מבפנים המצב אפילו משתפר, בזכות מרווח הראש המשופר שהתקבל בשל העדרו של גג השמש, ולאחר כוונון ידני לא ממש-נוח מגיעים לתנוחת נהיגה טובה (אם כי מעט גבוהה) ופוגשים את אותה 159 מוכרת - עם עיצוב פנים ספורטיבי (אך מעט מזדקן), המפנה קונסולה מרכזית שופעת מחוונים לעבר הנהג. וכן, על אף האבזור החסר, אין שום תחושה של פשטות בתא הנוסעים של "גרסת הליסינג" הזו.
רוח וגיר
ה-159, כידוע, סובלת מעודף משקל ביחס לבנות קבוצתה, ומעמידה את המאזניים על 1450 ק"ג בגרסה הזו. אומנם לא מדובר כאן ב-1700 ק"ג הדשנים של הגרסה הבכירה, אבל כאן גם אין 260 סוסים, אלא 185 בלבד (ב-6500 סל"ד) ו-23.4 קג"מ (ב–4500 סל"ד). הגיר הרובוטי מציע שישה הילוכים עם שתי אפשרויות תפעול בסיסיות: לילדים שרוצים לשחק לבד הוא מאפשר עצמאות מלאה בבחירת ההילוך, אותה ניתן לממש דרך בורר ההילוכים (למעלה בשביל להוריד, למטה בשביל להעלות), או מפקדים מאחורי גלגל ההגה; למי שמתעצל לעשות זאת מוצע מצב Dרייב-אוטומטי (אך גם בו תינתן לכם האופציה להתערב ידנית על ידי פקדי ההגה) ובשני המקרים ישנו גם מצב "ספורט" שיספק העברות הילוכים מהירות וחובטות יותר. עד כאן התיאוריה. בפרקטיקה מדובר בתיבה רובוטית עם מצמד-יחיד (ולא שניים כמו ב-DSG ומקבילותיו), כך שהיא לא תאיים על הטובות שבז'אנר. אולם מצד שני, המזג האיטלקי המהיר שלה אומר שהיא גם לא איטית ומרגיזה כמו תיבות רובוטיות אחרות (בלי להזכיר שמות שמתחילים בט' ונגמרים בקורולה). מי שירצה להיכנס לאוטו, לשים את הבורר ב-D ולנסוע, יוכל לעשות זאת – אבל האלפא תגרום לו די מהר להבין שמומלץ להעלות את רמת הקואורדינציה למעלה ולנהוג אחרת. בדומה לרוב התיבות הרובוטיות, גם כאן יש צורך בעזיבת גז בזמן העברת הילוך (כמו בתיבה ידנית) כדי שההחלפות יבוצעו בחלקות. בהילוכים הגבוהים המצב משתפר, וגם השלומיאל שבנהגים יתקשה לגרור מהתיבה מחאה קופצנית. עוד סוגיה המוכרת מגירים כאלו היא הזינוק המושהה בעליה, שלרוב גורר דרדור קטן לאחור, עניין שעלול להיות מרגיז (במקרה הטוב) או מסוכן (במקרה הרע). באלפא פתרו זאת באמצעות "מערכת סיוע לזינוק" שמחזיקה את הבלמים לחוצים ל-2 שניות נוספות בזמן שתעברו מדוושת הברקס לדוושת הגז. חבל רק שהמערכת לא פועלת בהילוך אחורי, אשר מצריך מינון עדין של המצערת אם אתם מנסים לחנות בירידה. מן העבר השני, לתיבה הרובוטית יש גם יתרונות: הראשון והחשוב ביותר במקרה הזה הוא ניצול טוב יותר של כוח המנוע ביחס לתיבה אוטומטית-קונבנציונלית. כפועל יוצא, ה-159 החלשה (יחסית) והכבדה (אבסולוטית) הזו מציגה התנהלות זריזה למדי, מאיצה בהתלהבות שוב ושוב ומפתיעה כל פעם מחדש כשהיא נעצרת במנתק ההצתה (ב-7000 סל"ד) ונראה שיש לה עוד שפע של אוויר לנשימה. המנוע אפילו מציע זמינות כוח מספקת בסל"ד נמוך, וכלל לא מרגיש חסר מחץ כמצופה. היתרון השני של הגיר הרובוטי הוא צריכת הדלק, שעמדה על 7.5 קילומטרים לליטר בנהיגה מעורבת אך מערבת. וכן, זה בהחלט נתון טוב בהתחשב בתנאי הנסיעה.
מאולפת ומאלפת
בתחום הדינאמי, תתפלאו אולי לשמוע, יש לגרסה הזאת יתרון אחד מוחץ – מנוע קטן והנעה קדמית... כלומר, היתרון הוא שאין לה מנוע גדול וכבד והנעה כפולה, כך שהיא נהנית מפחות משקל (בכלל) ובציר הקדמי (בפרט). כתוצאה מכך מקבלים את כל מה שאנחנו אוהבים ב-159 3.2 ל' – רמת הביטחון הגבוהה, אחיזת הכביש המעולה, עבודת המתלים המופתית וההתנהגות הניטראלית – יחד עם תחושה קלילה יותר והגה טוב יותר. זה האחרון נהנה ממשקל עדיף ובשרני יותר מאשר בגרסת העל ומספק יותר תקשורת לידי הנהג, ואם תתעקשו לשבור את המגבלות המאוד-גבוהות שלה תגלו בקרת יציבות שפועלת באופן מאוד מעודן וגם גורמת לכם להרגיש גיבורים גדולים. אז נכון, היא מעט רכה בעומס גבוה והבלמים לא-מרשימים, אבל היא גורמת לך לרצות לנהוג והרבה, ברמה שמעט משפחתיות-גדולות אחרות (במחירים שפויים) מספקות. אפילו הגיר הרובוטי נכנס לאווירה בנהיגה דינאמית ומשתף פעולה, כאשר העברות ההילוכים החובטות-יותר במצב ה-S מכניסות את הנהג לאווירה קרבית. רק העובדה שלא מרגישים שהמנוע מתקרב למנתק ההצתה מפריעה מעט, אך אתה עניין הזה ניתן לפתור על ידי בחירה במצב "D-ספורט", בו תיהנו גם מהורדות הילוכים עם גז ביניים מרנין בתזמונים מדויקים. נוחות הנסיעה נותרה טובה אף היא רוב הזמן. גם בעיר וגם מחוץ לעיר תיהנו משיכוך מהמורות יעיל עם ריסון מרכב משובח. בצד השלילה נציין את רעשי הרוח המעט מוגזמים בשיוט וקרקוש אחד מטריד במיוחד (שייתכן שהאשמה לו נעוצה בהתקנה"מקומית" ברכב המבחן).
במרחק נגיעה
אלפא 159 היא מכונית מעולה, כפי שכבר גילינו בחמשת מבחני הדרכים הקודמים. אולם בניגוד לגרסאות שבחנו בעבר, גרסת ה-2.2 ל' הזו תימסר לידכם בתמורה ל-191 אלף שקלים בלבד (כמעט חצי ממחירה של גרסת ה-3.2 ל') – ובלא-מעט כבישים מידת ההנאה שהיא תספק תהיה אף גדולה מזו של האחות הגדולה, ברוכת הסוסים וכפולת ההנעה. כך שהסוגיה היחידה שפוגעת בהפיכתה ל"עסקת השנה" היא התיבה הרובוטית, וכאן יש לנו המלצה חד משמעית: אם אתם מתכוונים לנהוג בה כמו במכונית עם גיר ידני (כלומר עם "עזיבות גז" בהעברות הילוכים), ומעריכים את המעורבות שהיא דורשת – זו המכונית בשבילכם; אבל אם אתם רק רוצים לשים את התיבה ב-D, לנהוג על טייס-אוטומטי ולהתרגז בכל העלאת הילוך קופצנית – קנו משהו אחר.
הופיע בגליון אוטו 274, דצמבר 2008