פעם... כן, פעם. במהלך שהותי במחיצתה של הפיז'ו 308, יחלפו בראשי מחשבות
בנוסח היום-לעומת-פעם יותר מפעם אחת. הרבה סיפורים מתחילים ב"פעם", אבל
במקרה הספציפי הנוכחי, הפתיחה הזו מגיעה מחוסר ברירה. פ-ע-ם אפשר היה לומר
הרבה על מכוניות צרפתיות. היה להן אופי משלהן, היו להן מאפיינים שניתן היה
לחוש בקצות האצבעות ודרך הישבן. היה במה להתאהב והיה את מה לשנוא. היום?
היום אני צריך להתאמץ כדי למצוא משהו בעל משמעות לומר אודות הפיג'ו 308,
מכונית שאיבדה את הצרפתיות, את ה-Frenchness ואיתה גם את ה-Freshness.
ה-308, לפחות בגרסה שעליה אנו מדברים, היא כמעט סתם מכונית. לא תוססת, לא
מעוררת, לא גורמת לך להגיב, לא בשר ולא חלב. מין גוון אפור, מקום טוב
באמצע. רק שאני לא בטוח שזה ממש מקום טוב.
בחזרה להווה
ה-308 איבדה את הצרפתיות, ואיבדה גם את הפיג'ואיות, גם מבחוץ. אין זה המפגש הראשון שלי עימה, אבל בכל זאת קשה שלא לקחת צעד קטן אחורה למראה החרטום המוארך, הפנסים הענקיים והלוע הפעור. הנה, כבר עכשיו, בשניות הראשונות איתה, קשה שלא לחשוב על מכוניות פיג'ו של פעם: איפה ה-306 הנהדרת, האלגנטית והמאופקת לעומת ה-308 המוחצנת והמוגזמת. לפחות זה נותן לי משהו החלטי לומר עליה...
אחרי שנהגנו קודם בגרסת הטורבו (THP) עם 140 כ"ס , קיבלנו הפעם את ה-308 ברמת הבסיס שלה, שמגיעה עם הגרסה האטמוספרית אותו מנוע – גרסה הנושאת את הכינוי VTi. להזכירכם, זהו המנוע שפותח יחד עם ב.מ.וו ומשמש גם את המיני על גרסאותיה השונות; התיבה, לעומת זאת, היא אותה AL4 שאנחנו – איך לומר – לא ממש אוהבים (השמועה, אגב, אומרת כי את המנוע הזה אפשר לקבל – כן, כאן, אצלנו – גם עם תיבה ידנית. אבל לא שמעתם את זה מאתנו, כן?). את השילוב הזה תוכלו לקבל בשתי רמות גימור, Comfort Pack שאיתנו כאן היום תמורת 130,000 ש"ח, ו-Premium תמורת עוד עשירייה. גם ברמה הנמוכה המפרט עשיר למדי וכולל – בנוסף לציוד הבטיחות המתבקש (6 כריות, בקרת יציבות וכו') – גם בקרת אקלים מפוצלת, מערכת שמע עם תפעול ממוט ליד ההגה ושאר ירקות חשמליים למיניהם.
לצעוד עם הזמן
120 כ"ס מהווים מנה נאה על פי כל קנה מידה, אבל לא כשהם צריכים להניע מעל 1300 ק"ג. הו, מחיר הקדמה, והנוחות, והבטיחות... המנוע צריך לעבוד קשה, והתיבה לא ממש עוזרת לו למצות את יכולתו. כך שההגעה ל-100 קמ"ש אורכת 13 שניות ארוכות, וזה גם מרגיש כך. לכו אחורה שני דורות ל-306 אחד-נקודה-שש אוטומטית, ואני מוכן לחתום שהיא היתה זריזה יותר עם כל 90 הסוסים שהיו לה. כדי להוסיף עוון על חטא, בידוד רעשי המנוע אינו יעיל די הצורך והצליל שהוא משמיע טורדני למדי, בוודאי יחסית לסטנדרטים השקטים אליהם הורגלנו לאחרונה. אין לנו בעיה עם רעש מנוע כל עוד הוא מלווה בביצועים הולמים או לפחות תגובות נמרצות, אבל ל-308 הזו אין לא את זה ולא את זה. תפקוד התיבה? נו טוף, אולי אפשר להבחין בשיפור קטן מדור לדור, אבל זה עדיין ממש, ממש לא זה. לא בדרך הטיפול המתחכמת שלה בדירשות רגל ימין, ולא בפערים הגדולים בין ההילוכים הנמוכים שחושפים את העדר-הגמישות של המנוע. לא היתה לי בעיה עם ביצועי המנוע – בכל זאת אנחנו מדברים על משפחתומטית 1600, המקבילה המוטורית למקדונלד'ס – אילו משאר הבחינות היינו מקבלים משהו פיג'ואי-צרפתי אמיתי. אבל העולם סביבנו השתנה, צרפת היא כבר חלק מהשוק האירופי, ואם אתה רוצה מכונית עם אופי צרפתי תצטרך לחפש במקום אחר. מקדונלד'ס, אמרנו, נכון? חלזונות ברוטב אספרגוס זה לא כאן. כך שהמתלים, למשל, לא יפנקו אותך בריחוף מעל מהמורות. למעשה הם מרגישים יותר יפניים מצרפתיים, ואתה מקבל מידע לא רע על המתרחש בנקודת המגע בין גומי לאספלט. ואני ממש לא אומר את זה כמחמאה – ה-308 הזו קצת נוקשה מדי לטעמי (מן הסתם כדי להתאים לטעמו של יורגן, הלקוח האירופי הממוצע שאוהב לתת גז באוטובאן או משהו). גם ההגה לא ידבר איתך במבטא פרנסאווי – רגש היגוי זה משהו שנשכח מהלקסיקון בפיג'ו, כנראה – ואם תרפה מהדוושה במהלך פניה התגובה היחידה שתקבל היא האטה. שכח מלשלוט על הזנב עם הגז.
מצד שני, אפשר לנהוג בה מהר בבטחון גמור. ההגה אולי לא מתקשר במיוחד אבל מדויק, השלדה אולי לא צרפתית אבל הדוקה. תוכל לכוון את לועה הפעור של ה-308 לעבר הפניה האהובה עליה מבלי לחשוש שפעולה לא זהירה מצידך תגרום לזנב ללכת לחפש את עצמו במקום אחר. לחץ אותה מספיק ותמצא תת-היגוי שמרני ונעדר דרמות, הרפה מהגז בברוטליות ומקסימום היא תנער את עצמה קלות. אם בכל זאת תגזים ותמצא את עצמך דוהר לעבר קיר סלע סמוך, תמיד תוכל לנחם את עצמך בידיעה שיש לה 5 כוכבי ריסוק מלאים (ועוד רביעיית כוכבים בהגנה על ילדיך, פלוס שלושה מבחינת היחס להולכי רגל. אין הרבה מכוניות שהשיגו מקבץ ציונים שכזה; בקטגוריית המשפחתיות, היחידות שעשו זאת הן האחות לבית סיטרואן, ה-C4, טויוטה קורולה/אוריס ופולקסווגן גולף).
שיפור בתנאים
תא הנוסעים מביא גם הוא לרגשות מעורבים. מצד אחד, איכות הייצור גם היא לא צרפתית, וזה דווקא מצוין. גם כאן נמצא תחושה קרובה ליפנית: משטחים מוצקים, איכות ייצור מרשימה, אבל מעט שאר-רוח ומעט תחושת יוקרה. מבחינה זו מהווה ה-308, לפחות ברמת הגימור הזו, צעד אחורה לעומת ה-307. שם היתה תחושה של עושר, של מכונית השייכת קטגוריה אחת למעלה. ב-308 זה ממש לא כך. החומרים איתנים וחסונים, אך אינם מרגישים יוקרתיים או נעימים במיוחד. ואילו המושבים סתמיים: נוחים במידה, לא תומכים במיוחד, בודאי לא מפנקים באופן יוצא דופן. מצד שני, המרחב לאורך ולרוחב מצוין, יש מקום לרגליים ארוכות, ומאחור תוכלו להכניס שלושה נוסעים – אפילו אם האמצעי לא יהנה מתנאי מחיה מפנקים. צל"ש מיוחד מגיע לפיג'ו על תא המטען הענק. 430 ליטרים בהאצ'בק 5 דלתות? הרבה יותר מסתם מכובד, ונקודה חשובה למשפחות עם יותר מילד אחד.
זמנים מודרנים
ובכלל, ברשימת הדרישות של משפחת ישראלי היא מסמנת את כל הסעיפים הנדרשים, למעט כמה שהם בעצם די חשובים. היא לא סדאן, היא לא זולה ויש לה מכשול תדמיתי שעליו היא צריכה להתגבר – משימה לא קלה. גם מהבחינה הזו, של אמינות, היא צריכה לשכנע את הציבור שהיא כבר לא צרפתייה של פעם (או לפחות לא מה שחשבו על צרפתיות פעם. אני בטח לא מתכוון להכנס כאן לשאלה האם זה נכון. בשביל מה להסתבך?). אבל ברשימה של אוהבי רכב בכלל, ובמיוחד של אוהבי הצרפתיות של פעם, נשארות הרבה יותר דרישות שלא התמלאו. כך שלאריה של פיז'ו בגלגולו כ-308 יש אמנם לוע גדול, אבל מלך החיות הוא בוודאי לא.
המבחן התפרסם בגליון אוטו 274, דצמבר 2008
