בית המכירות הפומביות RM Auctions יציע למכירה גרסה נדירה של הפרארי 250 טסטה רוסה (TR) מ-1957 עם צפי להשיג למעלה מ-11 מיליון דולר. מדובר במספר שצפוי לשבור את השיא הנוכחי שנקבע בשנה שעברה, אז עברו כמעט 11 מיליון דולר ידיים – גם עבור פרארי, והיתה זו Ferrari 250 GT SWB California Spyder משנת 1961 שהיתה בבעלותו של השחקן ג'יימס קובורן. השם טסטה רוסה (Testa Rossa) הוצמד לגרסאות מרוץ (תחילה) של פרארי החל מ-1956, בשל צביעת כיסויי השסתומים במנוע באדום-פרארי בוהק. במשך השנים סימל תואר זה – או צירוף האותיות TR – את הקשר הקרוב המצוי אצל פרארי בין המסלול למכוניות אותן הוא מייצר, גם לשימוש על כבישים ציבוריים.

גם השנה – האירוע צפוי להתרחש ב-17 למאי – תיערך המכירה במסגרת ה-Ferrari Legende e Passione ("פרארי - אגדה ותשוקה") במראנלו איטליה בשיתוף בית המכירות סות'ביז.
כאמור, המארגנים צופים שהפרארי 250 TR הזו תשבור את השיא הקודם ומלווים השערה זו בנתונים מעניינים. כמו תמיד, אחד המדדים החשובים בקביעת ערך של מכונית אספנות מהליגה הזו הוא "מדד הנדירות", ומה-Pontoon Fender Testa Rossa הזו יוצרו 22 בלבד, בשנים 1957-58; המכונית עוצבה על-ידי סקגליאטי ובין השנים 1958 ל-1961 השתתפה ב-19 מרוצי אליפות בין לאומיים מתוכם ניצחה ב-10, מה שבנה לדגם זה את שמו האגדי והפכו את הגרסה הזו של הטסטה רוסה לאחת המבוקשות ונערצות בקרב אספנים. המכונית הספציפית עליה מדובר, שלדה מס' 0714TR, מוצעת לראשונה למכירה פומבית וצבועה עדיין בצבעי המרוץ המקוריים – גוף שחור עם "פה" באדום. ל-Pontoon Fender Testa Rossa היו כנפיים משוכות לפנים ולאחור שחיפו על הגלגלים באופן ייחודי. תצורה זו כונתה Pontoon Fender (כנפי Pontoon) ומכאן כינוייה של המכונית.

בדצמבר נמסרה המכונית לבעליה הראשון – נהג המרוצים וובונה המרכבים לעתיד לבוא פיירו דרוגו ממודנה איטליה. דרוגו נהג במכונית כנהג פרטי במרוץ 1,000 המייל של בואנוס איירס, ארגנטינה בינואר 1958, משיג את המקום הרביעי הכללי המאוד מכובד בהתחרו מול אגדות כמו פיל היל, פיטר קולינס, וולפגאנג פון טריפס ואוליבייר גנדבין. לאחר השתתפויות בגראן-פרי של קובה ופורטוגל נמכרה המכונית באמצעות סוכן פרארי האמריקני לואיג'י צ'ינטי לחוואי האמריקני אלן קונל שכישורי הנהיגה שלו הובילו אותו – כמתחרה פרטי – לכמה וכמה נצחונות בסבב האליפות הצפון אמריקני של 1959. המכונית עברה עוד כמה ידיים – כולם ידי נהגי מרוץ פרטיים – והשתתפה במרוץ המקצועי האחרון שלה באלקהארט לייק, ב-1963.
אבל, לא רק ההיסטוריה גורמת לדגמי הפרארי טסטה רוסה 250 להיות ממכוניות האספנות הנחשקות אי-פעם, ומזה שנים רבות.
אין ספק שהעיצוב האלמותי, הקלאסי והנראה כאילו המכונית בתנועה גם בעמידה תורמים את שלהם לרמת התשוקה הקיימת למכונית זו, אך כמו בכל פרארי – גם לטכנולוגיה יש כאן תפקיד מכריע, ובמקרה דנן היצירה אינה מביישת את הפירמה. המנוע היה V12 בנפח 3.0 ליטר מאלומיניום, שייצר בדרך כלל 300 כוח-סוס (תלוי בכוונון הסופי) שלא התקשו להסתדר עם נתון המשקל העצמי הנמוך שעמד על פחות מ-800 ק"ג ואפשרו מהירות מרבית של כ-270 קמ"ש.