קצת יותר משנה אחרי שיצאה לדרך ביפן, וארבעה חודשים אחרי שנחתה באירופה מגיעה ההונדה ג'אז גם אלינו. התזמון אינו מקרי: היבואן המתין להגעת הגרסה האוטומטית כדי להשיק רשמית את הסופר-מיני המדוברת של הונדה. הגרסאות הידניות נחתו עוד קודם ואף נבחנו אצלנו בעבר (גם אם עדיין ללא מחיר). זו גם הסיבה שבפרק הנהיגה הקצר והלא ממצה בהשקה המקומית התמקדנו בגרסה האוטומטית החשובה יותר, בכדי לספר לכם רשמים ראשונים.

כפי שכבר דיווחנו בעבר, אחד השינויים החשובים בחילופי דורות הג'אז נמצא מתחת למכסה המנוע. הונדה זנחה את מנועי 8 השסתומים הייחודיים ובעלי ההצתה הכפולה תמורת פיתוח נוסף של יחידת הכוח המוכרת מהסיוויק. המנוע קצת יותר קונבנציונאלי בפילוסופיה אבל לא פחות מתוחכם והרבה יותר חזק עם 100 כ"ס בגרסת ה-1.4 ליטר או 90 כ"ס ב-1.2 ליטר (לעומת 83 בעבר). מה שיותר חשוב עבורנו הוא החלפת התיבה האוטומטית הרציפה של הג'אז היוצאת ב-I-SHIFT. במילים אחרות: תיבה רובוטית עם שישה הילוכים כמו שפגשנו בסיוויק 5 דלתות.
אז כן, הפיט משווקת ביפן עם תיבה רציפה ובארצות הברית עם אוטומטית בעלת חמישה הילוכים. אבל האירופאים לא קונים מספיק מכוניות אוטומטיות ולא שווה לאשרר עבורם גרסה כזו. והתיבה הרובוטית חסכונית יותר בדלק ...וזולה יותר לייצור.

פגשתי בתיבה הזו בהשקה האירופאית וגם במפגש השני היא אינה מפתיעה לטובה. היא משודכת למנוע ה-1.4 ליטר שמייצר 100 כ"ס ועל הנייר הביצועים סבירים אפילו קצת יותר ממה שרומז הנייר (180 קמ"ש מרביים ו- 13.6 ש' למאה), וכך היא גם מרגישה על הכביש, בין אם בעליות לכרמל, או על הכביש המהיר לצפון. אבל הג'אז הקודמת הרגישה זריזה יותר (במהירויות מקומיות) והיתה כזו על הנייר (11.6 ש' למאה) והידנית החדשה מהירה ב-2 ש' בהאצה למאה והרבה הרבה יותר תוססת. אבל הבעיה האמיתית אינה קשורה לביצועים אלא, כרגיל, לאופי שעדיין אינו יכול להתחרות ברכות ובנינוחות האוטומטית. בהונדה אמנם מספרים על 'קיק-דאון' מהיר מבסיוויק הרובוטית, 'עדכוני בינה' שנתיים, ומעבר הילוכים חלק ומהיר יותר. אבל עדיין ההחלפות אינן נעימות והינן איטיות, האופי אינו זורם, וזחילה בפקקים אינה מעודנת מספיק. לעיתים בהאטות עדינות קיבלנו הורדות לא נעימות. גם התפעול הידני המאוד נוח (מתגים מאחורי ההגה) לא משנה את התמונה. לקח להונדה שלוש שנים להביא את תיבה אוטומטית לסיוויק האירופאית ויכול להיות שזה מה שיקרה גם כאן.

סיבוב הבכורה המקומי מדגיש שוב את העובדה שהונדה שמרה על הכיוון של הדגם המקורי אך שפרה אותו בכל היבט: הן במראה המודרני יותר, הן בתא הנוסעים הנעים מבעבר (אם כי עדיין מעט פשוט לעומת יריבות אירופאיות), והן בניהוג וביציבות. והיא עדיין מציגה מרחב פנים אדיר השייך לקטגוריה מעל. היא גם נוחה מבעבר למרות שבאופן טבעי מעבר מגרסת ה'קומפורט' ל'ספורט' הנאה יותר הביא תחושה יותר מחוברת לקרקע אבל במחיר נוקשות על שיבושים - בגלל צמיגים בחתך נמוך יותר – 185/55-16 לעומת 175/65-15.
בהכרות עם הגרסאות המקומיות הופך המחיר - ממנו לא ניתן להתעלם - לפרט המכריע. גרסת ה-1.4 ליטר הרובוטית בה נהגנו מציגה אמנם רמת ציוד נאה שכוללת שש כריות אוויר, ESP, מחשב דרך, מערכת שמע ובקרת אקלים אבל היא אינה פורצת דרך בתחום. בוודאי לא באופן שיצדיק את תג המחיר האסטרונומי, 133,000 שקלים.
והמחיר הזה אינו כולל חישוקים קלים או חלונות חשמליים מאחור!!
גרסת הספורט מתקנת זאת חלקית עם חישוקים קלים וצמיגים רחבים יותר וגם מראה ספורטיבי (...ועדיין החלונות מאחור ידניים) אך המחיר גבוה אף יותר - 138,000 שקלים.
למרבה הצער אין ויכוח שדווקא בסעיף המחיר פורצת הג'אז את הגבולות. חבל, כי מדובר בתוספת מעניינת לשוק שבגלל המחיר תהיה כנראה לא רלוונטית. הרבה יותר על הג'אז האוטומטית נספר בקרוב במגזין.

הכל על הונדה ג'אז באתר