המדינה פטורה מאחריות
מדינת ישראל ומע"צ נמצאים בעולם צדק אחר. שטיפת מח של עשרות שנים ומאות אלפי תשדירי שירות הצליחה – הם פטורים לגמרי מאחריות. הכל באשמת הנהגרוקדים על הדם
קחו לדוגמא את תוצאות חקירת תאונת סוכני הנסיעות בדרך לאילת. הכתבות בעיתון צעקו בכותרת "הנהג אשם". כותרת המשנה, או לכל היותר פסקת הפתיחה, סיפרו לנו שהוא נהג במהירות מופרזת, ורמזו שגם ממש "מופקרת". זהו, סוכם ונגמר – השקט שב על כנו. כמו תמיד, נהג חסר אחריות וחסר כישורים (הרי לא הצליח להשתלט על האוטובוס, נכון?) אחראי למותם של שני תריסרי בני אדם תמימים שהפקידו את חייהם בידיו קלות הדעת. אומנם הטענות לבריונות כביש, ועקיפה חמומת מח בשל ריב עם הנהג השני נפסלו על ידי המשטרה, אבל זה באמת לא העניין פה, ואף אחד כבר לא יצליח – או אפילו ינסה – לאסוף את דמו של הנהג שנשפך על ידי רבים: כותבי טורים, מדווחי חדשות וכמובן, האחד והיחיד, הרמטכ"ל לשעבר והממש-רוצה-להיות-שר-בטחון-שוב, מופז.
כמה? 98 קמ"ש בכביש בו המהירות החוקית היא 80 קמ"ש. מהירות שאפילו לא היתה גורמת למפעיל ממל"ז למצמץ (לו היה שם אחד). מהירות של 18 קמ"ש יותר מהמותר במהלך עקיפה, לפני עקומה שנראית רחבה וקלה מרחוק ורק מאוחר מדי מתגלה ההתהדקות הפתאומית, הלא הגיונית, הבלתי סבירה שמפתיעה את מי שאינו מכיר היטב את הכביש. שוטרים צוטטו בנושא כאומרים שלא מדובר בנהג פרוע, עובדה שהמתין עד שיגמר קו ההפרדה הרצוף ויחל קו מקווקוו כדי לעקוף. נהג כזה היה קרוב לוודאי לוקח ברצינות שלט "זהירות עקומה חדה" שהיה מוצב לפני הסיבוב, מאט מוקדם יותר וצולח את הסיבוב בשלום. שלט כזה, שעלותו מאות שקלים, או אלפים בודדים לכל היותר, היה מצליח לחפות על מחדלי המתכננים והסוללים של הסיבוב הזה ולחסוך חיי עשרות. וזה עוד לפני שדיברנו על גדר בטיחות, שלפי עדות דויד נמרי, שמבין בנושא דבר או שניים, היתה יכולה למנוע את התהפכות האוטובוס לתהום לו רק היתה נבנית לפי תקן מודרני...
שלושה כשלים היו למע"צ ולמדינה בסיבוב הזה, שתרמו תרומה מכרעת לתאונה ולחומרת תוצאותיה, שלושה כשלים שנבנו נדבך על נדבך, מחמירים אחד את השני – בניה לא נכונה של הכביש שמפתיעה את הנהג, גורמת לו להעריך בצורה שגויה את תנאי הדרך ומגדילה את סיכוייו לשגות; אי הצבת תמרור מתאים שיזהיר את הנהג מפני הסכנות הנסתרות ששתלו הסוללים לפני רגליו העיוורות, ואמצעי בטיחות שכבר אינם עומדים בתקנים, שלא הצליחו למזער את תוצאת הטעות שבסופו של דבר הגיעה.
האשמים יישארו אנונימיים
אם רצף הכשלים הללו היה מבוצע על ידי בעל חנות מכולת נידחת, הוא היה נמצא על ספסל הנאשמים, מתפלל בכל ליבו שהביטוח שרכש יספיק כדי לכסות על הפיצויים שיפסוק בית המשפט לנפגעים. אם בית מלון היה מעיז לפעול בכזו רשלנות, מנהליו ומהנדסיו היו משלמים בראשיהם, אחרי שהיו משלמים במטבע קשה לכל מי שנפגע.
אבל מדינת ישראל ומע"צ נמצאים בעולם צדק אחר. שטיפת מח של עשרות שנים ומאות אלפי תשדירי שירות הצליחה – הם פטורים לגמרי מאחריות. הכל באשמת הנהג. לא משנה כמה מכשולים שמו לפניו, וכמה סימאו את עיניו, הוא האשם. את דמו של הנהג כבר שפכו, ובטח עוד ישפכו. רשיונו, מקור פרנסתו, קרוב לוודאי שישלל ממנו לתקופה ארוכה מאוד ועם תוצאות כאלו, כנראה שגם יאלץ לבלות תקופה מאחורי סורגים.
אבל מי שיצרו את התנאים לתאונה באוזלת ידיהם יישארו אנונימיים. אותם אנשים לא יולקו בפומבי מעל דפי העיתונים. אותם אנשים לא ישבו בבית המשפט, ובטח לא על ספסל הנאשמים. אותם אנשים לא יאבדו מאום וימשיכו לסלול באין מפריע ובאין אחריות. הרי הנהג תמיד אשם.