כל יבואני הרכב יעקבו בעניין רב אחרי המאבק המשפטי שיתנהל בעקבות תביעת הענק על סך 40 מליון דולר (156 מליון שקלים) שהגישה חברת 'סמל"ת', יבואנית קיה בעבר נגד יצרנית הרכב הקוריאנית ורמי אונגר וסוכנות 'טלקאר' ו'רי מוטורס' שבבעלותו. והסיבה הפשוטה: היבואנים שמשקיעים סכומים גדולים בתשתית רוצים להרגיש בטוח יותר מפני נטישת יצרנים, והפסקות קשר. זאת במיוחד כאשר בתקופה זו מותגים חדשים מכיוון סין נמצאים בדרך. כדאי לדעת שהחוזים בין היבואנים ליצרנים נחתמים לרוב לפרקי זמן לא ארוכים במיוחד אך התפיסה הכללית שהם לטווח ארוך ולכן מחודשים כמעט באופן אוטומטי.
מכיר את העמדה
אונגר, הנתבע, מכיר היטב את המצב, שכן בתחילת שנת 2002 כיבואן דייהו, הוא תבע את 'UMI' וג'נרל מוטורס על נטילת ייצוג היצרן הקוריאני. אז נקבע שהוא צריך לתבוע את היצרן בקוריאה. כהמשך לכך, היה מי שאמר בענף שאנשי סמל"ת בסך הכל היו צריכים להעתיק את התביעה שלו...
לפי סמל"ת קיה הפרה באופן חד צדדי ושלא כחוק את הקשר, ואונגר יצר עימה קנוניה כדי
להעביר את הזיכיון לידיו. לפי התביעה בקיה הכשילו את היבואן במספר דרכים בהם מחירים לא תחרותיים ואי אספקת מכוניות. מאידך נטען שאונגר ניצל את קשריו עם הקוריאנים בזכות עסקי הספנות (רכישת מכוניות מקונצרן יונדאי, והובלת מכוניות מקוריאה). בסמל"ת מציינים גם את ההשקעה הגדולה שבצעו במותג ובתשתית. יש לציין את מתקן המסירה הגדול שנחנך ב-2005 מתוך צפייה לגדילה ביבוא המכוניות של קיה.
בכל מקרה ברור שהיחסים בין סמל"ת ליצרן לא היו טובים במיוחד ושמועות רמזו השכם והערב על כך שאנשי קיה מחפשים נציג אחר בארץ. מספר פעמים קיה לא עמדה בהתחייבויות ובתוכניות העבודה ולא ספקה ליבואן את כמות המכוניות עליה הוסכם (דבר שגרם לביטול הסכמים עם ציי רכב).
למעשה חוזה ההתקשרות בין שני הגופים הסתיים ב-2006, והוא חודש לשנה במקום לשלוש שנים כמו שהיה נהוג בעבר. באותה שנה השקיע היבואן רבות כדי להראות ליצרן את כוונותיו הרציניות ונראה שגם החלפת המנכ"ל – יקי אנוך בדורון וודאי – באה כדי לשפר את היחסים עם הקוריאנים. אף אחד בסמל"ת לא האמין שייצוג החברה יילקח מימנה בצורה כזו, ללא התראה ובאופן חסר תקדים בשוק. ומכאן גם הרוגז על היצרן הקוריאני.
