את המוסטנג הלבנה-אדומה של ארז שקד פגשתי לראשונה באירוע ה"השקה" שלה, כאשר נחשפה חגיגית בפני קרובים ואח"מים (וקצת עיתונאים). אבל למרות שכבר ראיתי אותה וידעתי עם מה יש לי עסק, אי אפשר היה שלא לקחת נשימה עמוקה כאשר נפגשתי עימה פעם נוספת לצורך כתבה זו, שוכנת במאורתה התת קרקעית. האפקט היה פשוט מהמם.
כאשר אובססיה (חיובית מאוד, במקרה זה) משולבת עם האמצעים, התוצאה היא... ובכן, מה שאתם רואים בתמונות אלו. אלא שבמקרה הספציפי הזה, הנסיבות קצת שונות – והתוצאה הסופית עוצרת נשימה.
פחות משנה. זה הזמן שלקח לארז להביא את המוסטנג שלו ממצב של גרוטאה אכולת חלודה ליצירה שגורמת להזלת ריר, ליקוק האצבעות, אכילת הלב וכל שאר המטפורות הקולינריות שתעלו בדעתכם. הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה, ביצע את התוכנית בלי לתת לשום דבר להסיט אותו מדרך הישר המובילה ליעד: ראה, הסתער, כבש.
את הפורד מוסטנג העריץ עוד כילד, כמכונית שלא רק כיכבה בסרטים אלא גם נצפתה על כבישי הארץ. לקח לא-מעט שנים את שההערצה הזו עברה לפסים פרקטיים, כאשר בינתיים מספק ארז את אהבתו למוטוריקה עם סדרה של מכוניות מכל הסוגים. הטריגר לסיפור האהבה הנוכחי עם מוסטנג – ושלא תהיה טעות, מתוכננים עוד פרקים – היה גלגולו המודרני והמוכר של הסרט 'עקיצה ב-60 שניות'. נשמע קצת בנאלי וצפוי, אולי, אבל להבדיל מ-99.9% מצופי הסרט שסתם נאנחו בכאב לב כאשר ניקולס קייג' קימט וקיפל את "אלינור" באותו מרדף מיתולוגי, ארז שקד הוא מאלו שאצלם אפשר להגשים את החלומות.
לא, הוא לא הלך על שלבי GT500. לך תמצא כזו במחיר חצי נורמלי. אבל המחשבה שלו בהחלט הלכה לכיוון של ביצועים, יחד עם מראה אשר יחקה את השלבי מוסטנג האורגינלית. "החלטתי לעשות אוסף של דגמי 67'", הוא מספר, וכוונתו לכל תצורות המרכב: בעקבות ההארדטופ 2 דלתות שכאן, תגיע גם פאסטבק (ע"ע אלינור) וקונברטיבל. למה דווקא 67'? "דגמי 65-66 לא מספיק שריריים", מסביר ארז, "ו-69 כבר הפכו לגדולים מדי". היא הראשונה בסדרה, ואם לשפוט לפיה הרי שהאוסף הסופי יהיה זכאי להגדרה "מוזיאון". מכונית הבסיס נרכשה כאן בישראל, אחרי חיפושים לא מועטים; מפורקת, אחרי שלא זזה ממקומה 8 שנים. אבל לארז זה התאים כי הוא רצה בסיס מכאני עם שלדה במצב סביר, וזה הכל. ממילא רשימת החלקים שתכנן להחליף היתה ארוכה יותר ממה שנשאר מהמכונית המקורית.
ארז הגדיר לעצמו מראש את המטרה בצורה ברורה: לא שחזור מדוקדק נאמן למקור אלא מכונית "קאסטום"', תפורה בדיוק לפי מידה, שתתאים לרצונו ולצרכיו. הרצונות והצרכים הללו כללו מראה שישמר את הרוח המקורית של המוסטנג – אבל עם יכולת אמיתית לספק הנאה מנהיגה, משהו שסתם מוסטנג מקורית מן השורה קצת מתקשה לספק. מחקר מעמיק ברשת ובטלפון, כושר עבודה בלתי נלאה ותפישה ברורה של המטרה הסופית הם שסייעו לו – כמובן, יחד עם שימוש אינטנסיבי בכרטיס האשראי – להשלים את העבודה בתוך פחות משנה (!) מרגע שהתחיל אותה.
בשונה משחזור מקורי, שם הבעיה העיקרית היא מציאת חלקים או תיקון הקיימים, חלק גדול במלאכה הפעם היה פשוט לקבל החלטות (לא שמציאת חלקים היתה עניין קל, כן?). כמות המשתנים ענקית ורשימת הפרטים בהם היה צורך לטפל פשוט אדירה. כך למשל היה צורך להחליט על המנוע: איזה נפח, איזה אופי, איזה ביצועים. המנוע שנבחר (V8, בטח V8. לא חשבתם אחרת, נכון?) היה "ווינדזור" בנפח 5.0 ל', או 302 אינץ' מעוקב – בדיוק, אגב, כנפח המנוע של "אלינור" בסרט 'עקיצה ב-60 שניות' המקורי, מ-74'. שם, אלינור היא מוסטנג מאך 1 מדגם 73', לא שלבי GT500 כמו בסרט החדש והיותר מוכר לרובנו. המנוע הוזמן מחברת Pro-formance Unlimited, ותכונותיו הוגדרו בקפידה: הביצועים הנדרשים, אפילו הרעש הנכון. לפי זה הוגדר ויוצר גל-הזיזים, למשל, כך שהתנהגות המנוע תענה במדויק לדרישות. התפוקה, אגב, היא כ-400 כ"ס – וצריך לראות את מלאכת המחשבת המכאנית הזו שוכנת במקומה בתא המנוע, עם ראשים אדומים. לפי המפרט, אגב, מה שנמצא בתוך המנוע יפה עוד יותר. תקצר היריעה מלפרט, ונזכיר כאן כי כל השמות המוכרות לאוהדי האמריקאיות נוכחים כאן – MSD, אדלברוק, מה שתרצו. המנוע לבדו, כמובן, לא מספיק: היה צורך להחליט על תיבת ההילוכים (לא, היא לא מקורית), על יחס ההעברה הסופי (שמשפיע על השיקולים בתכנון המנוע, מיותר לציין). ולאחר ההחלטות בא, כמובן, שלב הביצוע. פלא שארז עשה ימים כלילות ושכח בערך איך נראית משפחתו?
רוב החלקים הגיעו כאמור מארה"ב, בדרך האוויר; פה ושם נמצאו חלקים בארץ, כמו למשל, בצירוף מקרים, הסרן האחורי (שהוא חלק קצת גדול וכבד להטסה מחו"ל). אגב, אין לטעות ולחשוב כי רכישת שלל חלקים חדשים הבטיחה מלאכה קלה: התאמת הרכיבים המכאניים, למשל, היתה בעייתית – כמו למשל תיבה אוטומטית 4 הילוכים במקום המקורית, לה 3 הילוכים. ובכלל, העבודה היתה רצופה "פרויקטים", כהגדרת ארז, שדרשו השקעה גדולה של זמן ומאמץ בשיתוף אנשי מקצוע; כמו למשל החלפת החלון הקדמי, שנשבר במהלך השיפוץ. מערכת הבלמים הוחלפה לדיסקים בכל הגלגלים עם מגבר בלימה חדש. גוף המכונית עבר טיפול ארוך ויסודי אצל חבר: הבסיס היה במצב תקין יחסית, כאמור, אבל ארז הפדנט דרש מושלמות. מספיק להעביר יד על הצבע החיצוני הבוהק כדי להבין.
גם מערכת החשמל חדשה לגמרי, וכוללת פריטים מודרניים כמו נעילה מרכזית ("בשביל הביטוח והאזעקה", מסביר ארז). המושבים? חדשים, עם תוספת משענות ראש שלא היו במקור, וריפוד בגוון שהותאם בדיוק לצביעה החיצונית, כולל הפס האדום. רוב חלקי הניקל, קישוטי הכרום וגימורי החלונות חדשים גם הם. השבכה הקדמית, הרדיאטורים, מיליון תפסים, קליפסים, השד יודע: ארז פחות או מחזיק בראשו קטלוג מק"טים של חלפים למוסטנג. את עלות רביעית הג'אנטים ("17, בלי שום כבוד לקוטר המקורי של המוסטנג, עם צמיגי 235/45 מלפנים ו-255/40 מאחור) נשאיר לדמיון, אבל הם מתאימים להפליא לקווים הכלליים של המוסטנג, למרות חוסר-האותנטיות. חישוקים גדולים יותר, אגב, נשקלו אבל חייבו חיתוך הכנפיים; גם כך ההתאמה הדוקה ביותר, ללא מילימטר של רזרבה.
התוצאה הסופית – אני חייב לציין שוב – מהממת מבחינה חזותית, ואני נהנה באופן מושרה מאפקט התהילה כאשר אנו יוצאים לסיבוב לאורך החוף של נתניה. המוסטנג זוכה לצפירות הערכה ומבטי קנאה מצד הולכי הרגל והנהגים: אין אחד שרואה אותה ולא נעצר למבט נוסף, אפילו שרובם לא מודעים לכך שהם רואים רפליקת שלבי. אלו שנמצאים מחוץ לטווח ראיה, אגב, שומעים אותה הרבה לפני שהיא מגיעה: פס-הקול אינו דומה במאום לפמפום הרגיל של מנועי V8 אמריקאים ישנים ועצלים, עם צליל רועם וכועס שמהדהד מכל עבר כאשר ארז מאיץ בי ללחוץ על הדוושה בלי לחשוש. אני לא רגיל למכוניות אמריקאיות מהדור הזה שבהן אפשר ורצוי לתת למנוע להריח סל"ד; אבל כאן דומה שזו בדיוק הדיאטה שעליה גדל ה-V8 סמול-בלוק המשופר הזה. גם ההגה, אגב, לא מזכיר בכלל את אלו של רוב האמריקאיות הקשישות בהן נהגתי: שם הוא מחובר לרוב לגלגלים עם רכות אינסופית וחופש של עשרות מעלות. במוסטנג הזו ההגה ממש מאפשר לקחת פניות ודי להבין מה קורה בגלגלים הקדמיים.
ארז שקד כבר עובד על השלב הבא בפרויקט – מוסטנג פאסטבק. אבל זו כבר תהפוך לרפליקת "אלינור" אמיתית, וזה פרויקט הרבה יותר גדול ותובעני. מכונית בסיס נמצאה, והמלאכה בעיצומה. בין היתר הוזמן מנוע בנפח מוגדל משמעותית, במיוחד עבור ארז – עד עתה טרם ייצרה החברה האמריקאית מנוע כזה בדיוק. הנתונים הנומינליים דרמטיים: ארז מדבר בלי להתבלבל על 700 כ"ס והפרויקט הראשון מראה שהוא לא מדבר לשווא. העבודה על המנוע כבר הושלמה, ואם לשפוט לפי פרק א' בפרויקט הרי שלא נצטרך לחכות יותר מדי זמן כדי לראות את שלב ב' גמור ומוכן. Stay tuned...
ארז מעוניין לנצל את הידע והניסיון שצבר באופן עסקי, לשיפוץ ושיפור מכוניות לפי דרישת הלקוח. את הפרטים, כמו גם את סיפורו של פרויקט המוסטנג, תוכלו למצוא באתר הבית שלו:
www.escustomcars.com. שווה ביקור.
