הכתבה פורסמה במגזין אוטו בגיליון 256.
חברת מרצדס רושמת לעצמה הישג נוסף. לא, לא מדובר בעוד הישג טכנולוגי מהמם, לא בעיצוב חדשני ואפילו לא בהוצאת סדרת מכוניות עממיות. לפני כשנה חנכה מרצדס את המוזיאון החדש שלה בשטוטגרט ומאז, לדברי אנריקו מילר דובר המוזיאון, ביקרו במקום למעלה מ-500,000 איש. הישג יוצא דופן בהחלט.
500 אלף איש אי אפשר לרמות ואכן הביקור במוזיאון הזה הוא חוויה מסוג אחר, אפשר אפילו להגדירו כחוויה טוטאלית. מי שאוהב ארכיטקטורה יאהב את המקום, מי שאוהב מכוניות יאהב את המקום וגם מי שלא מתעניין לא בזה ולא בזה ייהנה מהביקור בזכות התצוגה החכמה והמסקרנת.
כבר מההתחלה
המודעות ההיסטורית של מרצדס החלה מראשית פעילותה, כאשר לצד הייצור והמכירות נאספו דגמי המכוניות ורכבי הקונספט. בשנת 1923 נפתח המוזיאון הראשון של החברה, שבאופן טבעי לא הכיל מספר רב של מוצגים. בשנת 1961 נבנה אגף נוסף למוזיאון ובשנת 1986 נדד המוזיאון למבנה חדש, בו הוצגו כ-100 דגמי מכוניות. עוד עשרים שנה עברו והמוזיאון עבר למבנה החדש, שנבנה בזמן שיא של שנתיים. המוזיאון הנוכחי, שתוכנן על ידי משרד האדריכלות ההולנדי 'UN', משתרע על 16,500 מ^ר ומוצגות בו 160 מכוניות – 80 מכוניות נוסעים, 40 משאיות ו-40 מכוניות ספורט ומכוניות ששברו שיאים שונים במהלך ההיסטוריה המוטורית. במוזיאון הושקעו 150 מיליון יורו והתוצאות הן בהתאם. המבנה מרשים, התצוגה מרהיבה וגם לאחר של שעתיים וחצי של הליכה במקום לא מורגשת עייפות בשל תכנון נכון של שיפוע הליכה והשימוש בחומרים הסופגים את אנרגית ההליכה. ^כאן אנחנו נישאר 30 שנה לפחות^, מספר מילר.
המבנה
לפני שנכנסים לתוך המבנה כדאי להעיף מבט על הבניין עצמו, השוכן סמוך למפעל, על גבי גבעה מלאכותית, וצופה על פני השטח מסביב ועל עמק נהר הנקאר. אי אפשר להתעלם מהנוכחות הבולטת של המבנה הסופר המודרני הזה על קוויו המתעגלים ועל חלונות הזכוכית הרחבים שלו. המראה החיצוני מרשים, אבל גם מבפנים העיצוב מלהיב. השימוש בתאורה טבעית משוכלל ביותר ובמקומות מסוימים נשקפת מחלונות הענק תנועת הכבישים, מה שיוצר תחושה כי המכוניות הנוסעות בחוץ עומדות לחדור אל המוזיאון.
התצוגה
התצוגה במקום מחולקת לפי שתי קטגוריות: האחת כרונולוגית והשניה נושאית. בקטגוריה זו מוצגות מכוניות על פי שבעה נושאים שונים (המכוניות הראשונות, הולדת המותג, המחשבה על הבטיחות והסביבה, מרצדס בארצות השונות, מכוניות ששברו שיא וכו') ואילו הסיור הכרונולגי מחולק לחמישה נושאים. כך יוצא שהמבקר יכול להתחיל את סיורו על פי הסדר הכרונולוגי ולסיים בחלוקה הנושאית, ובכל מקרה כל מבקר יכול לבחור לעצמו את הנושאים המעניינים אותו או פשוט להשקיע זמן ולחרוש את המוזיאון כולו.
הסדר הכרונולוגי מציב זה ליד זה את המאורעות ההיסטוריים ואת השפעתם על מרצדס, כמו למשל הקשר שבין תקופות של שפל כלכלי (אחרי מלחמת העולם הראשונה, למשל) וייצור מכוניות עממיות יותר או ה^נס הכלכלי^ לאחר מלחמת העולם השנייה, והמעבר לייצור מכוניות פאר, נישה הנראית כה טבעית למרצדס כיום. התצוגה הכרונולוגית לא פוסחת גם על הנקודה היהודית. מרצדס מציגה באופן בולט את מחדליה במלחמת העולם השנייה כשהיא מספרת על עובדי הכפייה שהועסקו במפעליה ועל שליחתם לאושוויץ.
העין נמשכת כמובן למכוניות העתיקות המיוחדות, אלו שעשו היסטוריה, אבל כדאי לשים לב לרצף ולראות את ההתפתחות המוטורית על גווניה השונים: מהעיצוב ועד לנוחות ולפאר, מהטכנולוגיה ועד לשילוב התקני בטיחות. בכל מקרה, הסיור הכרונולוגי מסתיים בחלל מכוניות המרוץ המעוצב כדבר האמיתי ומייצג היסטוריה של 110 שנות מרוצים.
מה רואים
160 מכוניות מייצגות עולם מלא ולכן בשורות הבאות אתמקד רק במספר דברים שמשכו את עיני, דווקא מנקודת המבט של מישהו שאינו חובב רכב מושבע.
ההיסטוריה לפי מרצדס מתחילה ב-1886 אז הוצגה המכונית הראשונה, שהייתה מצוידת במנוע חד צילינדרי בנפח של לא פחות ולא יותר מ-462 סמ^ק והספק של 1.1 כ^ס. אלא שהמכונית העתיקה ביותר המוצגת במוזיאון היא דווקא הגרסה המוטורית של דיימלר בנץ לעגלות הסוסים, משנת 1892, שהגיעה למהירות המרבית של 22 קמ^ש באמצעות מנוע שהספקו עמד על 2 כ^ס שלמים. לא רחוק ממנה מוצגת ה-SL190 משנת1958 , מחלוצות מכוניות העל, שצוידה במנוע בן 105 כ^ס שהוותיקים מבין הקוראים יכולים לזכור אותה כמכונית אימתנית שהגיעה למהירות של 172 קמ^ש.
טוב, אז בסטנדרטים מודרניים זה לא הרבה, אבל תחשבו רגע על מכוניות מרוץ של היום ותנסו לעצור את המחשבה בשנת 1900. בשנה זו כבר טסה בדרכים מכונית ספורט במהירות של 65 קמ^ש. זו הייתה מכונית המרוץ הראשונה של מרצדס שמנועה הפיק 14 כ^ס. שמונה שנים מאוחר יותר כבר עלתה על המסלול מכונית הגרנד פרי של החברה ודהרה במהירות של 163 קמ^ש. ב-1909 מרצדס החליטה שזה לא ממש מספיק והוציאה לשוק את ה-Lightning Benz, שצוידה במנוע שסיפק 200 כ^ס והגיעה ל-228 קמ^ש. אבל זאת הייתה רק ההתחלה לדור ^חצי הכסף^ של שנות ה-30 ולמרדף היוקרה אחר שיא המהירות, ובמוזיאון ניתן לחזות ב-Avus streamlined שצוידה במנוע V12 שסיפק 570 כ^ס והסתפקה בלא-פחות מ-370 קמ^ש.
אחת המכוניות שמשכה את עיניי במיוחד היתה ה-10/30 משנת 1923 האולטרא-מפוארת, הרבה בזכות עיצובה המחוצף. משהו המתריס כלפי הסביבה הדי-עניה בזמנה, התרסה המתבטאת בתא הנוסעים המפואר, בכורסאות העור המעוצבות וחישוק ההגה המעודן. לא רחוק ממנה מוצגת ספינת הדגל של החברה משנת 1921 שנקראה בשם המחייב – Mercedes Knight tourer . זו צוידה במנוע בעל 4 צילינדרים שהפיק 45 כ^ס והביא אותה למהירות מרבית של 80 קמ^ש. היום אפילו הסמארט, המכונית העירונית של הקונצרן, הייתה מתביישת בנתונים כאלה.
באגף אחר אפשר לראות את האוטובוס הראשון בעל הסיפון הכפול שיוצר בשנת 1907. ב-1940 הציגה מרצדס את אוטובוסי התיירים הראשונים שלה ובתצוגה אפשר לראות אוטובוס מאותה שנה, לא רחוק מהאוטובוסים הנוכחים המיוצרים במפעל ודומים לחלליות. במחלקת המסחריות והמשאיות מוצגת המשאית הראשונה משנת 1912, שיכלה להעמיס על גבה 3 טון וצוידה במנוע בעל 45 כ^ס שהספיק למהירות מרבית של 25 קמ^ש.
בסופה של התצוגה מגיעים כאמור לאגף הספורט. כאן המכוניות מוצגות בתנועה ובשיפוע, באופן דינאמי המדמה את המסלול, המהירות וההתרגשות. מומלץ לא להחמיץ את הסימולטור בסופו של הסיור, גם אם תצטרכו לחכות זמן מה עד שהוא יתפנה. ארבע וחצי דקות של התנסות בכמה ממסלולי המרוצים המפורסמים ברחבי העולם הן הדובדבן שבקצפת ובהחלט הולמות את סיומו של סיור בנבכי ההיסטוריה המוטורית. אומנם היסטוריה מזווית אחת, אבל חשובה ללא ספק.
איך להגיע? הכתובת היא Mercedes-Benz Museum, Mercedesstrasse 100 . מתחנת הרכבת, במרכז שטוטגרט, לוקחים את הרכבת התחתית S1 ויורדים בתחנת Daimler. מחיר הכניסה: 8 יורו.
