זו, למשל, באמת ג`וניור, עם מנוע 1300
לא קל להיות היסטוריון-אלפא. ריבוי הגרסאות והכינויים הופך לעתים את ההתחקות אחר דגם כזה או אחר למבלבלת ביותר. קחו למשל את המכונית המוכרת לרובנו בכינוי הכולל "ג'וניור": למעשה ג'וניור היתה רק אחת מהרבה (מאד) גרסאות של הדגם הזה. מדובר במכונית שבהגדרתה היא גרסת קופה (ויש, אגב גם קבריולה נדירה) של הג'וליה, ששמה השלם והנכון הוא... בעצם אני לא בטוח. כפי שתראו בעצמכם בהמשך, היו הרבה שמות לגרסאות השונות, כולל כינויים שאנו נוטים לייחס למכוניות אחרות ומאוחרות יותר כמו 'ספרינט' או GTV'. המכנה המשותף לכל הכינויים הן האותיות GT, והסדרה כולה (כולל הג'וליה 4 דלתות) מכונה באלפא 105, להבדיל מסדרה 101 – הג'ולייטה – אותה החליפה (אבל המספרים הללו אינם מופיעים בשמות הדגם). מבולבלים? אולי הנכון ביותר הוא פשוט להתייחס אל המשפחה הזו כאל ג'וליה קופה GT באופן כוללני.
מה שברור הוא שהיתה זו הצלחה אדירה עבור אלפא. הקופה הראשונה, שכינויה היה "ספרינט GT", יוצרה החל מ-1963, שנה אחרי הופעת הג'וליה עליה היא מבוססת; האחרונה, שהיתה אגב באמת ג'וניור, יוצרה ב-1977. זו בהחלט תקופה ארוכה, שבמרוצתה יוצרו מעל 200,000 מכוניות! בישראל, בעידן בו מכוניות ספורטיביות היו מספיק נדירות כדי לשאת תדמית של חלליות, הג'וליה קופה (אוקיי, אתם יכולים להמשיך לקרוא לה ג'וניור) היתה הדבר הכי קרוב לאקזוטיקה איטלקית. אתם יודעים מה? היא היתה אקזוטיקה איטלקית, נושאת ניחוחות רחוקים של פרארי ולמבורגיני. מיותר לציין כי אנו מדברים על עידן בו על סובארו אף אחד לא שמע, ובטח לא על אימפרזה-טורבו...
ובכן כאמור, הקופה התבססה על הג'וליה, מכונית-הנוסעים החדשה (דאז) של אלפא, אבל עם בסיס-גלגלים מקוצר משמעותית (2.35 מ' לעומת 2.515) ועם מרכב חדש בעיצוב ג'ורג'טו ג'וג'ארו, שעבד אז עבור ברטונה. קפיצי סליל לכל ארבעת הגלגלים סיפקו התנהגות ספורטיבית, אם כי המיתלים האחוריים היו מסוג סרן חי (מיותר לציין, אבל נזכיר בכל זאת, כי באותו עידן כל מכוניות אלפא-רומיאו, וכל מכונית ספורט המכבדת את עצמה, היו בעלות הנעה אחורית). בלמי דיסק לכל ארבעת הגלגלים גם הם היו פריט נדיר למדי. הגרסה הראשונה, "ספרינט GT", היתה בעלת מנוע 1.6 ל' בעל גל-זיזים עילי כפול שלא היה חד שלכשעצמו; בסיוע 2 מאיידי ובר או דל'אורטו הוא הפיק 106 כ"ס מכובדים. תיבה ידנית בת 5 הילוכים סייעה להפקת ביצועים נאים. שנה מאוחר יותר הופיעה ה-GTC, גרסת הקבריולה, שיוצרה רק במשך 3 שנים ובכ-1,000 יחידות בלבד.
ב-1965 הופיעה ה-GTA, שילוב אותיות שמאז ומתמיד ייצג גרסאות קרביות במיוחד. משמעות האות A היא Allegerita, מילה שאותה ניתן לתרגם ל"עברה דיאטה". ואכן, פנלים מאלומיניום סייעו להורדת המשקל ב-155 ק"ג, מ-900 ל-745 ק"ג; עם מנוע שהספקו הועלה מ-106 ל-115 כ"ס, בין היתר בסיוע מצים כפולים לכל צילינדר והעלאת יחס הדחיסה, לא פלא שגרסה זו מצאה דרכה לעתים קרובות למסלולי המירוצים וזכתה להצלחות רבות. היתה זו דוגמה מוצלחת למכונית דו-שימושית, כזו שיכולה לשמש לתחבורה יומיומית וגם כבסיס מצויין למירוצים. משהו כמו האימפרזה של היום...?
צילום: מנהל
באותה שנה, 1965, הופיעה גם ה-GT 1300 ג'וניור – כן, כאן הופיע הכינוי הזה לראשונה – אשר נועדה בעיקר לשווקים מסויימים באירופה בשל מדרגות-מס, וייצורה המשיך ללא הפסקה עד 1977, האחרונה של הדגם כולו. גם הג'וניור זכתה לגרסת GTA. עוד שילוב אותיות מוכר שהופיע ב-1965 היה GTV, כאשר ה-V מייצג את המילה Veloce, דהיינו "מהירה" (ולמעשה, הכינוי בו נעשה שימוש היה GT Veloce; רק מאוחר יותר נעשה הקיצור ל-GTV). גרסה זו אכן היתה מהירה מעט מהרגילה, עם 109 לעומת 106 כ"ס, מושבים שונים ואי-אלו שינויים קוסמטיים.
ב-1967 הופיעה גרסת 1750 (שכונתה גם היא GTV) בהשפעת השוק האמריקני, שעבורו (בלבד) יוצרה עם הזרקת-דלק; שאר השווקים נותרו עם קרבורטורים. הגדלת הנפח הביאה עימה ירידה בתקרת הסל"ד, אך עדיין ההספק המירבי גדל ל-122 כ"ס. גרסת 2000 GTV הופיעה ב-1971, ושנה מאוחר יותר הופיעה ה-1600 גו'ניור, שנועדה למלא את הפער בין ה-1300 ל-2000 (ייצור ה-GT 1600 נפסק עוד ב-1968, וייצור ה-1750 הופסק ב-1972).
הגרסאות המיוחדות (ולפחות בחלקן גם הנחשקות והיקרות ביותר) של של הג'וליה GT הגיעו מסדנת זאגאטו: ה-Sprint Speciale המעוגלת מ-1963, או ה"ג'וניור זאגאטו" עם קוים זויתיים יותר, שיוצרה בנפח 1300 מ-1970 וכ-1600 מ-72'. בניגוד לגרסאות זאגאטו קודמות שהיו בעלות מרכבי אלומיניום, הג'וניור Z כפי שכונתה היתה בעלת מרכב פלדה ברובו ולכן היתה כבדה מאד, במונחים יחסיים: 950 ק"ג. ההיפך הגמור מהגרסה הנחשקת והנדירה מכולן, הג'וליה TZ – ראשי תיבות של Tobolare Zagato. כפי שניתן לנחש, גרסה זו שהופיעה ב-1964 היתה בעלת שלדת צינורות קלילה, בניגוד למרכב האחוד של שאר הגרסאות, ויחד עם מרכב האלומיניום שקלה רק כ-660 ק"ג, משמעותית פחות מגרסאות ה-GTA. ה-TZ יוצרה בשתי גרסאות, כשהראשונה נקראת TZ1 והשניה – TZ2, עם שינויים עיצוביים בעיקר. רק 112 מכוניות כאלו יוצרו, מתוכן שרדו כשני-שליש; ערכן יכול להגיע עד מעל למיליון דולר.
בהרבה פחות מכך אפשר לקנות, גם בישראל, ג'וניור במצב החל מחבוט ועד כמעט מושלם (אם כי ספק אם תצליחו למצוא אחת שמורה במצב מקורי), שתצליח להעביר היטב את התחושה של אלפות של פעם, עם אופי וצליל מנוע והנעה אחורית. רק אל תצפו למכונית ספורט לשימוש יומיומי: יחד עם האופי האיטלקי מחמם-הלב אתם צפויים לקבל, ללא תוספת תשלום בעת הקניה, שק של צרות. כמו הרבה אלפות אחרות, גם הג'וליה GT על גרסותיה השונות – בודאי כיום – היא מכונית בשביל הנשמה, לא בשביל תחבורה.
