בדקות הראשונות באמת ובתמים לא ידעתי לאן להסתכל קודם. הקשת המוטורית שעמדה מכל עבר, קרובה ונגישה עם ריחות של שמן ישן וצמיגים ודלק, היתה יותר מדי עבור יכולת הקליטה של המוח. עד כדי כך. תארו לכם שבתוך אזור בגודל 100 על 100 מטרים מרוכזות בשבילכם עשרות מכוניות היסטוריות שכתבתם עליהם בעבר (וגם לא מעט אופנועים), מנצחות לה-מאן בעבר הקרוב והרחוק, אלופות פורמולה 1, פורצות דרך מכל הסוגים – וכמעט כולן לא רק שמוצגות על הקרקע כך שכל אחד יכול להתהלך ביניהן, למשש ולשאול שאלות, אלא גם פועלות ומניעות ומרעישות. מצילינדר אחד בן יותר מ-100 שנה ועד 16 צילינדרים בני אלמוות, הטירל כפולת-הגלגלים מקדימה והשאפאראל עם משאבות-היניקה ליצירת הצמדה, הפורשה 962 הספציפית שאיתה קבע סטפן בלוף את השיא בנורבורגרינג שעומד עד היום...
ילד בחנות ממתקים עם גישה ללא הגבלה. נסו לדמיין, ולהכפיל פי 17.
^פסטיבל המהירות של גודווד^. השם אומר הכל. 99.9% מכלי הרכב שמגיעים לשם קשורים במהירות בדרך זו או אחרת, ורבים מהם מגיעים עם נהגים מהאגדות. שמות מהעבר ומההווה, וכולם מתערבבים בקהל בטבעיות. מה שעושה את מפגש גודווד לכל כך מיוחד הוא הגישה הבלתי-נתפסת לכל המוטוריקה המדהימה הזו: הנה, באזור הסופרקארס, תמצא זו בצד זו – במשהו שנראה כמו סתם חניון – בוגאטי ויירון, למבורגיני LP640, את הקאפארו T1 המיוחלת, את המוסטנג ג'וג'ארו הכתומה היפיפיה ואת אחותה, השלבי GT500, ולידן הגרסה האחרונה של ה-GT, ה-600RE... ואתה יכול לעמוד לידן, למשש ולהשאיר טביעות ידיים על החלונות, להצטלם, לדבר עם האנשים (המאד-בכירים, בחלק מהמקרים) שעומדים לידן. היתה שם, למשל, הטסלה החשמלית (מחוברת לחשמל בקיר לטעינה...), ואחרי 10 דקות דיבר עם אחד הנציגים בחולצות-החברה מתברר לי כי האיש הוא לא אחר מאשר המנכ^ל. היא עמדה, אגב, ליד הפרארי P4/5 האחת והיחידה... שגם היא כמו כמעט כל המכוניות שהיו מוצגות שם, ניסתה את כוחה במסלול ה-Hillclimb אשר עומד במרכז אירועי שלושת הימים של גודווד.
אפשר לעמוד כל היום ליד המסלול ולראות מכוניות פורמולה 1 טסות בעליה עם מנועים מיללים, בנטלים אימתניים מתקופת ה^בנטלי בויז^ מרעימים בצליל מרעיד-אדמה, יצירות מוזרות מונעות-טורבינה או עם גלגלים אלכסוניים, אופנועי מירוץ מכל הסוגים והגילים, מכוניות WRC – וגם, ובשלב הזה באמת שזה כבר היה יותר מדי בשבילי, מכונית ה-Hillclimb האולטימטיבית: הטויוטה טאקומה שאיתה ניסה רוד מילן לשבור את השיא שלו-עצמו ב-Pikes Peak, שלא נראית אפילו דומה למה שהיה פעם טנדר, עם מנוע 2 ליטר טורבו בעל 900 כ^ס...
ואם זה לא מספיק, הרי שהאיש שנהג בה (וקבע את התוצאה הטובה ביותר, אגב) היה לא אחר מאשר רוד מילן עצמו.
ואפרופו אגדות, יחד עם אלו שכבר מזמן היו לאגדה היו גם כאלו שמתהווים ממש עכשיו. ביום השלישי של המפגש, יום א' האחרון, הופיע ונהג לא אחר מאשר לואיס המילטון?
ועוד לא דיברנו על סטייג'-הראלי בו מתחרים ומתחרעים שמות מהעבר ומההווה – מקריי, סולברג, מרטין מספיק לכם? – כאילו מחלקים נקודות-WRC עבור הזמן הטוב ביותר; וכי ניתן לראות שם מכוניות-ראלי עשוויות לצד מיתוסים כמו האודי-קוואטרו של וולטר רוהל. או על איזור הקלסיקה-והלוקסוס שם תמצא מגוון מסחרר של מכוניות בעלות משמעות היסטורית, וליד, ממש ליד, בנונשלנטיות שלא תאומן, עומדות זו בצד זו לא פחות מאשר 5 מתוך 6 הבוגאטי-רויאל שבכלל יוצרו... אלוהים יודע איזה מבצע לוגיסטי נדרש כדי לקבץ אותן יחד לכאן, וכמה עלה הביטוח.
בשלב הזה הבנתי סופית. פסטיבל המהירות בגודווד הוא האירוע המוטורי מס' 1 בעולם, נקודה. תחסכו, תוותרו, תמנעו אוכל מפיכם – אבל אם יש באפשרותכם לצאת פעם אחת בלבד בחיים לחו^ל, עשו את הבחירה הנכונה וסעו לגודווד. לכל שלושת הימים, כדי שלא תפספסו כלום.
ב-youtube ניתן למצוא שפע סרטונים מהאירוע על-ידי חיפוש לפי Goodwood 2007. הקישור למטה הוא לסרטון ארוך למדי המעניק סיכום יפה למגוון ולאופי המיוחד של האירוע.
כתבה מלאה אודות גודווד תופיע בגליון אוטו הבא (אוגוסט).
סרטון: גודווד 2007 >
