הכתבה המלאה פורסמה במגזין אוטו בגיליון 240.
זה קרה לפני ארבע שנים. לכבוד גיליון ה-200 של ^אוטו^ ערכנו מבחן אשר אודותיו דובר חודשים רבים לאחר מכן: מאוץ יום הדין לקביעתה של המכונית המהירה בישראל. (למי שלא קרא -
חלק ראשון.
חלק שני) הרבה דלק מירוצים ואוויר מוגדש עברו מאז בצילינדרים, אבל שום דבר לא השתנה, ואף אחד לא הרים מאז את כפפת הנומקס והמשיך את המסורת (דבר שעומד להשתנות, סוף סוף).
לכן החלטנו שאין זמן טוב מגיליון ה-20 שנה ל^אוטו^ בכדי לקבץ יחדיו בשנית את צמרת המשופרות, לבדוק אם למדו והשתפרו החבר'ה מאז הפעם הקודמת (או שמא רק מגוון התירוצים השתפר), ולא פחות חשוב - לבדוק האם סוף סוף תהווה מכונית משופרת בישראל יריבה ראויה לאופנוע.
על משקעים ומגדשים
גם הפעם, כמו אז, היה דורון T5 אחראי לארגון המתמודדים: שישה מתחרים אורגנו מבעוד מועד, שלושה הצטרפו למסיבה בו ביום וכמה אחרים הבריזו ברגע האחרון. ממש דז'ה-וו מהפעם הקודמת. כנראה שבאמת שום דבר לא השתנה.
את המפגש תכננו לערוך הפעם במנחת פיק ברמת הגולן (המיועד להפוך בעתיד הלא-רחוק למסלול מרוצים תקני), שמספק קילומטר וחצי רחבים, פנויים ומגודרים לשעשועים. אכן, לוקיישן מושלם. אולם מזג האוויר היה בעוכרינו, וסופ^ש אחר סופ^ש נדחה המפגש בגלל גשמים. לבסוף, כמו כל סיפור טוב, בשבוע האחרון לפני הדפסת העיתון, החמה חייכה לרמה והאות ניתן. מאוץ הדראג השני של מגזין ^אוטו^ יצא לדרך.
על המסלול סימנו בקונוסים את קו 400 המטרים (רבע המייל המסורתי) וכן קווי 800 ו-1000 מטרים, לטובת המתחרים שחזקים רק ^בגבוהות^. הוסכם על ידי המשתתפים כי בהשוואות בין מכוניות בעלות הנעה דומה (אחורית או כפולה, ברוב המקרים), ייערך הזינוק מעמידה, וכאשר מתחרות מכוניות עם שיטות הנעות שונות תזנקנה השתיים מגלגול במהירות נמוכה, בכדי למנוע יתרון לכפולות ההנעה. עם התייצבות כל המכוניות בפיטס המאולתר התברר כאמור כי חלק מהמתחרות המובטחות לא תגענה מכיוון שאינן מוכנות. גם מרבית אלו שכן הגיעו מלאו בתירוצים שאת חלקם גם מחנכת כיתה ג' לא הייתה מקבלת, מה שמעלה תהיות על רצינות המתחרים בספורט זה, שנמצא עדיין בחיתוליו. למקום הגיעו גם לא מעט אורחים: כמה עשרות חברים מברנז'ת השיפורים (שידעו על קיומו של האירוע מבעוד מועד, למרות סודיותו...), ומספר מטיילים תמימים שפשוט עצרו את מכוניותיהם בצדי הכביש כדי להתבונן בנעשה דרך הגדרות.
לאחר ששככו לחישות המלחמה, התמקמו על קו הזינוק תשע מכוניות ושני אופנועים: שברולט אל קמינו צהובה ומגודלת שהשתתפה גם באירוע הקודם (אבל עם מנוע אחר), שברולט קאמארו כפולת מגדשים ומרובת סמ^קים, סובארו אימפרזה STi מחוזקת, פיז'ו 205 T16 כנציגת ההנעה הקדמית, פורד סיירה לבנה ובעלת מוניטין, ושלוש פורשה 911, שתיים מדגם 996 ואחת מדגם 964. אחרונה מבין המשתתפות הגיעה (על נגרר!) אימפרזה GT אדומה ורצינית במיוחד. לבסוף התייצבו נציגי הדו-גלגליים: הונדה CBR1100XX שהיה בעת הצגתו, לפני כעשור, האופנוע המהיר בעולם (אך כיום כבר נחשב ל^דרג ב'^); אליו הצטרף כגיבוי קוואסאקי ZX12, האופנוע הסדרתי המהיר בישראל, שיתחרה במכוניות רק אם אלה תתחצפנה יתר על המידה.
התחרות היתה שוב בשיטת האלמינציה: זוג המתמודדים החלשים ביותר יעמוד ראשון על הקו לשני סבבים (או שלושה, אם לא תהיה הכרעה), והמנצח יזכה לעלות לשלב הבא מול מכונית חזקה יותר. הרכב שינצח במאוץ הבא יטפס שלב נוסף וכן הלאה. לכל מאוץ עלה עבדכם הנאמן למכונית אחת יחד עם מכשיר מדידת כוחות G (^ווקטור FX2^ מתוצרת בלטרוניקס, שהתקבל באדיבות ^אפריל טקליין^) ואל המכונית השנייה הצטרף דורון או נציג מערכת אחר.
מחממים מנועים
ראשונים עלו שני מתמודדים שונים בתכלית, שהיוו מחזה סוריאליסטי מעט: שברולט אל קמינו בתפקיד מכונית השרירים המגושמת מול סובארו אימפרזה STi בתפקיד מכונית הראלי לכביש.
בעל האל קמינו, קירב את מכוניתו עוד צעד אחד אל ^אוניה^ של ממש - והתקין במכוניתו מנוע המשמש סירות ^סנונית^ של חיל הים! הרכב המיושן ומנוע הביג-בלוק (V8 בנפח 8 ל'!) האטמוספרי שלו הרגישו כאן כמו נטע זר בין מפלצות הטורבו המודרניות. בהתקרבה אל קו הזינוק בסל^ד סרק דמתה האל קמינו לענק רדום המיטלטל על מתליו הרכים, משתנק, רוטט ונוחר. האות ניתן והענק ניעור לחיים בשאגת אימים, מעלה עשן מצמיגיו האחוריים, הנאבקים לקבל אחיזה, ומטיס את השני-טון-פלוס שלו לפנים בעוצמה אדירה. ברכב מותקן הגיר האוטומטי הארוך ביותר שקיים, כך נדמה, אך המומנט האינסופי גורם לתחושה כי אין צורך בהילוכים כלל. אבל גם נפח שרירים אדיר ממדים לא עזרו לה אל מול הטכנולוגיה המודרנית, המיוצגת כאן על ידי רפליקת ראלי עם רבע מהנפח בלבד. בעל השברולט נאלץ לצפות באכזבה באימפרזה כשהיא שועטת קדימה ועוברת את קו ה-400 מטרים הרחק לפנינו, בעוד האל קמינו חוצה את הקו בתוך 15.3 שניות, מה שעתיד להיות הזמן האיטי ביותר של היום. במקצה השני עברתי לסובארו, כאשר בעליה המתנשף מאדרנלין מזהיר אותי כי אין לו הילוך חמישי ברכב ולכן יכול להאיץ עד קו ה-400 בלבד. בפועל, לאחר שראה כי הוא מקדים את יריבו בשנית, עזב הנהג את הדוושה הרבה לפני הסיום, ולא איפשר למדוד עבורו תוצאה. ההפסד כולו שלו. את גמולו קיבל עם הגיענו לסיבוב השני, בו הוא מצא עצמו למול יריבה אימתנית: פורשה 964 כפולת מגדשים ומרובת סוסים, שאף אחד עדיין לא ידע בשלב זה עד כמה היא חזקה. בעל הסובארו נראה עצבני ולחוץ, וכבר עם ניסיון ההזנקה הראשון קפץ לפני הזמן. המיאוץ הופסק והוזנק מחדש - ובעל הרכב זינק מוקדם בשנית.
הדרמה הלכה וגברה ובעל האימפרזה החל להתלבט אם לזנק שוב, כשהוא מנסה לנטרל את בעיית היציאה המוקדמת על ידי בקשה מהמזניקה (מעיין רביב בתפקיד אורח) שתתפעל את הדגל מהר יותר (?!).
לבסוף זינקו שני המתחרים יחדיו כמו שצריך, אך הבלגן לא הסתיים: בעל ה- STi החליט הפעם שהיציאה לא מספיק טובה, עצר עוד לפני ההעברה להילוך שני וחזר אחר כבוד לפיטס, תוך כדי אמירות חוזרות בסגנון ^אם הקלאץ' לא היה מחליק הייתי שובר לו ת'עצמות^.
ה-964 זכתה מן ההפקר ועברה אפוא לשלב הבא, בו צפוי לה, לפחות על הנייר, קרב קשה משמעותית.
גדישה נעימה
אל מול ה-964 התייצבה שברולט קמארו אדומה מבציר 95', לה מנוע 6 ליטר הנהנה גם הוא משני מגדשי טורבו ותיבה שהוחלפה לידנית בת 6 הילוכים. החבילה כולה אמורה לספק סדר גודל של קרוב ל-800 כ^ס, אם להאמין לבעלים ולהשוואות של מכוניות דומות מחו^ל. בפנים אני סוף-סוף מגלה מושבים תומכים (אחרי הספות באל-קאמינו, כל דבר נראה תומך) ומגוון מחוונים עצום המפוזר ברחבי התא. הבעלים מבקש לצאת מגלגול כך שאין אפשרות לבצע מדידות בעזרת מד ה- G, וכל שנותר לי הוא להישיר מבט קדימה וליהנות מההצגה.
שתי המכוניות מאיצות בעדינות כמה עשרות מטרים לפני הזינוק. קשה לי לדמיין את הלחץ וההתרגשות של שני הנהגים באותו הרגע, אך אני בהחלט יכול לראות את תוצאותיו: לא ברור מי מביניהם היה הטריגר, אבל שניהם מעכו את דוושת הגז בעוצמה מטרים רבים לפני קו ההתחלה, ולמרות שהקאמארו נשמעה כמו מטוס קרב בהמראה, הפורשה ברחה לפנים כאילו אנחנו עומדים במקום. האמריקאית המגודלת התקשתה להעביר את הכוח לכביש וצמיגי הסליקס איבדו עצמם לדעת בעודם מנסים לתפוס אחיזה באספלט. ה-964, מסתבר, לא סובלת מבעיות כאלו מכיוון שהיא נהנית ממחשב גדישה מתוחכם מבית ^Motec^, המאפשר לה כוונון מדויק של עוצמת הגדישה להעברת כוח אופטימלית. רק במעבר להילוך שלישי מתחיל שאון ההמראה של הקאמארו להיתרגם לתאוצה של F16, אבל זה כבר מעט מדי ומאוחר מדי, ואנו נאלצים לצפות ב-964 כשהיא חולפת על פני קו הסיום עשרות מטרים לפנינו. הבעלים לא מאבד עשתונות ומוכן לנסות שוב, אך גם בשנית הוא נוחל מפלה כואבת.
לאחר שני ניצחונות יוצאת ה-964 למנוחת קירור קלה ואני זוכה לבחור מבין שתי מתמודדות חדשות - פיז'ו 205 T16 ומיצובישי איוו 9 חדשה של אחד הצופים, שצורפה ברגע האחרון מכיוון שלאחר פרישתן של הקאמארו והאימפרזה לא נמצא אף רכב תחרותי שיעמוד מול הפיז'ו... לא קל לקחת בסיס רעוע וישן כזה ולהרכיב עליו יחידת כוח בסדר גודל של 400 כ^ס - ומספיק מבט קצר בתא המנוע בשביל להבין זאת היטב: התא צפוף אך מוקפד ביותר, עמוס טכנולוגיה מתקדמת, ובולט ממנו פילטר אוויר עצום, מהסוג בו יכולים חתולים לתפוס תנומת צהריים. חיצונית ופנימית עדיין נראה הרכב חבוט ובלוי, ובתא הנוסעים ניתן אף למצוא כבלי חשמל זרוקים. בעל הרכב מצא פתרון יצירתי לבעיית הפלסטיקה הידועה של ה-205, ובנה דשבורד מפיברגלאס, כאשר רק המחוונים החשובים - מד לחץ טורבו ומד טמפרטורת גזי פליטה - בולטים ממנו. אבל למרות שהבעלים טרח והרכיב צמיגי סליקס ייעודיים, חזרה לה באמצע המאוץ תקלה עקשנית והרכב איבד גדישה ונאלץ לדדות בעצבות אל הפיטס. חבל, אבל ככה זה בחוקי הג'ונגל - גם האריה נכנע לפעמים.
לחץ תוך גולגלתי
בעוד ה-964 ממשיכה במנוחתה, אוגרת כוחות לקרבות הבאים, התמקמו שתי מתחרות חדשות לבית פורשה על מסלול ההמראה. בצד האחד התייצבה ובאה 911 מדגם 996 אשר עברה בסדנת TTP (אותה אחת שבחנו בגיליון 200, אך עם סעפות ומגדשי טורבו משופרים), ובצד השני, מביטה לעברה בזעף, נעמדה 996 מעשה ידי סדנת 9ff. בעליהן של שתי המכוניות רגועים ונחמדים ביותר, ונראים אפילו נינוחים למדי בתוך קבוצה מבעבעת זו של אנשים מלאי אגו ותאוות ניצחון. בעל ה-9ff מספר כי מדובר בקאררה 4 סטנדרטית, אשר עברה מייק-אובר רציני וקיבלה מכלולים רבים מגרסת ה- GT2, עם שיפורי מנוע מתבקשים שהציבו את גרף ההספק על 650 כ^ס בגדישה של 1.2 באר. עם הינתן האות אני נצמד בעוצמה בלתי אפשרית אל המושב, נאלם דום לחלוטין (אם רק היה אפשר לקבע את המצב הזה... נ.א) ומנותק מכל מה שקורה סביבי, מספיק רק לקלוט בזווית העין את בעל הרכב מעביר הילוכים בתזזיתיות, במרווחים הנדמים כעשיריות שנייה בלבד. קו 400 המטרים מתקרב בעודי חוזה בנהג נתקע בהעברת הילוך אחת, שקוטעת את סיכוייו מול ה- TTP האימתנית. עוד מקרה של חיים ומוות ביד ההילוך. המכשיר מספר כי עשינו 13 שניות לרבע מייל. בדיקה נוספת מגלה כי התאוצה ל-100 קמ^ש ארכה כ-4.4 שניות מרשימות - אבל בעל הרכב לא מרוצה: ^אפשר להשיג תוצאה הרבה יותר טובה. אני יכול לנצח אותו^. יש לו עוד הזדמנות, שאני בוחר לחוות מהפורשה השנייה.
את השניות הבאות קשה לי לשחזר, כי הסחרחורת שתקפה אותי עם ההיתלשות מהמקום גברה עם כל טלטול שסימן העברת הילוך. מלהחזיק את הצוואר ישר כבר נואשתי, וכך מצאתי עצמי לחוץ באימה אל תוך המושב וממלמל בחולשה ^וואוו! האוטו חזק^. לא פלא שכמעט כל מי שמתעסק בתחום הזה בארץ מאבד מיד חצי מאוצר המילים שלו...
מבט בוחן במכשיר אישש את הסיבה לחולשה שתקפה אותי - 4.1 שניות למאה קמ^ש ו-11.8 שניות לרבע מייל (ואל תטעו לחשוב כי תוצאה מעלפת זו סיפקה במיוחד את בעל הרכב). לאחר שכשלתי החוצה סופר לי כי עד קרוב לקו ה-400 מטרים היו שתי המכוניות צמודות, ואז נתקל נהג ה- 9ff בקושי מסוים להעביר לרביעי, שאפשר ל- TTP לעקפה ולהמשיך להוביל עד קו 1000 המטרים.
כעת הגיע הזמן להחזיר את ה-964 לעניינים, ומכיוון שעדיין לא היה ממש ברור היכן היא מתברגת בין ה- TTP ל- 9ff, הוחלט לבחון כיצד היא עומדת מול ה- 9ff הפחות חזקה דווקא. שני הנהגים הסכימו כי יתחילו מגלגול, ואני הצטרפתי שוב אל ה- 9ff (הד^ר התעקש לשבת ב-964), רק בשביל לגלות שעשרות הקילוגרמים המפרידים ביני לבין הדוקטור הינם בעלי השפעה גדולה משחשבתי על תאוצות הגרמניות: כל כוחות הסוס שבעולם לא עזרו ל- 9ff, והיא נותרה הרחק מאחור, עוברת את הקו במה שהיה בוודאי פיגור של עשיריות שנייה בודדות אבל נדמה כנצח נצחים. ^הטורבו נכנס חזק מדי ומאוחר מדי^ אמר הבעלים, ^זה לא צריך להיות ככה^. לשמחת תכולת הקיבה שלי, המפסיד החליט לוותר על התמודדות שניה...
למידע המלא על המכוניות המתחרות.
