ב-2004 הלך לעולמו בשיבה טובה ג'ורג' מיליגן. אין סיבה כי השם יאמר לכם משהו אבל מיליגן, בריטי נחבא אל הכלים, היה אחד האספנים הגדולים בעולם של מכוניות קלסיות – ואחד מחלוצי התחום, כאשר החל לאסוף מכוניות (ומכונות חקלאיות) עוד בשנות ה-30. בניגוד לראלף לורן או ג'יי לנו המוחצנים, מיליגן היה איש פרטי ביותר ורק חבריו הקרובים נהנו מאוסף מכוניותיו עוצרות הנשימה; עם מותו הוצא האוסף למכירה פומבית על-ידי יורשיו, ועולם האספנות הגיב בשקיקה. מיליגן היסודי הקפיד לחקור, לתעד ולשמור מסמכים המוכיחים את האותנטיות ומספרים את ההיסטוריה של מכוניותיו, מה שכמובן הוסיף לערכן.
בית המכירות בונהם'ס טיפל במכירת 35 מכוניות מאוספו של מיליגן, במסגרת ה-Goodwood Revival בסוף 2004. וכשנדם קול פטישו של מנהל המכירה, התברר כי הכוכבת של האוסף, מרצדס SSK משנת 1929 שהיתה בבעלותו של מיליגן במשך 64 שנים ברציפות (!), עברה את כל הציפיות ונמכרה תמורת כ-4.1 מיליון ליש"ט, כ-7.5 מיליון דולר. זהו המחיר השני בגובהו שהושג עבור מכונית במכירה פומבית אי-פעם, ושני רק לבוגאטי רויאל.
בהיסטוריה של מרצדס לא חסרות מכוניות מיוחדות, מרטיטות, נחשקות ויקרות. הרשימה ארוכה, אולי יותר מאשר אצל כל יצרן אחר למעט פרארי. ובראש הרשימה הזו ניצבת, כמלכה בלתי-מעורערת, ה-SSK. דגם זה יצא לאוויר העולם ב-1928, כגרסה דו-מושבית של דגמי ה-S וה-SS (ספורט וסופר-ספורט) שיצאו שנה קודם לכן. בעוד דגמי ה-SS הגדולים הארבע-מושביים שימשו לתחרויות סיבולת ארוכות כמו הלה-מאן, גרסאות ה-K, שמשמעותו Kurz דהיינו 'קצר' בגרמנית, יועדו למירוצי גרנד-פרי ודומיהם וזכו בהתאם לשמן לשילדה מקוצרת בכ-50 ס"מ (מה שהביא את בסיס הגלגלים ל-2.95 מ') ולמשקל קל משמעותית. על כל המשפחה חתום לא אחר מאשר פרדיננד פורשה, שהיה אז המנהל הטכני של מרצדס, אשר תכנן הן את השילדה והן את המנוע – 6 צילינדרים בטור עם גל זיזים עילי יחיד, מתוגברים במגדש-על אשר נכנס לפעולה רק כאשר המצערת נלחצה עד הסוף. הנפח החל כ-6.8 ל' והגיע בהמשך עד 7.1 ל'. הספק המנוע הגיע בתחילה ל-225 כ"ס, דמיוניים למדי באותה תקופה, ואף טיפס עד 300 כ"ס בהמשך. המשפחה כולה היתה הראשונה של מרצדס אשר תוכננה מלכתחילה הן לשימוש גיל בכביש והן למירוצים. באותם ימים, למילה "ספורט" היתה משמעות אחרת...
היו אלו מכוניות אקזוטיות, יקרות, נדירות – ומצליחות, במיוחד ה-SSK, אשר היתה אחת המכוניות המהירות בעולם באותו זמן ושלטה בסצנת המירוצים האירופית בסוף שנות ה-20 ותחילת ה-30. היתה זו מכונית קשת-מיתלים וספרטנית, בודאי לא תואמת לתדמית העכשווית של מרצדס, אך היא נוצרה כדי לבצע משימה ברורה; ובמשך שנות קיומה הקצרות (היא יוצרה רק עד 1930), את המשימה הזו היא ביצעה ללא דופי. בין הנהגים שחרטו את שמם בעזרתה היה רודולף קאראצ'יולה הגדול, הנהג הבולט ביותר של מרצדס בתקופה שלפני מלחמת-העולם השניה.
שילוב כל התכונות המוזכרות לעיל הוא הסיבה להיות המכונית כה נחשקת כיום. אפילו מרצדס עצמה אינה יכולה לומר כמה בדיוק יוצרו: בין 31 ל-35. היות הדגם כה יקר-מציאות הביא לעתשייה משגשגת של רפליקות, שלא לדבר על מכוניות כאילו-אמיתיות ששוחזרו על בסיס מספר חלקים מקוריים. הדעה הרווחת היא כי לא נותרו יותר מארבע-חמש מכוניות היכולות לטעון לאותנטיות מלאה. לכאורה זהו אחוז נמוך, בהתחשב בכך שכל הבוגאטי-רויאל שיוצרו קיימות עד עצם היום הזה; אך יש לזכור כי מחצית מכלל המכוניות הללו שימשו למירוצים, עברו חיים קשים 0וכמובן תאונות וריסוקים), וחלקיהן הוחלפו תדיר. ידוע רק על אחת מהן שנותרה כיום, בעלת עבר מירוצים מובהק, ואף היא עברה שחזור מדוקדק אשר הפחית מערכה. "הפחית" הוא, כמובן, מושג יחסי: היא נמכרה ב-2003 במכירה פומבית בתמורה לכ-3.1 מיליון דולר...
מכוניתו של מיליגן, לעומת זאת, היתה מקורית ובלתי משוחזרת. הוא רכש אותה ב-1940, למעשה בעיצומה של מלחמת העולם, בתמורה לסכום של 400 ליש"ט – נכבד לאותם זמנים אך עדיין כסף קטן, כמובן, לעומת הערך הדמיוני אליו היתה עתידה להגיע. יש לציין כי גם מכונית זו איננה ה-SSK האולטימטיבית, מאחר ומנועה אינו המקורי – הוא הוחלף בשנות ה-50 בשל בלאי של חלק מהרכיבים. עם זאת, גם המנוע החליפי היה של SSK, ואילו המנוע המקורי קיים ושוכן כיום ב-SSK (ככל הנראה רפליקה) המוצגת במוזיאון מרצדס. יש עוד SSK אחת, מקורית לחלוטין, שבודאות תשיג מחיר גבוה עוד יותר אם תוצע אי-פעם למכירה; השמועה אומרת כי בעליה סירב להצעה פרטית של 10 מיליון דולר עבורה.
ה-SSK המפורסמת ביותר כיום היא זו המוכרת כמכוניתו של הרוזן טרוסי (Trossi), הלקוח המקורי שרכש אותה ממרצדס, אשר מכונה "הנסיך השחור" ואשר כיום מהווה חלק מאוספו (המהמם לחלוטין) של ראלף לורן. מכונית זו זכתה לעיצוב יוצא-דופן, אוירודינמי ושובה עין, מידי סדנת-מרכבים בריטית והיא מוזחקת במצב משוחזר ומושלם בידיו של לורן; בין היתר נטלה את הפרס הראשון בתחרות Pebble Beach – מפגש הקלסיות היוקרתי בעולם – של 1993, והיא נבחרה לא פעם לאחת המכוניות היפות ביותר של כל הזמנים.
אבל את ה-SSK האולטימטיבית מכולן איש לא יוכל לראות עוד, מהסיבה הפשוטה שלא שרדה אפילו אחת. מדובר ב-SSKL, גרסה קלה (ומכאן האות L, כמובן) שעברה טיפול להפחתת משקל דרמטית על-ידי קידוח חורים בכל מקום אפשרי. זה קרה ב-1931, כאשר מתחרות כמו האלפא 8C הקלילה החלו לאיים על ההגמוניה של ה-SSK. זה הצליח, לזמן קצר, וקאראצ'יולה אף הצליח לנצח במילה-מילייה של 1931 עם SSKL – הנצחון הראשון במירוץ של נהג לא-איטלקי – תוך כדי קביעת שיא מירוץ חדש, עם מהירות ממוצעת של 101 קמ"ש. אבל בשל ריבוי החורים המכוניות ההלו פשוט התפרקו תחת עומסי-מירוץ מתמשכים, וזו הסיבה שהן נעלמו מן העולם לבלי שוב.
