אל עידן עריף מקיבוץ מסילות הגענו בעקבות תמונות שנחתו במערכת. התמונות הציגו באגי שנראה כמו תומקאר לאחר בילוי במכון יופי. לא, לא מדובר באחד שזכה לצבע הסוואה וורוד, מהסוג שמתרוצץ על כבישי גוש-דן והשרון ורואה אבק רק אם משפצים את החניה של הווילה. מדובר בתומקאר המשמש למה שתומקארים נועדו לשמש, לפני שתקנה בתעבורה הפכה אותם לתחליף יקר לטוסטוס - נוסע בשטח, והרבה.
עידן וירון (שלא הצליח להצטרף אלינו ביום המבחן) הם זוג וותיק בסצינת תחרויות הניווט בארץ. שמם פחות מוכר מזה של ארז אברמוב, אולם גם ארון הגביעים שלהם מלא בזכות ביקורים חוזרים על המדרגה הגבוהה של הפודיום. מי שעדיין לא מזהה, אולי יזהה יותר את השם ^לפידות אמצעי הרמה^, נותן החסות עד לפני שנה. ^בעצם איפה הייתם בשנה האחרונה?^ אני שואל את עידן בזמן שהוא מסיים להבריק את משטחי הפיברגלאס לקראת הצילומים. ^בנינו מה שאתה רואה כאן^ הוא עונה. ^העבודה לקחה זמן רב יותר ממה שחשבנו, מה גם שעבדנו רק בזמננו הפרטי. ככה יצא שזה נמשך שנה^.
הכל התחיל כשהצמד חשק בשני צמיגים רזרביים במסעות הניווט. בתומקאר הרגיל יש מקום רק לצמיג אחד, ולאחר בחינת המיקומים האפשריים, החליט הצוות למקם את הצמיג הנוסף בחרטום, מעל המצבר ותיבת ההגה. כאן נכנס לתמונה הספונסר החדש, ^ישי סוכנות לביטוח^, שבתמימות הציע ^לארוז^ את כל העסק בצורה יפה. למשימה גויס אחיו של עידן, עומרי, שלמד עיצוב בבצלאל וקיבל יד חופשית, בתנאי שהחרטום יכיל גלגל רזרבי. ביצוע מה שהחל כרעיון אגבי נמשך, כאמור, יותר משנה. לאחר שעומרי סיים את שרטוט התוכניות ישבו עידן וירון לייצר תבניות לחלקי הגוף, חידוש עבור שניהם, בעבודת יד. עם התבניות המוכנות ניגשו ל^שוקי דרימס^, לייצור החלקים עצמם, ולאחר הרכבה הוסיפו נגיעות אחרונות (למשל כונס אוויר בחלקו האחורי של הגג שמקטין כמות האבק שמעלה הרכב) וזהו. היצירה מוכנה.
הפנלים עשויים פיברגלס עבה ומגומר למשעי. התאמת החלקים טובה וכל הפנלים הרלבנטיים מחוברים עם תפסי שחרור מהיר לטובת גישה מהירה למכלולים השונים. עידן לא שקל במדויק את החלקים, אך הוא מעריך כי הם מוסיפים פחות ממאה ק^ג למשקל הכללי. לגבי התוצאה הוויזואלית ישפוט כל אחד לעצמו על-פי התמונות. הצבע הירוק שנבחר, בתוספת פנסים בולטים ופה מחייך של מכסה המנוע, מזכירים, לדעתי, צפרדע אילנית סימפטית. מקובלים עלי גם אזכורים בולטים בעיצוב החרטום לבאגי-חיפושית הקלאסי. עידן אומר שעכשיו, לאחר שכל התבניות מוכנות, ניתן לשכפל את היצירה בקלות יחסית. במקום עבודה לאורך שנה וכשלושים אלף ש^ח ליצירת אב הטיפוס (מבלי לספור שעות עבודה שהשקיעו בעצמם), תעמוד העלות על כשליש והזמן הנדרש - על משך קצר בהרבה. הלהיט הבא בחניון בית-ספר תיכון?
לאחר שהעין מתרגלת לעיצוב אני מתחיל לשים לב לעוד פריטים חריגים בנוף התומקאר של עידן וירון. בירור קצר מעלה שבמקרה דנן, תוכן הקנקן אינו מפגר אחר חיצוניותו. משולשי המתלים הקדמיים הוארכו לטובת הרחבת המפשק, כשבדרך הם משיגים גם מהלך מתלה מוארך. מאחור הורחב גם המפשק על-ידי חישוקים שונים. יחידות הבולם זכו למיכלי-מלאי נפרדים לטובת שיפור יכולת העבודה בתנאים מאומצים לאורך זמן. מאחור מסתתר מוט מייצב שמקורו בחיפושית ומלפנים הותאם משכך היגוי לטובת יציבות במהירות גבוהה על שבילים משובשים. בזנב התומקאר מותקן מנוע 1200 סמ^ק של סובארו שזכה למערכות דלק והצתה כפולות לטובת אמינות. תא הנהג עבר גם הוא שינויים כדי לאפשר איכלוס ידית הילוכים ודוושת מצמד.
לשם איזון המנוע החזק התקין הצוות מגבר בלם. רשימת השיפורים כוללת עוד שינוי בתחום הבלמים: בלם יד מפוצל המפעיל בנפרד כל אחד מהבלמים האחוריים.
עת סיים עידן לפרט את רשימת השיפורים, התגבר בי הדחף להיכנס ולנהוג. כך שבלי הקדמות מיותרות שנינו נרתמנו במושבי המרוץ, חבשנו קסדות (עם מערכת קשר פנימית) ויצאנו לדרך.
מיד שמים לב לתפעול הכבד. ההגה לא רק נטול תגבור אלא צריך עוד להלחם בו. יתרה מכך: ידית ההילוכים סרבנית והבלמים דורשים לחיצה בריאה כדי לספק תאוטה ראויה. אבל ברגע שיוצאים מתחומי הקיבוץ והמהירות עולה העניינים משתפרים, משקל ההגה נעשה נכון יותר והמשכך מפגין את ערכו על שבילים זרועי אבנים. הבלמים, לאחר שקילפו מעט חלודה שהצטברה עליהם, מתחילים להנפיק יכולת בלימה טובה מבלי להוות תחליף לחדר כושר. ידית ההילוכים, לעומת זאת, ממשיכה להיות סרבנית, כשאת המצב מחמיר שילוב של הילוכים קצרים עם מנוע שמשדר אותות מצוקה בסל^ד גבוה, אם כי יתכן שהאבחנה האחרונה מוטה בשל הרעש מאגזוז שנשבר בנסיעה קודמת.
ההילוכים כאמור קצרים מאוד והופכים את הראשון למיותר בשבילים. זינוק בשני אינו דורש מאמץ מיוחד ובשבילים הצפופים שמסביב לקיבוץ אני משייט רוב הזמן בשלישי או ברביעי. מד מהירות אין, אבל עידן מספר שבחמישי המהירות המרבית עומדת על כ-110 קמ^ש. ^זה לא יחס העברה קצת נמוך לתחרויות בהן אתם משתתפים?^ אני תוהה והוא מסכים איתי, אבל מספר שלאחר בחינת מספר יחסי העברה, הם בחרו בזה גם כדי לשמור על יכולת עבירות מסוימת בתנאים קשים, ^אבל אין ספק שבשבילים המהירים בנגב יש לנו בעיה. אנחנו מעדיפים מסלולים משובשים כמו בגליל או ברמת הגולן^.
וקל מאוד להבין למה - התומקאר מגהץ שיבושים ברמה שגם רכבי קטגורית A המקצועיים, שנהנים מגלגלים גדולים בהרבה, מתקשים לחקות. עכשיו אני מבין את החיוך המשועשע על פניו של עידן עת טרחתי לבחור מסלול עוקף שיבושים. פשוט אין צורך. אפילו נחיתות מגובה מכובד אינן מצליחות לסגור את המתלים ורק תקיפת גשר אירי עמוק במהירות גבוהה הצליחה לסגור את המתלה האחורי, וגם אז, ^בקטנה^.
המתלים ארוכי המהלך שומרים על קשר עם הקרקע בכל מצב ושינויי גובה ושיבושים שהיו מוציאים כלי שטח רבים מהקו בפניה אינם משפיעים על מסלולו של התומקאר שלנו (חייבים למצוא לו שם קצר יותר - תומקשית, או משהו בסגנון). פשוט כוון ושכח.
אבל אותו מהלך מתלים עומד לרועץ כאשר פני השטח מתפלסים. למרות מוט מייצב מאחור, זוויות הגלגול מוחשיות ופוגעות בדיוק. התומקאר של עידן נוטה לתת-היגוי בפניות, כראוי לכלי עם הנעה ומנוע אחוריים (למרות שהמצב עדיף על הזכור לנו בכלי סדרתי, אולי בגלל המשקל הנוסף של גלגל רזרבי על החרטום), ודורש העברת משקל כדי לעקוב כראוי אחר הפניה. המתלים הרכים משהים את הפעולה ודורשים תרגול כדי להגיע לתזמון מדויק. אני מעביר את ההגה לעידן ומקבל הצגת תכלית לקצב שאפשר לקבוע אחרי שלומדים את הכלי.
בשבילים הצפופים והמשובשים התומקאר פורח תחת ידיו המנוסות והאמונות של עידן. המשקל הקל מאפשר לדחות את הבלימה הרבה יותר מהמוכר מכלי-רכב בגודל מלא (ששוקלים יותר מפי שתיים) וגיר קצר מאפשר להאיץ מהפניות במהירות. בפניות ההדוקות ידיו של עידן מדלגות בין ידית ההילוכים לבלם היד, מורידות הילוך לקראת פניה ומסייעות להיגוי בעזרת נעילת גלגל אחורי מתאים. למרות הקצב הנמרץ האוטו מעביר תחושה לא מאומצת, כמעט מנומנמת. אין ספק ששלדה זו, עם השיפורים הללו, גדולה על מנוע הסובארו בכמה מספרים.
היום נגמר, כמו כל דבר טוב, ואני נפרד מעידן. ^נראה אותך בתחרות הבאה?^, ^כנראה^, הוא עונה, ^אבל לא בטוח שבכלי הזה. אנחנו שוקלים למכור אותו ולעבור למשהו אחר, חדש^.
^מה אתם מתכננים?^ אני זוקף אוזני עיתונאי מחודדות. ^משהו שאנחנו עובדים עליו עכשיו. אל תדאג, נקרא לך ברגע שהוא יהיה במצב נסיעה^. נו טוב, כנראה שנצטרך לחזור שוב לשדות העמק ולנהוג בכלי-רכב משעשעים שלא אנחנו משלמים תחזוקתם... אין מה לעשות, זו עבודה קשה, אבל מישהו חייב לעשות אותה.
