הצ`רג`ר המודרנית, יחד עם גרסת מסלול שכבר מתוכננת
בתערוכת דטרויט 1999 הציגה דודג' מכונית קונספט בשם צ'ארג'ר. השם פרט על נימי הנוסטלגיה של הציבור האמריקני: צ'ארג'ר (Charger) היה שמה של אחת ממכוניות השרירים הבולטות של שנות ה-60', פאסטבק מוארכת שהתבססה על סדאן בינונית (במונחים אמריקניים), הדודג' קורונט.
הצ'ארג'ר חרצה חריצים באספלט ובליבם של האמריקנים עם מנוע ה-"המי" V8 המיתולוגי – המנוע המפורסם ביותר בתולדות מכונית-השרירים האמריקנית. אמנם היו לה מנועים אחרים (כולל V8 בנפחים קטנים ואף גדולים יותר), אבל ה"המי" בנפח 426 אינצ'ים מעוקבים (7.0 ל' לפי ספירה במונחים שלנו) היה החזק – והנערץ – מכולם. הנתונים הרשמיים היו 425 כ"ס, לפי שיטת המדידה האופטימית שהיתה נהוגה אז, ובפועל הוציא המנוע הרבה יותר – ובכל מקרה, ה"המי" היה חזק משמעותית מהמתחרות, פורד מוסטנג ופלימות' באראקודה.
ב-1969 הוצאה גרסת ה"דייטונה" המפורסמת, עם חרטום אוידרודינמי מחודד וכנף-ענק אחורית, שמטרתה היתה להשיג מהירות מירבית גבוהה ככל האפשר על מנת להתחרות בהצלחה במירוצי NASCAR.
כמו שאר אחיותיה, הצ'ארג'ר לא שרדה את משבר הדלק של ראשית שנות ה-70. השם אמנם המשיך להופיע פה-ושם, אך לא על מכוניות-שרירים של ממש. מכונית-הקונספט של 1999 היתה כבר סיפור אחר – היתה זו אמנם סדאן בת 4 דלתות, אך הציבור עדיין הגיב בהתלהבות. לקח לקרייזלר הרבה זמן להחליט, אבל בשנת הדגם 2006 עומד השם צ'ארג'ר לחזור – הפעם כמכונית סדרתית. היא לא תהיה ממש דומה לדגם הקונספט, אבל בדודג' מבטיחים אופי של מכונית-שרירים אמיתית. לאחר השקתה המוצלחת של הקרייזלר 300/דודג' מגנום, יכולה עכשיו דודג' להשתמש באותה פלטפורמת הנעה-אחורית על מנת ליצור מכונית מעט קטנה יותר, כאשר אחד ממנועיה יהיה ה"המי" בגרסתו העכשווית והמוצלחת.
דודג' פרסמה את התצלום/איור המופיע כאן, ללא יותר מדי פרטים נוספים; המכונית תוצג בתערוכת דטרויט הקרובה, ותצא לשוק באביב 2005, כדגם 2006. המנוע הבסיסי יהיה V6, בדיוק כמו אצל ה-300/מגנום, אבל כאמור יוצע גם ה"המי" V8 – גם, בשלב זה או אחר, בגרסה מחוזקת של 400 כ"ס או יותר (המנוע הנוכחי מפיק עד 345 כ"ס). ניתן להניח שהאמריקנים יסתערו על הצ'ארג'ר המודרנית – ולמען האמת, גם אנחנו כנראה לא נתנגד לסיבוב.
