רנו השיקה אתמול פרוייקט יומרני ורחב היקף, הנושא את הקוד X90. מדובר בתכנית ארוכת-טווח, שבסופו של דבר תביא לייצור של 700,000 מכוניות בשנה ב-5 מדינות שונות ברחבי העולם. הצעד הראשון: השקת ה^לוגאן^, מכונית חדשה שפותחה מאפס עבור מפעל דאצ'יה, שנרכש על-ידי רנו ב-1999. מדובר במכונית שמראש מיועדת למה שמוגדר ^שווקים מתפתחים^, כשהכוונה היא למדינות מחוץ למערב אירופה, יפן וצפון-אמריקה. עוד באמצע שנות ה-90 זיהתה רנו מצב של רוויה מסויימת בשווקי הרכב המסורתיים, בעוד ל-80% מאוכלוסיית העולם יש גישה מוגבלת בלבד למכוניות. בד בבד זוהו מספר שווקים מתפתחים ורבי-פוטנציאל. ב-1995 החליט יו^ר רנו, לואי שווייצר, להרחיב את פעילות רנו לשווקים מחוץ לאירופה, והכריז על יעד מכירות שנתי של 4 מיליון מכוניות עד שנת 2010; וב-1998 החל הצעד המעשי לקראת השגת היעד הזה. עם הקמת פרוייקט X90. מדובר במשימה מורכבת – פיתוח מכוניות שיתאימו לשווקים המשתרעים על פני אזורים גיאוגרפיים מרוחקים זה מזה, בעלי תנאים משתנים מכל הבחינות ודרישות שונות; אלא שרנו הגדירה מספר מאפיינים משותפים – כל אותם שווקים מתפתחים, כגון למשל סין, מזרח אירופה ומדינות חבר העמים לשעבר, היו בעלי פוטנציאל כלכלי עצום, תשתית כבישים רעועה, ולקוחות עם כוח רכישה מוגבל אך מודעות גבוהה לעולם הרכב המודרני. בחלק מאותם שווקים, אין כלל יבוא מכוניות על מנת לעודד חברות זרות להשקיע בהקמת מפעלים מקומיים. ב-1999 נסללה הדרך עם רכישת נתח שולט של 50% בחברת דאצ'יה הרומנית (נתח שהלך וגדל בהדרגה מאז והגיע כמעט ל-100% ב-2003), צעד אשר הציב בידי רנו מפעל ייצור בלב אחד מאזורי-היעד של הפרוייקט. ורנו החלה בפיתוח מכונית חדשה, כשהההגדרה היא מכונית מרווחת ל-5 נוסעים, בעלת תא מטען גדול, עם תג מחיר החל מ-5,000 אירו. התהליך נמשך 4 שנים תמימות, ותוצאתו – המכונית שנחשפה אתמול והמוצגת כאן: דאצ'יה לוגן. במקביל לפיתוח המכונית עבר מפעל דאצ'יה מודרניזציה מקיפה כדי להביאו לתקני איכות ויעילות עכשוויים. המכונית תוכננה להיות פשוטה ועמידה, אך עדיין לעמוד בתקני זיהום ורעש אירופיים עדכניים. על מנת לעמוד ביעד המחיר נעשה שימוש נרחב ברכיבים קיימים, כולל השימוש בפלטפורמה B החדשה של רנו כבסיס (אותה פלטפורמה המשמת את המודוס החדשה, ובקרוב את הקליאו הבאה). אלא שכאן לא מדובר על סופרמיני: הפלטפורמה נמתחה לבסיס גלגלים של 2.63 מטר, מכובד גם בסטנדרטים של המשפחתיות החדשות ביותר. מרחב הפנים מספיק, כך הוצהר, ל-5 נוסעים בגובה 1.90 מ'; תא המטען גדול כנדרש, 510 ליטרים. נעשה שימוש במנועי רנו קיימים, לא מהשורה הראשונה אך מוכחים, פשוטים ואמינים, בעלי 8 שסתומים ולא 16, הזכורים לנו היטב מדורות קודמים של המגאן והקליאו: 1.4 ל' 75 כ^ס, ו-1.6 ל' 90 כ^ס. בפיתוח המכונית הושם דגש על ייצור זול ככל האפשר, בין היתר תוך הבאה בחשבון כי בחלק ממפעלי הייצור המתוכננים תיה אוטומציה חלקית בלבד. כך, למשל, מעצבי הלוגאן נמנעו מתכנון חלקי פח מורכבים והסתפקו בחלקים ישרים או בעלי קימורים פשוטים. בשלב ראשון תוצע הלוגאן כסדאן 3-קופסאות; בהמשך יגיעו מרכבים נוספים, בראשם מן הסתם סטיישן, ומתוכנן גם מנוע דיזל. בכל מקרה מדובר על מכונית פשוטה, שתוכננה להיות זולה, עמידה ואמינה; מפרט האבזור והבטיחות יקבע לכל שוק בנפרד. תחילת הייצור מתוכננת כבר לסוף שנה זו, והמכונית תמכר קודם כל בשוק המקומי – רומניה. רנו מדגישה כי הלוגאן היא מוצר 100% של רנו – תכנון, טכנולוגיה, פיתוח, שילדה ויחידות-כוח; למעשה, המכונית תשווק הן תחת מותג דאצ'יה, בשווקים בהם מותג רנו מעוגן היטב – טורקיה, מרכז אירופה, צפון אפריקה והמזרח התיכון למשל – והן כרנו, בשווקים בהם לרנו נוכחות מוגבלת, כמו רוסיה. רנו אינה מסתפקת בייצור רומני. יש לה תכניות מרחיקות לכת עבור המכונית. בראשית 2003 כבר הכריזה רנו על תכנית להקמת מפעל באזור מוסקבה, בשיתוף עם הרשות המקומית ובהשקעה של 230 מיליון אירו; מפעל זה יהיה בעל כושר ייצור התחלי של 60,000 מכוניות בשנה. מפעל ייצור נוסף יוקם במרוקו, בהשקעה צנועה יותר של 23 מיליון אירו, בעל תפוקה של 30,000 מכוניות בשנה. מ-2006 תורכב המכונית גם בקולומביה, בהיקף של 44,000 מכוניות בשנה. אבל הצעד המשמעותי ביותר עליו הכרז לא מכבר הוא הקמת מיזם משותף עם תעשיות הרכב באיראן, מיזם אשר יביא להקמת מפעל שייצר את הלוגאן החל מ-2007. מפעל זה יהיה בעל קיבולת ייצור של 300,000 מכוניות בשנה. יעד המכירות הגלובאלי של הלוגאן עומד על 700,000 יחידות עד שנת 2010. ומה המשמעות של הלוגאן עבורנו? שאלה טובה. כעקרון מודבר בפוטנציאל מעניין – המשפחתית הזולה ביותר בשוק, בפער עצום. אבל מספר מכשלות עומדות בפני שיווק המכונית כאן. האחת – לפי ההגדרות של רנו, הלוגאן אמורה להמכר כאן כדאצ'יה, ולשם כך יש להתגבר על תדמית מאד לא מחמיאה של המותג, תדמית שנוצקה עמוק בבטון של בדיחות-דאצ'יה למכביר מאז הנסיון העגום ב-1988 עם הדאצ'יה ההיא, שהתבססה על רנו 12 עתיקה. בנוסף, כיום אין בהיצע תיבות אוטומטיות כלל, וזו מכשלה מהותית. מפרט האבזור והבטיחות, יש להניח, לא יהיה מרשים במיוחד כדי לשמר את המחיר הנמוך. האם תג מחיר שכזה, נניח 70,000 ש^ח פלוס-מינוס, יחד עם ההבטחה למשפחתית נדיבת-מרחב, יספיק ללקוח הישראלי שנעשה בררן בשנים האחרונות? האם ציי רכב וחברות השכרה יתעניינו במציאה הסופר-זולה אך הבסיסית? ב^קרסו^, יבואני רנו, טרם ידעו לתת לנו תשובות: הם מעוניינים במכונית, כן, אך ^הנושא בבדיקה^.