העולם פשוט התפוצץ. הכל סביבי - המכוניות, הצופים, האנשים שליד - נמחק. מנועי שתי המכוניות הותנעו.
^הגזמה^ תגידו, ^סתם היסחפות^ תאמרו. ואני אומר לכם: לשמוע זה להאמין. לא שמעתם - לא תדעו. הבעיה היא כי את ההתנעה הזאת, גם אותה, אי אפשר להעביר במלים. ועוד לא דיברתי על שאגות הקהל, הריח, אדי האלכוהול שפורצים מהמנועים.
וישנו גם העניין ההוא של ביצועים. ואיתם יש בעיה לא רק של מלים, אלא גם של מושגים. כי כל מה שאנחנו יודעים – וגם לא – על תאוצה ומהירות מרבית, מתאיין לגמרי במירוצי הדראג. כל דבר אחר, אבל כל דבר אחר - כן, כולל פורמולה 1 ורכבי נסקאר וכל דבר אחר שתעלו על הדעת – איטי באופן מביך. תחזרו לקרוא את המספרים שעושים את הכותרת הזאת - ונסו לדמיין איך זה. לא תצליחו.
הכינוס השנתי של האגודה
עמדתי בנקודה הנחשקת ביותר על המסלול – קו הזינוק. לצדי מעט עיתונאים אשר זכו לעמוד במקום בה^א הידיעה באחד מהאירועים המוטוריים הגדולים והחשובים בארה^ב: המפגש השנתי של אגודת ההוט-רודס האמריקאית (NHRA). מפגש זה, העשרים במספר, התקיים בקליפורניה ואליו הגיעו עשרות אלפי צופים מכל רחבי ארה^ב וביניהם הנהגים הטובים של כל הזמנים.
ביציע המקביל למסלול, שאורכו רבע מייל (400 מטרים), התיישבו הצופים המשולהבים מצוידים באטמי אוזניים ובכוס בירה בידם האחת. ובידם השנייה? גם כוס בירה. אלא שהרעש האדיר היה כאילו דממה דקה כאשר הכרוז הכריז על פתיחת האירוע. כל הרבבות נעמדו על רגליהם ובצעקות שלהוב קיבלו את פני שתי המתחרות הראשונות לשנה זו.
ואז באה ההתנעה – עם שאגה שהגיעה היישר מהגיהינום. שמעתם פעם מנוע גדול מאוד-מאוד ללא מפלט? יופי. עכשיו הכפילו את זה בעשר. זה נשמע חזק מאוד, נכון? ועכשיו הכפילו בחמש. זה רעש של מנוע אחד. והיו שם שניים.
שני V8 עתירי-נפח, מואבסים בתרכובת ניטרו-אוקסייד ומתאנול, השמיעו את הגרסה שלהם לרעידת אדמה מכנית בליווי התפרצות הר געש, כאשר שני המתחרים הראשונים, בוב מוראבז וג'ק האריס בן ה-60, המכונה ^השריף^, המחזיק בשיא אישי של 4.878 שניות לרבע מייל במהירות 251.25 מייל לשעה (402.54 קמ^ש).
מיאוצים
אנשי הצוות של שתי המוטציות המוטוריות שעל המסלול מתיזים מים על משטח האספלט עליו ניצב זוג צמיגי הסליק האחוריים. הנהגים, איש בתורו, מצמידים את דוושת הגז עד הרצפה, כאשר דוושת הבלם לחוצה אף היא, ותוך עשירית השנייה מעלה זוג הצמיגים, המסתובב במהירות בלתי-נתפסת בעליל, ענן עשן לבן המלווה בצווחות נוראיות של צמיגים, אפוף בריח גומי חרוך. המכורים קיבלו כאן מנת פתיחה. חימום הצמיגים נועד להביא אותם לטמפרטורה אשר ^תדביק^ אותם למסלול. לאחר כשלוש שניות חימום המכוניות מזנקות קדימה ולאחר עשרים מטר בולמות, בכדי לחזור אל קו הזינוק - חמות, דביקות ומוכנות.
ברמזור המכונה ^עץ חג המולד^ דולקות זוג נורות_ה- Pre stage הממוקמות בראשו ומודיעות לצוות כי עליו לפנות את המסלול. אנשי הצוות צועדים לאחור, הידיים מכסות את האוזניים. וכן, יש להם אטמי אוזניים וגם כיסויים. הם כבר מיקמו את גלגלי הדראג מילימטרים לפני קו הזינוק, דבר שהביא את גלאי האינפרה אדום להדליק את נורות ה- stage הממוקמות מתחת לנורות ה- Pro-stage. הקהל כולו על רגליו, מריע בציפייה, הנהגים לוחצים על דוושת הגז עד הנקודה בה מגיע המנוע לשיא המומנט, וכך עומדות הדראגסטריות במקום, דרוכות, כאשר עיני הנהג לא עוזבות את רמזור חג המולד – אף לא למאית השנייה.
שלוש הנורות הכתומות ברמזור מתחלפות מלמעלה למטה בתדירות של חצי שנייה בין אחת לשנייה. אור ירוק. המנועים בדרך לשיא הסל^ד תוך עשיריות השנייה, צמיגי הסליק החמים והדביקים מצמידים את הרכב למסלול. וכך, ללא איבוד כוח בשל חיבור ישיר בין המנוע לגל-ההינע - דרך מערכת מצמדים צנטריפוגלית - זינקו הדראגסטריות מהמקום במהירות כמעט בלתי-ניתנת למעקב – ותוך כשש שניות היו כבר קרוב למחצית הקילומטר מנקודת הזינוק, כאשר מצנחי הבלימה הם אלו שמאפשרים לעצור את הרכב מהמהירות אליה הגיע על קו הסיום.
והרי התוצאות לפניכם: 283.25 מייל לשעה (שזה 456 קמ^ש) ב-4.819 שניות לדראגסטר הנהוג על-ידי בוב מורבאז ו-291.01 מייל לשעה (שזה 469 קמ^ש) ב-4.688 שניות ל^שריף^, ג'ק האריס הקשיש. אגב, בשלב זה הבנתי מדוע אנשי הצוות אוטמים את אוזניהם על אף היותם מצוידים באטמי אוזניים. כאשר המכוניות חלפו על פני במרחק מטרים ספורים ממני, האדמה פשוט רעדה ועוצמת רעם המנועים כמעט קרעה את העננים לשניים.
עוד לפני שניתן היה להבין מה הלך שם, כאשר הקהל מתחרה בשאגותיו בקולות שדרני מגדל התצפית הבוקעים מרמקולים הממוקמים להם לאורך המסלול, התמקמו להן על קו המסלול זוג הדראגסטיות הבא. שוב החל לו טקס הרטבת המסלול חימום צמיגי הסליק המלווה בריח הענוג של חריכת הצמיגים ובעקבותיו זינוקן של הדראגסטריות לעבר קו הסיום וחצייתו, תוך שניות ספורות. וחוזר חלילה... שלושה ימים, עשרות מכוניות דראג, אין סוף צמיגים חרוכים, כמות אדירה של תרכובת של ניטרו-אוקסייד מתאנול ואלכוהול הנצרך על-ידי המכוניות בתצורתו הטהורה ועל-ידי הקהל כבירה לשתייה וכמובן, צליליהם הענוגים של מנועי ה- V8...
^סוף
אחרי רעש כזה, גומי חרוך, אדי אלכוהול - והזינוקים, המהירויות והבלימות והכל במשך יום שלם, כל שנותר הוא לסגור.
