"הרוגים בתאונות דרכים - שיא שלילי". זו היתה הכותרת של ההודעה לעיתונות שהתפרסמה במהלך אוגוסט. בהמשך ההודעה (הרשמית מטעם הממשלה) התברר כי יחסית לנסועה (מספר הקילומטרים הכללי שנסעו כלי רכב במהלך השנה), מספר ההרוגים ב–2007 הוא הנמוך ביותר בהיסטוריה. גם במונחים אבסולוטיים ירד מספר ההרוגים בכ–4% לעומת 2006.
עד כאן אין הפתעות. אבל המשך ההודעה, בה נמנו הסיבות לירידה במספר ההרוגים, כבר היה פחות צפוי. הסיבה הראשונה שנתן משרד התחבורה היתה השיפור המתמשך בבטיחות כלי רכב. רק לאחר מכן הוזכרה פעילות אגרסיבית של המשטרה (וגם כאן יש הפתעה, עוד מעט). ואם לא די בכך, ראש הרשות לבטיחות בדרכים הצהיר כי ההאטה בכלכלה תרמה גם היא להפחתת מספר ההרוגים.
איש לא התהדר בנוצות לא–לו. טפיחות עצמיות על השכם כמעט ולא היו. ויחד עם הנתונים הכלליים המעודדים, פירטה ההודעה גם היכן כשל משרד התחבורה במשימתו (תאונות רכב דו–גלגלי, בהן חלה עליה זו השנה העשירית ברציפות) ומה הוא מתכוון לעשות בעניין.
לא נשמע מתאים למה שאנו מכירים מהודעות ממשלתיות בעניין תאונות דרכים, נכון? בצדק. ההודעה המדוברת נמסרה מטעם משרד התחבורה האמריקאי. שם, מתברר, אין נטייה לזקוף לעצמך הישגים כאשר אינך ראוי להם.
שרת התחבורה האמריקאית, מתברר, היא אופנוענית נלהבת. למרות זאת - ואולי דווקא בשל כך - אין לה כל בעיה להכיר בבעיית תאונות רכב דו–גלגלי, ולהצהיר על תכנית רחבת היקף לצמצם אותן. תופתעו אולי לגלות כי בתכנית הזו המילה "אכיפה" כלל אינה מופיעה. הסעיף הראשון הוא קמפיין פרסומי שיכוון כנגד שכרות, הגורם מס' 1 לתאונות אופנוע ורכב בכלל בארה"ב (כרבע מכלל ההרוגים ב–2007, 13,000 מתוך 41,000, היו בתאונות בהן רמת האלכוהול בדמו של הנהג היתה מעל הרמה החוקית המותרת). עוד מדובר על מלחמה בזיוף תוויות–בטיחות לקסדות נחותות, על תכנית הכשרה משופרת לרוכבים מתחילים עם דגש על בטיחות, וגם על... הכשרה נוספת למשטרה. אף לא מילה על עוד ניידות ועוד מצלמות, אף לא דרישה להוספת תקני כוח אדם למשטרת התנועה.
זוכרים את "הפעילות האגרסיבית" המשטרתית שהזכרתי קודם? ובכן, כאשר מדובר בממשל בארה"ב, אין הכוונה לאכיפת מהירות. משרד התחבורה האמריקאי כלל אינו עוסק בכך. עוד ב–1995 ביטל הקונגרס האמריקאי את מגבלת המהירות הלאומית הגורפת שעמדה על 55 מייל לשעה (כ–90 קמ"ש). כל נושא המהירות הועבר לקביעה ואכיפה עצמאית של מדינות ארה"ב הנפרדות. המהירות בכבישים מהירים הועלתה במידה זו או אחרת בכ–ל המדינות, לבין 60 ל–75 מייל לשעה (למעט מונטנה, שלמשך תקופה קצרה ביטלה לחלוטין את מגבלת המהירות עד שזו הוחזרה בלחץ הממשל). מיותר אולי לציין כי לא חלה עליה משמעותית בתאונות דרכים בשל כך, ובחלק מהמקרים אף ירידה. כיום לא נותרה אף מדינה בה המהירות המרבית המותרת בכבישים מהירים היא פחות מ–65 מייל לשעה (כ–105 קמ"ש). ב–32 מדינות המהירות המרבית היא 70 מייל לשעה או יותר. הפעילות המשטרתית האגרסיבית המדוברת מתמקדת בלחימה בנהיגה תחת השפעת אלכוהול.
ככה זה כאשר לא מחפשים את המטבע תחת הפנס. מתברר שאפשר גם אחרת.


לא צריך להרחיק לכת עד אמריקה כדי להיתקל בעולם תחבורתי אחר. אפשר למצוא אותו הרבה יותר קרוב לבית.
את הזוועה היומיומית הנקראת "נהיגה" בכבישי ישראל אין צורך לתאר. הררי מילים נשפכו כבר אודות חוסר–הסבלנות והאגרסיביות של הנהג הישראלי. נוח לנו להתלות ב"מזג ים תיכוני", בקיץ החם, בתכונות אנתרופולוגיות וגיאוגרפיות. עכשיו אני כבר לא קונה את זה. בחודש האחרון הזדמן לי לבקר במספר מדינות ים תיכוניות, אבל את הרושם העז ביותר הותיר בי ביקור במרמריס שבתורכיה. מדובר במרכז תיירות עמוס להפליא - בוודאי בתקופה זו, שיא העונה - שבמרכזו שוק צפוף ושורץ רוכלים, תיירים וסמטאות צרות. יותר מאדם אחד שאני מכיר תיאר את המקום כ"עזה למתקדמים". רצה הגורל והזדמן לי לא רק לטייל ברגל באזור (ובזכות כך יש בבעלותי כרגע זוג נעלי פראדה שעלו 30 אירו...) אלא גם להתנייד במקום על קטנוע שכור, ואף לשבת במושב הנוסע של רכב מסחרי מקומי. וכן, היה שם חם ולח לא פחות מאשר אצלנו.
מזג ים תיכוני? נעליים (ולא רק פראדה). אף צפירה לא נשמעה ברחובות הצרים והסואנים. קטנועים (עם רוכבים נטולי קסדה, אגב) התפתלו בין המכוניות והולכי הרגל באין מפריע, נהגי המכוניות המתינו בסבלנות כאשר מישהו אחר היה צריך לבצע חניה או סיבוב במקום, ואף קללה לא סוננה מבעד לשיניים קפוצות בעצבים. הנהג המקומי שאליו התלוויתי לא דפק על ההגה בעצבים, לא אמר מילה לנהגים אחרים, לא ניסה לגנוב תור או לעקוף בנתיב אסור. איש לא הרים עלי קול כאשר היססתי מעל גבי הקטנוע השכור ועיכבתי את אלו שמאחורי. בקיצור, כולם היו רגועים. לא להאמין כמה זה תורם לביטחון ולשקט מאחורי ההגה ו/או הכידון. עולם אחר, כל כך קרוב אלינו.
אני כבר לא מדבר על זה שבכל מקום אחר בו הייתי - סלובניה, קרואטיה, יוון - אפשר לשכור קטנוע ב–25–30 אירו ליום, בתהליך שלוקח מקסימום שלוש דקות. לא צריך אפילו כרטיס אשראי, רשיון נהיגה מספיק. אף אחד לא יתרגש אם לקטנוע תהיה עוד שריטה כשתחזיר אותו - הוא ממילא היה חבוט למדי עוד קודם - וגם לא יעשו עניין מזה שמיכל הדלק לא מלא עד הטיפה האחרונה. בקיצור, זורמים אתך. עושים את החיים קלים לתייר, ומוסיפים לעצמם בריאות–נפש בכך שלוקחים את הכל בקלות.