אחרי שנהגנו בה בארה''ב, הגיעה כעת
שברולט מאליבו גם לאזורינו. את ההשקה המקומית בחר היבואן לעשות לאורך נופיה הנהדרים של ירדן, אשר סובלת מאיכות כבישים לא אחידה – מאספלט חלק עד לבורות אדירים באמצע הכביש – מתכון שאמור לספק מידע רב על יכולתה בטיפול בכבישים משובשים, אלמנט שלרוב נעדר מהשקות מעבר לים.
מה בליבה?
מבחינת מראה עיניים, השברולט מאליבו בהחלט עושה את העבודה עם לוּק מודרני, הומוגני ונעים בתוספת נגיעות קלות של אגרסיה תודות לחרטום החדש והמוצלח. עיצוב הישבן יעלה מספר הרמות גבה, בגלל חיתוך ישר של קו תא המטען ופנסים מגודלים ולא הרמוניים, אבל הסך הכל מוצלח למדי. ההצהרות של שברולט לגבי עידן חדש מתחילות ברגל ימין.
שברולט מאליבו לא נראית מגושמת כמו אמריקאיות אחרות שהכרנו ואת עיקר הגודל שלה היא מרכזת איפה שחשוב, בבסיס הגלגלים המכובד (285 ס''מ). במפרט הטכני נמצא את בלוק ה-V6 של השברולט מאליבו הקודמת על 3.5 הליטרים שלו ו-219 סוסיו. תיבת הילוכים בעלת ארבעה הילוכים בלבד המעבירה את הכוח לגלגלים הקדמיים מסכמת את יחידת ההנעה. זה המקום לציין שלמפרט המנוע\תיבה הזה נחשף רק העם היושב בציון, ככל הנראה במסגרת מאמצי היבואן להשיג מחיר אטרקטיבי – מנוע מתקדם יותר (3.6, 252 כ''ס) ותיבת הילוכים מודרנית יותר (6 הילוכים) עשויים להגיע בעתיד עם גרסאות יקרות יותר. ואם הזכרנו במילה ורבע את עניין המחיר, הרי זה של השברולט מאליבו אטרקטיבי ועומד על 163 אלף ש''ח כולל בקרת יציבות, שש כריות אוויר, חישוקי אלומיניום ''17, בסיס מושב חשמלי, דוושות מתכוונות, הנעה מהשלט ועוד. חשובה לא פחות היא העובדה שקיימת גרסה בסיסית יותר הפונה לשוק הליסינג ונמכרת בתמורה ל-147 אלף ש''ח, עם אבזור בטיחות זהה.
עקבה?
כניסה לתא הנוסעים מגלה חומרים מצוינים (למרות שפה ושם ניתן להלין על ריבוי משטחי פלסטיק פשוטים והרכבה לא מצטיינת) וההרגשה בקוקפיט טובה ומוצקה. שלושה מחוונים מרכזיים מול הנהג, קווי המתאר רכים ונעימים והנדסת האנוש טובה. זה לא אמריקה (וזו מחמאה). המושבים נוקשים אבל גם אחרי נהיגה רצופה של כ-250 ק''מ (וטיפוס רגלי מפטרה) הגב לא התלונן. המרווח טוב מאוד ורק זווית דוושות התאוצה והבלם (המתכווננות) הציק מעט בנסיעה. מאחור המצב טוב, אבל לא מצוין. בסיס הגלגלים הגדול מתבטא במרחב טוב במימד האורך, אך ההרגשה בכפות הרגליים והמרפקים מעט צפופה. המושב האחורי בעל מרווח ראש מוגבל כאשר המושב עצמו לא מצליח להשתוות לתחושת הגודל המרחב והנוחות של אמת המידה הנוכחית בקטגוריה, הפורד מונדיאו.
צילום: מנהל
ראשון לציון?
בנסיעה השברולט מאליבו מעבירה תחושה מוצקה ואפילו נוקשה. במהירות עירוניות, על כביש משובש, היא לא מעלימה קפלים קטנים, מעבירה חלק נכבד מהשיבושים אל התא. אולם מהמורות גדולות יותר לא מצליחות להוציא את השברולט מאליבו מדעתה והיא סופגת את אלו ביעילות ומונעת מהחבטות להגיע אל התא. על הכביש המהיר הקשיחות הזו מתבטאת בנסיעה נטועה ומלאת ביטחון במונחים אמריקאים. אין מקום להשוואה למאליבו הקודמת, אם כי אין כאן איכויות שלדה ''אירופאיות'' אבל יש ביצוע נכון יעיל ובטוח. על הכביש המהיר נוחות הנסיעה טובה עוד יותר וכל עוד העומס לא מוגזם השליטה במרכב טובה. ההגה זוכה לביקורת פושרת, הוא לא מדויק ומעורפל ובמרכזו ישנה התנגדות מעטה, ובנוסף התחושות אלסטיות ולא טבעיות.
הרשמים מבידוד תא הנוסעים מעורבים: זיגוג כפול בחלונות עוזר מאוד לשמור על רמת רעשי רוח נמוכה אבל רחשי כביש ורעשי מתלים חודרים אל התא מהרצפה – ואלו מודגשים על רקע הרגישות של הצמיגים הרחבים לאיכות האספלט. רחשי מנוע ומערכת הנעה גם הם לא זרים ליושבי השברולט מאליבו אבל ברוב הזמן קולם של אלו חלש. ואם כבר מדברים על מערכת ההנעה, תשמחו בוודאי לשמוע שעם 30 קג''מ ב-3,200 סל''ד ו-219 כוחות ב-5,900 סל''ד, זה לא מנוע 2.0 ל' חסר מחץ, כפי שמקובל בקטגורית המחיר הזו.
פעולת המנוע נעימה רוב הזמן והוא מספק את סחורת התאוצות והכוח הזמין. תיבת ההילוכים, לעומת זאת, מוצלחת פחות. זו מצוידת ביחסי העברה ארוכים ובתנאי עומס כמו עקיפות בעליה, היא פוגמת במחץ. תיבת הילוכים מתאימה יותר היתה עוזרת לשברולט מאליבו לייצר ביצועים טובים משמעותית. עם זאת, הילוכים ארוכים מתבטאים בשיוט נינוח מאוד. במהירות שיוט חוקית סובב המנוע בכ-1,700 סל''ד בלבד, מה שאמור גם לתרום לצריכת דלק (שלא נבחנה בתנאי ההשקה הלא אידיאליים).
צילום: מנהל
מאליבו
תשכחו מה שידעתם על מכוניות אמריקאיות:
השברולט מאליבו החדשה מרגישה כמו מוצר מודרני וראוי בין המתחרות שלה בסגמנט, וזו הצהרה שאין להקל בה ראש בהתחשב במוצאה. כשמוסיפים לזה תג מחיר תחרותי, מנוע גדול וחזק ואת העובדה שהיא לא ממש נכשלת באף סעיף חשוב – מקבלים מכונית אטרקטיבית מאוד. אין ספק – אמריקה התעוררה.
